מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' עואודה ואח'

גזר דין בעניינו של נאשם מס' 2 – סאאד עואודה (להלן:"הנאשם")

הרקע

1. הנאשם ביחד עם שלש הנאשמים האחרים בתיק גנב רכב. עניינם של הנאשמים הסתיים ועתה הגיע המועד לגזור את דינו של נאשם זה.

2.בעקבות הודאתו הורשע הנאשם ביום 17.05.10 בגניבת רכב עבירה לפי סעיף 413א(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

התסקיר

3.לאחר הרשעתו נשלח הנאשם לשירות המבחן והיום מונח לפני תסקיר מתאריך 10.4.2011 (להלן: "התסקיר"). בתסקיר נאמר שהנאשם מתחיל לגלות תובנות ראשוניות על מצבו וממליץ להסתפק בעונש של של"צ ומאסר מותנה.

טענות הצדדים

4.המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם מאסר בפועל שלא יפחת מ- 15 חודשים בצירוף מאסר על תנאי ומנמקת את עמדתה כדלקמן:

א.לאחר ביצוע העבירה נשוא תיק זה הורשע הנאשם בתקיפת שוטר והשמעת איומים.

ב.לנאשם יש הרשעות קודמות לרבות גניבת רכב ועבירות רכוש.

ג. הנאשם ישב בכלא כבר 12 חודשים וחזר לסורו ולכן יש להחיל עליו את עקרון המדרג העולה ולהחמיר עימו.

ד. העובדה שהתיק לא צורף לתיק האחר היא פרי החלטתו של הנאשם ואין לקבל את הטענה האמורה שנמנע מלצרפו כי לא רצה לאבד את הפחתת השליש לה ציפה.

5.הסנגור מבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם מהנימוקים הבאים:

א.מדובר בעבירה שבוצעה בחודש אוקטובר 2005

ב.אין קשר בין העבירה של תקיפת שוטר ואיומים לעבירת גניבת הרכב.

ג. הנאשם ביקש לצרף את התיקים. המאשימה היא שלא יכולה הייתה לקיים את בקשתו בשל העדרם של התיקים והוא כדי שלא להפסיד את ניכוי השליש מהעונש שאותו ריצה באותה עת נאלץ להזדרז ולסיים את התיק ללא השלמת הצירוף. הדבר עולה בבירור מדברי המאשימה בפרוטוקול הדיון בת.פ. (שלום - י-ם) 3194/05 (נ/סאאד).

ד.התסקיר ממליץ שלא להטיל מאסר בפועל.

ה.יש להפעיל את עיקרון אחדות הענישה ולהטיל עליו עונש דומה לזה שהוטל על שני הנאשמים האחרים 1 ו-4 שהורשעו באותה עבירה בתיק זה.

6.הנאשם הביע את צערו והציג תעודה שהוא עובד בבית החולים ביקור חולים.

דיון