מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' אשכנזי

בפני

שופטת לאה שלזינגר שמאי

החלטה

1.בפני טענת הנאשם בתום עדויות התביעה, כי אין להשיב לאשמה, משום שהתביעה לא הביאה ראיה לכל העובדות המרכיבות את יסודות העבירה, ולפיכך עותר הסנגור לזכות את הנאשם כבר בשלב זה.

2.נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב-10/08/07 בשעה 00:10 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 3248962 בראשל"צ ברח' הכרמל ביודעו שהוא אינו אוחז ברישיון נהיגה תקף, שפקע ב-15/04/84 וללא ביטוח תקף, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה וסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל- 1970.

3.לטענת ב"כ הנאשם, התביעה לא הביאה ראיה, כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב במועד העבירה. העד שראה את הנאשם נוהג, איבד קשר עין עם הרכב. העד שעצר את הרכב לא ראה את הנאשם נוהג, ולפיכך המאשימה לא הביאה די ראיות להוכחת אשמתו של הנאשם, ועל כן עתר הסנגור "לזכות את הנאשם מחמת הספק" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 30).

תגובת התביעה היא, כי יש לדחות את הבקשה, כיוון שעדי התביעה העידו כלהלן: האחד- כי ראה את הרכב בנסיעה עוצר בצד הדרך, לאחר שורת אוטובוסים שעמדה במקום, ואז התבצעה החלפת נהגים, גבר בחולצה לבנה עבר ממושב הנהג למושב ימני, ואישה שישבה במושב הימני יצאה מהדלת הימנית קדמית, עברה למושב הנהג והמשיכה בנהיגה. העד השני העיד, כי הבחין באישה שעמדה בימין הרכב עוברת לשמאלו ומתיישבת במושב הנהג וממשיכה בנסיעה.

4.כלל בסיסי מקדמת דנא במשפט הפלילי קובע, כי באם התביעה לא הביאה ראיה לאחד מיסודות העבירה, כי אז אין טעם להמשיך בהליך המשפטי, משום שברור, שבהעדר הוכחה כלשהי לאחד מיסודות העבירה, דינו של הנאשם להיות זכאי. מאידך גיסא, כאשר יש ראיה כלשהי לכל יסודות העבירה, שומה על בית המשפט ליתן לנאשם הזדמנות לסתור את ראיות התביעה הן מבחינה עובדתית והן מבחינת משקלה של אותה ראיה שהתביעה הביאה.

רק בתום ההליך המשפטי, בין אם הנאשם הביא ראיות להגנתו ובין אם לאו, עובר בית המשפט לשלב של בחינת מהימנות הראיות, כמותן ומשקלן של ראיות התביעה. מכאן, שכאשר יש בפני בית המשפט ראיות כלשהן על יסודות העבירה, אין מקום לטענת הנאשם, כי אין להשיב על האשמה וכי יש לזכותו כבר בשלב של סיום הבאת ראיות התביעה.

5.הראיות שהובאו בפני, קושרות את הנאשם לכאורה לעבירות שהוא מואשם בהן. קיימות עדויות ישירות, שמחשידות את הנאשם שנהג ברכב. עד התביעה העיד, כי הבחין ברכב מאזדה כהה שנוסע כמטר וחצי עד שעצר בצד הדרך בנתיב הנסיעה הנגדי בעת שהשוטרים עמדו ברמזור אדום. הוא הבחין בגבר לבוש חולצה לבנה העובר ממושב הנהג למושב הימני ואישה שישבה במושב הימני יצאה מהרכב ועברה למושב הנהג. עת 2 העיד, כי הבחין שהאישה שנהגה לבשה חולצה כהה עם נצנצים. אישה בתיאור זה, נכנסה לרכב ונהגה ולאחר מכן אישה העונה לתיאור זה, עצרה את הרכב לפי דרישת השוטר.

הנאשם אף מסר בהודאתו במשטרה, ת/6, כי בעת שנסעו הוא ואשתו ברכבם, היא עצרה לאחר היציאה מהחניון ויצאה מהרכב.

6.על כן, יש בראיות אלו שהובאו בפני ראיה קבילה ומשקלה יכול להיקבע בתום הבירור.

7.לפיכך, אני דוחה את הטענה ומורה לנאשם להשיב לאשמה.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אלול תש"ע , 02 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים