אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מימון נ' מפעלי גרינשפון להנדסה בעמ ואח'

מימון נ' מפעלי גרינשפון להנדסה בעמ ואח'

תאריך פרסום : 10/02/2021 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
70751-09-16
20/11/2020
בפני השופט:
יונתן אברהם

- נגד -
התובע:
אריה מיימון
עו"ד ניר שוסטר ויוני חרש
נתבעים:
1. מפעלי גרינשפון להנדסה בע"מ
2. ש.ק.ל.ר החזקות בע"מ
3. יותם סעדיה
4. דובי שור
5. משרד רו"ח שורץ לרנר דובשני ושות'
6. רו"ח אבשלום אומסי

עו"ד כמיל גרייב (נתבעים 1-2)
עו"ד רון קולברג (נתבעים 3-4)
עו"ד יוסי חכם (נתבעים 5-6)
פסק דין
 

עסקינן בתובענה כספית בגדרה עתר התובע, לתשלום כספי הלוואת בעלים בסך של 4,261,886 ₪ (משוערך ליום הגשת התביעה) שלטענתו הועמדה על ידו לטובת הנתבעת 1, הכל כמפורט להלן.

הצדדים לתביעה:

  1. התובע החזיק עובר לחודש 4/2013 ב- 45.5% מהון המניות של הנתבעת 2, שהינה חברת אחזקות (נתבעת 2 תיקרא להלן: "שקלר") המחזיקה 100% מהון המניות של הנתבעת 1, חברה פרטית העוסקת בייצור גירים לענפי התעשייה החקלאית (נתבעת 1 תיקרא להלן:"גרינשפון"). כמו כן שימש התובע כמנכ"ל ודירקטור בגרינשפון, עד שהודח, לטענתו, שלא כדין ובחוסר סמכות על ידי הנתבעים 3-4 במהלך חודש 5/2012.

     

  2. הנתבע 3 הינו בעל השליטה בשקלר המחזיק ב- 91% מהון המניות של שקלר ובשרשור בגרינשפון, זאת לאחר שהתובע העביר לנתבע הנ"ל את אחזקותיו בחברות הנ"ל במסגרת הסכם מכירת מניות אשר נכרת ביניהם, כפי שיפורט עוד בהמשך. לטענת התובע, בכל האירועים הרלוונטים לתביעה, שימש הנתבע 3 כמנהל בגרינשפון מטעם שקלר, ולמיטב ידיעת התובע גם כיום משמש נתבע זה כמנהל ושולט בחברות אלה.

     

  3. הנתבע 4 מחזיק ב- 9% מהון המניות של חברת שקלר ובשרשור בגרינשפון. כמו כן אף נתבע זה לטענת התובע משמש כמנהל בגרינשפון מטעם חברת שקלר.

     

  4. הנתבע 5, הינו משרד רואה החשבון, שוורץ, לרנר, דובשני ושות', אשר העניק לטענת התובע שירותי ראיית חשבון לגרינשפון במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה.

     

    הנתבע 6 הינו, רו"ח שותף במשרד הנ"ל, אשר שימש לטענת התובע באופן אישי בתקופה הרלוונטית לתביעה כרו"ח של גרינשפון וזאת לטענת התובע, לאחר שמונה שלא כדין ע"י נתבעים 3-4 במהלך חודש 7/2012. לטענת התובע נתבע זה, ערך באופן אישי את דו"חותיה הכספיים של גרישנפון (בהמשך יתברר כי הכוונה לדו"חות הכספיים של גרינשפון לשנת 2010).

     

    טענות התובע:

     

  5. בשנת 2010 פנה מר רונן יצחקי ז"ל (להלן: מר יצחקי"), אשר היה בעל השליטה בחברת שקלר באותה העת אל התובע בהצעה לרכוש את אחזקותיו בחברת שקלר ובהתאם בגרינשפון וכן בחברת מפעלי גרינשפון שיווק וסחר בע"מ (להלן:"גרינשפון סחר") שהינה חברה קשורה לחברות הנ"ל ונמנית על קבוצת החברות. התובע ציין, כי בתקופה הרלוונטית (לא צוין איזו) החזיקו התובע והנתבע 3 בחברת גרינשפון סחר בחלקים שווים וזאת עד למכירת חלקו של התובע בחברה זו לנתבע 3.

