מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' נדיה

הכרעת דין

ההכרעה בקצרה

1.הנאשם לפנינו שימש לטענתו בתפקיד דיפלומטי בישראל, ופגע במהלך נסיעתו בהולך רגל, אשר נפצע באורח קשה. הנהג שנחשד בנהיגה בשכרות, מתבקש לבצע בדיקת נשיפה ומסרב מאחר ולטענתו חלה עליו חסינות דיפלומטית. שתי טענות טען סניגורו המלומד בפני בית המשפט.

יש לנאשם חסינות דיפלומטית וממילא לא ניתן להאשימו על דבר.

אפילו נניח כי אין לו את החסינות, הרי התאונה נגרמה שלא באשמתו.

2.כבר עתה אציין כי אין מנוס מדחיית הטענה על שני חלקיה. ראשית קבעתי שלא חלה על הנאשם חסינות דיפלומטית, שכן הנאשם נסע שלא במסגרת תפקידו. שנית, הגעתי למסקנה כי התאונה נגרמה באשמת הנאשם אשר נהג כשהוא שיכור. עוד שוכנעתי כי הוסברה לנאשם משמעות הסירוב כנדרש. לאור זאת החלטתי להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ונדון כעת בטענות לגופן.

חסינות דיפלומטית – גדרה ומקורה

3.אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים משנת 1961 (להלן: "אמנת וינה"), קובעת, בין השאר, את כללי החסינות וזכויות היתר המוענקים לנציגים דיפלומטיים הממלאים תפקיד בישראל. (אמנת וינה נחתמה בוינה בתאריך 18.4.1961; מדינת ישראל אישררה אותה בתאריך 11.8.1970 והיא נכנסה לתוקף לגבי מדינת ישראל בתאריך 10.9.1970).

סעיף 31 לאמנת וינה קובע:

"נציג דיפלומטי ייהנה מחסינות בפני השיפוט הפלילי של המדינה המקבלת. הוא גם ייהנה מחסינות בפני השיפוט האזרחי והמינהלי שלה, למעט במקרה של..."

4.מכאן, כי לנציג דיפלומטי חסינות מוחלטת מפני שיפוט פלילי במדינת ישראל. החסינות האזרחית והמינהלית מוגבלת, אך אינה רלבנטית לעניינינו ולפיכך לא מצאנו להרחיב בה.

סעיף 37(2) לאמנת וינה מוסיף:

"חבר העובדים המינהלי והטכני של הנציגות, יחד עם בני משפחותיהם שהם חלק מבני משק ביתם, והם אינם אזרחי המדינה המקבלת או אינם יושבים בה ישיבת קבע, ייהנו מזכויות היתר והחסינויות המפורטות בסעיפים 29 עד 35...".

5.מלשון הסעיף עולה עוד כי חסינות מלאה מפני הליכים פליליים חלה גם על עובדים מיהליים וטכניים של הנציגות ועל בני משפחותיהם, שאינם אזרחי ישראל.

סעיף 39(2) לאמנה קובע:

"משנסתיימו תפקידיו של אדם הנהנה מזכויות יתר וחסינויות, יפקעו ברגיל זכויות יתר וחסינויות אלה ברגע שהוא עוזב את הארץ או בתום מועד סביר שבו יכול היה לעשות כן. אך עד לאותו זמן יוסיפו לעמוד בעינן, ואפילו במקרה של סכסוך מזויין. אולם אשר למעשים שביצע אדם כזה תוך כדי מילוי תפקידו כאיש הנציגות, תוסיף החסינות לעמוד בעינה".

6.בסיום התפקיד הדיפלומטי כשהנציג עוזב את הארץ פוקעת גם החסינות. ואולם ביחס למעשים שנעשו תוך מילוי התפקיד, החסינות שרירה וקיימת.

חסינות דיפלומטית – על מי נטל ההוכחה וכיצד מוכיחין?

7.נטל ההוכחה לקיומה של חסינות דיפלומטית מוטל על הטוען לקיומה. בבש (י-ם) 217/74 מדינת ישראל נגד הארכיבישוף הלריון בן בשיר קפוצ'י, פ"מ תשל"ח (1), 313, 314), קבעה כבוד השופטת בן פורת: