ת"פ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
2057-09
31/03/2011
|
בפני השופט:
הדס יהלום
|
| - נגד - |
התובע:
מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז
|
הנתבע:
1. קסטרו שיווק 1985 בע"מ
2. אילי זינגר בת ברוך
|
|
החלטה
1.עם תום פרשת התביעה טענו הנאשמים טענת "אין להשיב לאשמה", בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.
הרקע העובדתי וטענות הצדדים
2.הנאשמת 1, חברה המפעילה חנויות אופנה, והנאשמת 2, סמנכ"ל משאבי האנוש בחברה, הואשמו בהעסקת עובד ביום המנוחה השבועית בניגוד לסעיפים 9, 26(א) ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה.
לפי המפורט בכתב האישום הועבדו שתי עובדות, אלאא חאג' יחיא ולינה אשקר, בחנות של הנאשמת 1 בקניון "ארנה" בהרצליה, במשך שבעה ימים ברציפות וללא מתן מנוחה שבועית בניגוד לחוק, בתאריכים שצויינו בכתב האישום (לגבי העובדת הראשונה פורטו שלושה שבועות בשנת 2008, ולגבי העובדת השניה פורטו שבועיים בשנת 2008).
3.הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום.
במסגרת פרשת התביעה העידו בבית הדין קדארי גסאן ועבד פדילה, שהיו מפקחים במשרד התמ"ת בעת הרלוונטית, וביצעו את ביקורי הפיקוח בחנות של הנאשמת 1, בעקבותיהם הוגש כתב האישום.
עדי התביעה הגישו לבית הדין את הראיות הבאות:
א.דו"ח פיקוח מיום 2.2.08, אליו צורף העתק קבלה מהחנות בה ביקרו המפקחים (מא/1).
ב.דו"ח ביקור פיקוח נוסף מאותו יום (מא/2), בו פורטו שמות העובדים שנכחו בעת הביקור.
ג.הודעות שנגבו מהעובדים בחנות ביום הביקור (מא/3).
ד.גליון חקירה של הנאשמת 2 (מא/5).
ה.דו"חות נוכחות ותלושי שכר של העובדות ששמן צוין בכתב האישום (מא/7).
ו.תמצית רישום ממרשם האוכלוסין לגבי שתי העובדות ששמן צוין בכתב האישום (מא/8).
4.עם תום שמיעת עדי התביעה ולאחר שהוצגו כל ראיותיה, טענו הנאשמים כי אין לחייבם להשיב לאשמה, מן הנימוקים הבאים:
א.כתב האישום עוסק בעבירה של העסקת עובד ביום המנוחה השבועית. על מנת להוכיח עבירה זו, על המאשימה להוכיח כל אחד מיסודותיה, לרבות הוכחת דתו של העובד, על מנת שניתן יהיה להוכיח את יום המנוחה השבועית שלו עפ"י חוק.
ב.נטען כי בכתב האישום נטען אמנם שהעובדות הועסקו שבעה ימים ברציפות ללא מתן מנוחה שבועית, ואולם עבירה של העסקת עובד ברציפות במשך שבעה ימים איננה קיימת בחוק.
5.המאשימה טענה כי יש לדחות את טענת הנאשמים.
א.אופיין של טענות הנאשמים הינו כשל טענות מקדמיות מסוג פגם בכתב האישום, או טענה לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה. במצב דברים זה, כך טענה המאשימה, היו צריכים הנאשמים להעלות את הטענות במועד הקראת כתב האישום.
ב.נטען כי במקרה בו העובד אינו עובד יהודי, כבמקרה זה, אין צורך להידרש לדתו הספציפית שכן לפי החוק, המנוחה השבועית תכלול אחת משלוש אפשרויות – יום השבת, היום הראשון או היום השישי בשבוע.