     

  6. הצעה זו (לרכישת האחזקות) הוצעה לתובע נוכח מחלה קשה ממנה סבל מר יצחקי הנ"ל ולנוכח מצבה הקשה של גרינשפון באותה תקופה. היקף חובותיה של גרינשפון עמד על סך של כ- 12,000,000 ₪ אשר הצריך כניסה של משקיע המוכן להזרים כספים באופן מיידי וכן מוכן להשקיע את זמנו בהבראה ושיקום החברה הנ"ל.

     

  7. התובע מצידו, הסכים להצעה הנ"ל ובהתאם נכרת בין התובע למר יצחקי הנ"ל ביום 17.2.10 הסכם לרכישת מניות (נספח ג' לתובענה) במסגרתו הועברו לתובע 91% מהון המניות של חברת שקלר ואחוז דומה בגרינשפון וכן 100% ממניות חברת גרינשפון סחר.

    בעצם ההתקשרות הנ"ל עם מר יצחקי נטל על עצמו התובע סיכון ממשי לרבות ע"י מישכון ביתו לצורך הזרמת כספים לחברה (הכוונה לגרינשפון), העמדת ביטחונות וערבויות אישיות לטובת גרינשפון בבנק וכן נחשף להליכים משפטיים אשר התנהלו כנגד גרינשפון באותה העת.

     

  8. החל מנקודת הזמן בה נכנס התובע בנעליו של מר יצחקי ז"ל כבעל השליטה בשקלר וכן בגרינשפון ועד ליום 15.5.12 הזרים התובע לטובת פעילותה השוטפת של גרינשפון ולצורך תשלום התחייבויותיה השונות כספים בסך כולל של למעלה מ- 3,600,000 ₪ אשר נרשמו בספרי גרינשפון כהלוואת בעלים. התובע צרף לתביעתו (במסגרת נספח ד') את כרטסת הנהלת החשבונות שלו בגרינשפון לתקופה שבין 1.1.10 ועד 15.5.12 המעידה על היקף הכספים אשר הוזרמו על ידו כנטען. כספים אלו טרם הושבו לתובע לטענתו.

     

  9. עוד ציין התובע, כי בין השנים 2011-2012 הוא העביר לגרינשפון באמצעות חברת גאיה צפון נדל"ן והשקעות בע"מ שהינה חברה בבעלותו (להלן: "חברת גאיה") כ- 1,686,000 ₪ נוספים. ברם כספים אלו (שנרשמו בהנהלת החשבונות כהלוואות) הושבו לו. עוד לטענתו, כי בתחילה הועבר המימון אשר הוא העמיד לגרינשפון כהלוואת בעלים דרך גרינשפון סחר, וזאת נוכח הפרקטיקה שהיתה נהוגה בקבוצת החברות באותה העת אשר במסגרתה הוזרם המימון הנדרש לפעילות גרינשפון באמצעות גרינשפון סחר.

     

  10. עוד ציין התובע, כי במהלך שנת 2012 פרץ סכסוך בינו לבין הנתבע 3 סביב סוגיית העמדת מימון נוסף לפעילותה של גרינשפון וסכסוך זה הובא לפתחו של בית המשפט (ה"פ 49446-05-12 במאוחד עם ה"פ 20826-05-12). לאחר סכסוך זה, החלו הנתבעים 3-4 לשתף פעולה ביניהם על מנת להדיח באופן כוחני ובוטה את התובע מתפקידו כמנכ"ל גרישנפון וכדירקטור בה ולהשתלט על החברה הנ"ל. בהמשך פעלו (נתבעים 3-4), בשיתוף פעולה עם נתבע 5 ונתבע 6 בפרט על מנת לקפח את התובע ולמחוק חלק נכבד מחוב החברה כלפיו.

    התובע התנגד בזמן אמת למעשה הרמייה הנ"ל, אך לאור ההשתלטות של הנתבעים 3-4 בגרינשפון עשו האחרונים ככל העולה על רוחם, בחוסר תום לב קיצוני ובניגוד לדין.

