מ.י. לשכת תביעות שרון-משטרת ישראל נ' עוקבי

החלטה

דין הבקשה להידחות מחוסר סמכות שכן הסמכות לדון בהתיישנות עונשים נתונה לבת משפט השלום אליו על הנאשם לפנות בבקשה לסעד הצהרתי.

בבית המשפט העליון בע"פ 3482/99 אריה פסי נ' מדינת ישראל, נפסק על ידי כבוד השופטת שטרסברג-כהן :

"כפי שאין בית משפט שסיים מלאכתו נדרש לפסק הדין שנתן בהעדר הוראה חוקית מפורשת (ראו: ע"פ ‎1100/91 מדינת ישראל נ' מחמד עלי חן ג'עפרי, פ"ד מז(‎1) 418, 430), כך - מקל וחומר - שאין הוא נדרש להליכים של ביצוע פסק הדין שנתן, ובמקרה דנן, גביית הקנס. כלל זה יפה, הן לגבי בית משפט שדן בעניינים פליליים והן לגבי בית משפט שדן בעניינים אזרחיים. ....

אין הוראה מפורשת בחוק כלשהו המקנה סמכות לבית המשפט לתעבורה לדון בטענת התיישנותו של עונש. משכך ולאור העיקרון האמור, אין בית המשפט לתעבורה מוסמך לדון בטענת התיישנות של קנס שנגזר על פי פסק דין שנתן ושל קנס שהוטל על פי הודעת תשלום קנס, שכמוהו כעונש שנגזר בבית המשפט לתעבורה. "

כבוד בית המשפט קבע כי בקשה להצהרה על התיישנותו של עונש היא במהותה בקשה למתן סעד הצהרתי ועל פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט הסמכות להעניק סעד הצהרתי מוגבלת לבית משפט הדן בעניין אזרחי.

בבית המשפט המחוזי בת"א בע"פ 4436/98 דותן נתן נ' מ.י. נקבע על ידי כבוד השופט מודריק :

" בית המשפט לתעבורה איננו ערכאה מוסמכת לקבוע התיישנות עונשים".

בית המשפט ציין את הדרכים העומדות בפני הנאשם לקבלת סעד : "מצד אחד, פניה לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד רשות הפועלת בנדון הקנס או מסרבת לפעול בשל הקנס. מצד שני, אפשר גם, ככל הנראה, לפנות לבית משפט השלום בבקשה לפסק דין הצהרתי.."

נוכח האמור לעיל הבקשה לביטול עונש מחמת התיישנות נדחית מחמת חוסר סמכות לדון בה.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: