מסאלחה נ' שמואל מאיר ובנו סחר בע"מ

פסק דין

זוהי תובענה כספית ע"ס של 7,000 ₪, שעניינה דרישת עורך דין לתשלום שכר טרחה מלקוחתו, הנתבעת, לה העניק, כך נטען, טיפול משפטי בהליכי הוצל"פ.

טענות התובע

התובע, עורך דין במקצועו, טוען כי העניק לנתבעת שירות משפטי מקיף במספר תיקי הוצל"פ שכלל, בין היתר, הכנת בקשות הוצל"פ, דיון בהתנגדויות, התכתבויות שונות, ניהול משפטי, הטלת עיקולים ברישום והוצאת מעוקלים, הוצאת פקודות מאסר והבאה וכדומה. חרף כך, ועל אף שהנתבעת ביצעה גבייה ישירה של חובותיה מן החייבים, כך לטענת התובע, לא שילמה לו האחרונה את השכר הראוי המגיע לו ואף העבירה את הטיפול בחלק מהתיקים לעורך דין אחר, והכול במטרה לשלול מהתובע את שכר הטרחה המגיע לו עבור השירות שהעניק לה.

תיקי ההוצל"פ, עבורם עותר התובע לתשלום שכר טרחה, הם כדלקמן:

א)- תיק הוצל"פ מס' 09-01603-98-2 (להלן: "התיק הראשון"):

לטענת התובע, בתיק זה הוא ביצע פעולות הוצל"פ, שולמה אגרה, וכן נגבו כספים מהחייב שהועברו ישירות לחשבון הנתבעת. שכ"ט לו זכאי התובע לפי המוסכם בין הצדדים שכולל אגרות ומע"מ עומד, לטענת התובע, ע"ס 2,200 ₪.

ב)- תיק הוצל"פ מס' 09-2338-98-0 (להלן: "התיק השני"):

(בכתב התביעה אוזכר תיק מס' 09-01644-97-4 כאשר במעמד הדיון הבהיר התובע כי מדובר בטעות סופר ברישום מס' התיק, והנספחים שצורפו שם התייחסו לתיק מס' 09-2338-98-0. ראו לעניין זה: עדות התובע בעמ' 3, ש' 27-29 לפרוט').

לטענת התובע, בתיק זה, הוא ביצע עבור הנתבעת פעולות מבצעיות, הוגשה התנגדות על ידי החייב אשר נדחתה, ונעשו פעולות נוספות אשר כללו, בין היתר, הוצאת פקודות מאסר, צווי הבאה והטלת עיקולים. עוד נטען, כי לאחר פתיחת תיק איחוד עוכבו ההליכים נגד החייב בתיק הנ"ל. שכ"ט לו זכאי התובע לפי המוסכם בין הצדדים כולל הוצאות ומע"מ, כך נטען, עומד ע"ס 4,800 ₪.

התובע טוען, כי שלח לנתבעת דרישות לתשלום שכ"ט ראוי שמגיע לו (אין חולק כי לא נערך בין הצדדים הסכם שכ"ט בכתב), אולם זו האחרונה התחמקה מלשלם לו את שכרו בתמורה לשירות המגוון שהעניק לה בשני תיקי ההוצל"פ, כמפורט מעלה. מכאן התביעה שבפניי.

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. בתגובה לבקשה זו, טען התובע כי דין הבקשה להידחות, ולו מן הטעם שלא צורף לה תצהיר כדין לתמיכה באמור בה. לטענתו, כשלה הנתבעת, אשר עליה מוטל העול להוכיח כי התביעה התיישנה, בהרמת נטל זה. לגופו של עניין, נטען כי מרוץ ההתיישנות מתחיל מהיום בו העבירה הנתבעת את הייצוג לעורך דין אחר. לטענת התובע, הוא ידע אודות העברת הטיפול בתיקי ההוצל"פ לעו"ד חלופי רק ביום 30.07.07, המהווה לשיטתו המועד בו שללה הנתבעת מהתובע את זכות הייצוג והזכות לגבות הוצאות ושכ"ט המגיעים לו מהטיפול בתיקי ההוצל"פ (קרי: מועד הידיעה על הכפירה בזכות הייצוג). לעמדתו, בתיק ההוצל"פ השני בוצעו על ידי משרדו פעולות משפטיות למיניהן עד לשנת 2006. לגבי תיק ההוצל"פ הראשון, טוען התובע כי הוא ייצג את הנתבעת עד לשנת 2009, כאשר שילמה החייבת את חובותיה ישירות לידי הנתבעת (הזוכה) כנגד התחייבות הנתבעת לשלם לתובע את שכר טרחתו.

טענות הנתבעת

כאמור, הנתבעת העלתה טענה מקדמית, לפיה דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה. לטענתה, שני תיקי ההוצל"פ נשוא התיק דנן הינם מהשנים 1997 ו- 1998, כאשר התביעה הוגשה בתאריך 29.05.2011, דהיינו למעלה מ- 7 שנים ממועד פתיחת תיקי ההוצל"פ. אי-לכך, עילת התביעה שהתגבשה לפני למעלה משבע שנים, התיישנה זה מכבר. נטען, כי כל הפעולות וההוצאות בתיקי ההוצל"פ בוצעו בין השנים 1999-2001. אף הוצאת פקודת המאסר שבוצעה ביום 13.04.04, בגינה נדרש תשלום ע"ס 182 ₪, התיישנה. עיון במכתבי הדרישה ששיגר התובע לנתבעת לתשלום שכ"ט מעלה, כי מדובר בדרישות תשלום שהתיישנו. כך למשל, דרישת התשלום השנייה ששיגר התובע אל הנתבעת הינה מיום 8.8.00, ולכן במועד הגשת התביעה כאמור ביום 29.05.11, היא כבר התיישנה.

בהחלטה מיום 03.08.2011, קבעתי כי הבקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות מצריכה בירור עובדתי, ועל כן היא תישמע יחד עם התובענה לגופה במהלך הדיון שנקבע בתיק דנן.

לגופו של עניין, כופרת הנתבעת בחוב הנטען וטוענת, כי היא אינה חייבת בתשלום שכ"ט לתובע. לטענתה, התובע הוא זה שחייב לה כספים ובגינם היא נקטה נגדו בהליך גבייה במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 0501240086. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע הושעה מעיסוקו כעורך דין, בהתאם להחלטת לשכת עורכי הדין, וזאת החל מיום 23.5.10 ועד ליום 14.07.2014.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה והסתפקה בהעלאת טיעוניה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, וכן במעמד הדיון בפניי.

דיון ומסקנות

אחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שקלתי את עדויות הצדדים ואחר שבחנתי את שלל הראיות שהוגשו לתיק, אני סבורה כי דין התביעה להידחות מפאת התיישנותה, ולהלן יפורטו עיקר הטעמים שעמדו ביסוד מסקנתי זו:

בדיון שהתקיים בפניי הופיע התובע בעצמו. מטעם הנתבעת – הופיע מר שמואל מאיר. שני הצדדים חזרו על טענותיהם, כפי שבאו בכתבי הטענות (כתב התביעה, הבקשה לסילוק התביעה על הסף והתגובה לה).