     

  11. כך למשל, ביום 8.7.12 כינסו נתבעים 3-4 בניגוד לדין אסיפת בעלי מניות יוצאת מן הכלל של גרינשפון במסגרתה קיבלו האחרונים "החלטה" בלתי חוקית ובניגוד לסעיף 164(א) לחוק החברות על הפסקת התקשרות לאלתר של גרינשפון עם רו"ח המבקר של החברה באותה העת עו"ד ניסים גיא. במסגרת אותה האסיפה, קיבלו הנתבעים 3-4 החלטה על מינויו של משרד רו"ח שהינו נתבע 5 וכן הנתבע 6 באופן ספציפי, כרו"ח המבקר החדש של החברה.

    התובע ציין, כי הנתבע 6 באופן אישי הינו איש אמונו של הנתבע 4 ואף שימש בעבר כרו"ח המבקר של חברות הקשורות לנתבע 4. הנתבעים 3-5 ביקשו למנות את נתבעים 5-6 במטרה לקדם אינטרסיים אישיים שלהם.

     

  12. כמו כן, ביום 2.9.12 זומנה ונערכה פעם נוספת שלא כדין ישיבת דריקטוריון של גרינשפון במסגרתה הובא לאישור הדירקטוריון הדו"ח הכספי של החברה לשנת 2010 אשר נערך ע"י הנתבע 6 באופן אישי. במסגרת ישיבה זו התברר לתובע לראשונה, לתדהמתו, כי הכספים אשר העמיד לזכות גרינשפון ולצורך פעילותה השוטפת עד לסוף שנת 2010 ואשר נרשמו כהלוואת בעלים נמחקו כלא היו מהדו"ח הכספי של גרינשפון לשנת 2010, כפי שזה הוכן ע"י נתבעים 5-6.

    כמו כן, חלק מחובותיה של גרינשפון כלפי חברת גאיה (שבבעלות התובע) כדמי ניהול, מכוח הסכם הניהול, במסגרתו סיפקה חברת גאיה באמצעות התובע שירותי ניהול לגרינשפון נרשם כחוב של התובע לגרינשפון (בגין דמי הניהול הוגשה ע"י חברת גאיה תביעה במסגרת תא"ק 26537-08-14).

    התובע ציין, כי כל הנ"ל עומד בניגוד למסמך הנה"ח של גרינשפון (שהינה כרטסת שצורפה כאמור במסגרת נספח ד לתביעה) שנערך קודם לישיבת דריקטוריון הנ"ל, בו עלה במפורש, כי התובע הזרים את אותם הכספים שנמחקו מהדו"ח הכספי של החברה לשנת 2010.

     

  13. כן טען התובע, כי בדו"ח הכספי אותו ערך הנתבע 6 נוסף לביאור מס' 5 (עמ' 8 לדו"ח, נספח ו' לתביעה) אשר כותרתו הינה: "חייבים ויתרות חובה" סכום נוסף בסך של 417,352 ₪ (בחובה) תחת הכותרת"בעל עניין" כאשר המדובר בתובע.

    לאמור הנתבעים 2-6 ו/או מי מטעמם חייבו את כרטיסו האישי של התובע בגרינשפון "בגין יתרת חוב של גרינשפון לחברת גאיה צפון בגין שירותי הניהול, כאשר לא רק שגרינשפון טרם נשאה בתשלום סכומים אלה לחברת גאיה צפון באותו המועד, אלא שאין ולא יכול להיות חולק ששירותיה ניתנו לגרינשפון ולא לתובע ועל כן לא היה מקום לחייב את התובע בגין סכומים אלה" (הציטוט מתוך כתב התביעה). לטענת התובע, הנתבעים יצרו בחוסר תום לב קיצוני ובניגוד לדין חוב יש מאין חדש של התובע כלפי גרינשפון.

