מינהל מקרקעי ישראל נ' יוסף חליל עבדי ואח'

פסק-דין

בפניי תביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין, המתייחסת לחלקות 162 ו-163 בגוש 18648 באדמות ג'דידה-מכר.

לכתב התביעה המקורי בתיק (אשר הוגש כבר ביום 20.5.2001, כפי שיבואר להלן) צורפו נסחי רישום עדכניים למועד הגשתו, המעידים על בעלותו המלאה של התובע בשתי החלקות, וכן מפת מדידה ערוכה בידי המודד פראג' מאג'ד.

רקע כללי:

גלגולו הקודם של ההליך הינו בכתב תביעה בסדר דין מקוצר, ת.א. 2884/01, אשר הוגש, כאמור, כבר במהלך שנת 2001, והתנהל בבית משפט השלום בעכו.

בשלב מאוחר יותר אוחדה התובענה, ותביעה שכנגד שהוגשה במסגרתה, יחד עם תיקים 3971/04, 3972/04 ו-3974/02, אשר התנהלו שלושתם בפני כב' סה"נ (בדימוס) אביטל בית נר בבית משפט זה. זאת, על פי החלטת כב' הנשיא (בדימוס) אורי קיטאי מיום 10.4.2005.

לא כאן המקום להאריך בפרטי התיקים והבקשות השונות שהוגשו על ידי הצדדים, ואשר התנהלו בפני כמה מותבים שונים. די אם אציין, כי התיק הועבר בפועל לטיפולי אך במהלך שנת 2007.

בין לבין נמחקה התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, שהייתה חלק מן התיק המאוחד, אולם ניסיונות להביא להסכמות ולפשרה בין הצדדים באשר לתביעת הפינוי לא צלחו, וגרמו אף הם, בסופו של דבר, להארכת משך הטיפול בתובענה.

בין שאר העיכובים שהיו מנת חלקו של תיק זה יש למנות גם את השעייתה של מי שהייתה באת כוח הנתבעים בתחילת ניהול ההליך, דבר שהביא לדחיית מועד דיון הוכחות שהיה קבוע בפניי, וכן איחור של התובע בהגשת סיכומיו, שהביא להחלטתי מיום 30.5.2011 להאריך, לשם האיזון, את משך הזמן שיעמוד לרשות הנתבעים להגשת סיכומיהם, אלא שאף סיכומי הנתבעים הוגשו באיחור של כמה ימים, ומשהוגשו, "נעלם" המסמך, כנראה עקב תקלת מערכת. למעשה, רק ביום 13.7.2011 הונחו בפניי סיכומי הצדדים.

כללו של דבר, מזלו של תיק זה לא שפר עליו, ומשך ניהולו חרג מכל משך זמן סביר, ודומה, כי גם לצדדים עצמם לא אצה הדרך להחיש את סיומם של ההליכים.

לסיכום תת-פרק זה, אין לי אלא להיצר על כך שמועד מתן פסק הדין בהליך הינו היום, למעלה מעשור שנים לאחר שהחלו ההליכים בתובענה המקורית.

על כל פנים, בשלב הנוכחי חזר הנושא העומד להכרעתי להיות הנושא שבגינו הוגש ההליך מלכתחילה – שאלת הפינוי.

בשאלה זו, ובה בלבד, יעסוק פסק-דין זה.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, הנתבעים פלשו שלא ברשות לחלקות מושא תיק זה, ואף בנו במקום ללא היתר בנייה ובלי הסכמת התובע או מי מטעמו והתובע עותר לפינוים מן המקרקעין.

הנתבעים, מנגד, מסתמכים על פסק דינו של השופט שלמה דורי, פקיד ההסדר בעכו כתוארו אז, (תיק 18/ג'דידה), אשר ניתן ביום 15.4.1960 (להלן: "פסק-דין ההסדר"). בפסק-דין זה הוכרע, כי חלק מחלקה 12 יש לרשום על שמם של מר אברהים יוסף מוסא בצל ומר אליאס יוסף מוסא בצל. בפועל, טוענים הנתבעים, לא פעלה המדינה בהתאם לפסק-דין ההסדר, לא הכינה תשריט מסודר לרישום, ופגעה בזכויות שאר הצדדים על פי אותו פסק דין.

בשלב כלשהו, טוענים עוד הנתבעים, נמכרה הקרקע שהייתה שייכת למשפחת בצל לשלושה קונים, שאחד מהם היה אביהם המנוח, מר חליל מוחמד עבאדי, אשר הוריש אותה להם, כך שיש לראותם כבעלי הזכות במקרקעין על פי פסק-דין ההסדר לכל דבר ועניין.

בנוסף טוענים הנתבעים, כי ניתנה על ידי התובע הסכמה להחזקתם במקרקעין בגודל של 4.65 דונם, והסכמה זו הופרה על ידי התובע, אשר הוא שהשתלט בפועל על שטחים לא-לו.

דיון והכרעה:

המסמך המשפטי אשר עליו משליכים הנתבעים את יהבם, והעומד בבסיס הגנתם, הינו פסק-דין ההסדר. מדובר בפסק-דין בן למעלה מיובל שנים, המתייחס לחלקה, אשר עברה מאז הליך של פרצלציה והסדרה.