מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' אליעזר קורן

בפני

כב' השופט אילן סופר

הכרעת דין

1.בפתח הדברים וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} התשנ"ב- 1982, נודיע כי החלטנו לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

2.כנגד הנאשם הוגשה כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של ארבעה עובדים זרים בעבודות בניה במושב ניר ישראל. העבירות הן בהתאם לסעיף 2 (א) (1) ו- 2 (א) (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991.

3.העובדות שאינן שנויות במחלוקת ו/או הובאו במסגרת הדיון, הן כדלקמן :-

הנאשם הינו קבלן לעבודות בניין. בתחילת 2006 התקשר הנאשם עם ורד ואפרים פרקש ממושב ניר ישראל, בהסכם לבניית שלד הבית ביחידה מס' 154 במושב ניר ישראל (ההסכם צורך כ- ת/10).

במסגרת ביקורת שנערכה על ידי מפקחי משרד התמ"ת ביום 28/3/08, נמצאו באתר בו עבד הקבלן חמישה עובדים זרים. לעובד אחד היה לנאשם היתר להעסיקו ,ולארבעת האחרים לא היה לנאשם היתר להעסיקם. (תיאור המקרה ורשימת העובדים הוגשו כ- ת/2ו- ת/3). כמו כן העובדים והבית צולמו (ת/4). שמות ארבעת העובדים הם אלו שפורטו בסעיף 2 לכתב האישום.

4.הנאשם לא נכח במקום, והתבקש למסור עדות כשנתיים לאחר האירוע. הוא סיפר כי ארבעת העובדים האחרים שייכים לקבלן ריצוף בשם אריה ירימי מאשקלון. באותו בוקר הקבלן ירימי השאיר את עובדיו באתר, ונסע איתו במכונית הנאשם, על מנת לתת לו הצעת מחיר. הנאשם הסביר כי יכול להיות שהעובד שלו ביקש מהעובדים עזרה. הנאשם הופתע לשמוע שהקבלן ירימי נפטר כמה חודשים לפני כן.

5.זוהי ליבה של המחלוקת היחידה בתיק זה, שעניינה האם הנאשם העסיק את העובדים שנמצאו עובדים באתר בו בנה את השלד. לכאורה, לפי עדות המפקחים, העובדים לבשו בגדי עבודה מלוכלכים, ועסקו בטפסנות ובברזלנות. עבודה זו מקימה את החזקה לפיה יש לראות בנאשם מעסיקם של העובדים.

6.אולם הנאשם הביא לסתירת חזקה זו את העובד סאלח מחמוד שהנאשם קיבל היתר להעסיקו. עובד זה נכח במקום ואף צולם יחד עם ארבעת העובדים. בעדותו סיפר מר מחמוד כי באותו יום הגיע רצף עם ארבעה פועלים, שביקש מהם להשאר בבית בו הוא עובד. העובד דיבר עמם, הציע להם קפה, ולאחר ביקש מהם שיעזרו לו להרים חתיכות ברזל לגג. במצב זה מצאו אותם מפקחי משרד התמ"ת (עמ' 2 לדיון מיום 10/3/2010 שורות 5-14).

7.דעתנו היא כי צירוף עדותו של העובד, יחד עם העובדה כי חקירת הנאשם נעשתה שנתיים לאחר האירוע, כאשר קבלן הריצוף כבר נפטר ולא ניתן היה לגבות ממנו עדות, מביאים למסקנה כי המאשימה לא הוכיחה מעל ומעבר לכל ספק את כל יסודות העבירה ובמיוחד את עצם העסקת העובדים על ידי הנאשם. עדותו של מר סאלח מחמוד מטילה ספק שמכוחו יש לזכות את הנאשם.

8.אשר על כן, הרינו מזכים את הנאשם מהעבירות בהתאם לסעיף 2 (א) (1) ו- 2 (א) (2) לחוק עובדים זרים, תשמ"א- 1991 .

ניתנה היום, כ"ט אב תש"ע , 09 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.