     

  14. לטענת התובע, על הקלות המדהימה בה נתבעים 5-6 נתנו ידם למהלך הבלתי חוקי של הנתבעים 3-4 למחוק מליוני שקלים מחוב החברה לתובע ניתן להתרשם מדו"ח שחיבר עו"ד רונן מטרי (נספח ז' לתביעה דנן) אשר מונה כמומחה ע"י בית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת הליך משפטי שהתנהל בין התובע לחלק מהנתבעים דנן (ת"א 49446-05-12 במאוחד עם ה"פ 20826-05-12) בו נקבע במפורש כי: "בוצעו תיקונים רטרואקטיביים על ידי רו"ח אומסי על סמך הצהרות הנהלה ומבלי שנערכה בדיקה ממשית של תנועת הכספים בפועל".

     

  15. התובע אף הדגיש, כי הוא התריע בזמן אמת בפני הנתבעים והגורם מטעם נתבע 5, במהלך ישיבת הדריקטוריון (קרי מיום 2.9.12) על העיוות שיצרו הנתבעים בדו"ח הכספי וכן על החוב שנוצר יש מאין לאחר מכן כלפי התובע. עם זאת, הדבר לא הרתיע את הנתבעים 3-4 להמשיך ולאשר את הדו"ח הכספי באותה הישיבה (הכוונה לישיבת יום 2.9.12) ואת הנתבעים 5-6, שלא לבצע בדיקה מעמיקה ביחס לטענות התובע בטרם אישורו הסופי של הדו"ח הכספי. וזאת על אף שמדובר בדו"ח כספי לשנת 2010 כאשר השינויים המהותיים בו בוצעו בשנת 2012 ועומדים בניגוד לטיוטת הדו"ח הכספי לאותה שנה אשר ערך רו"ח ניסים גיא, על בסיס הנתונים שנמסרו לו ע"י גרינשפון וסמנכ"ל החברה דאז - מר שמעון כהן, בזמן אמת.

     

  16. עוד טען התובע, כי על מנת להשלים את מעשה הרמייה הוציאו הנתבעים "פרוטוקול" של ישיבת ההנהלה בה אושר הדו"ח הכספי "המשופץ" של גרינשפון לשנת 2010, אשר לא כלל התייחסות לטענות התובע באשר למחיקת החוב של גרינשפון כלפי התובע וכלפי חברת גאיה, כפי שנטענו על ידו במהלך הישיבה. כמו כן, הפרוטוקול כולל התייחסות לפעולות שכלל לא בוצעו על ידי התובע ומטרתן ליצור את הרושם כאילו התובע עזב את הישיבה. זאת על מנת לאפשר את אישור הדו"ח הכספי.

    עוד נטען, כי על אף דרישתו של התובע, הרי שלא נמסר לו על ידי הנתבעים מדוע נעשו שינויים אלו בדו"ח הכספי של החברה, על סמך איזה מידע נעשו השינויים וכן מי הציג לנתבע 6 ו/או ממשרדו את אותן אסמכתאות אשר היוו בסיס לעריכת הדו"ח והאם הוצגה בפני רואה החשבון חוות דעת משפטית כלשהי התומכת בביצוע השינויים.

     

  17. נוכח המפורט לעיל נטען, כי הנתבעים 3-6 פעלו לכאורה בניגוד לדין ותוך מרמה של ממש במטרה לשפץ את הדו"ח הכספי של גרינשפון כאשר מחד מחקו מדו"חותיה הכספיים התחיבויות במיליוני שקלים כלפי התובע ומאידך ייחסו התחייבויות של גרינשפון במאות אלפי שקלים כלפי חברת גאיה לתובע כחוב אישי בכרטיס החו"ז של התובע. לטענתו, מדובר בשינוי כרטסת הנה"ח של התובע בגרינשפון והדו"ח הכספי של החברה לשנת 2010 העולים כדי זיוף ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

     

  18. לטענת התובע, למרות שדרש מגרישנפון וכן מאת הנתבעים 3-4 להשיב לו את הלוואת הבעלים שהועמדו על ידו הרי שאלה האחרונים, הנסמכים על דו"חות החברה שערכו נתבעים 5-6, מסרבים לעשות כן.

     

  19. לטענת התובע, בהימנעות גרינשפון להשיב לו את הלוואת הבעלים התעשרה גרינשפון שלא כדין על חשבון התובע כאמור בחוק עשיית עושר ולא במשפט, קל וחומר שהתובע אינו מחזיק עוד במניות החברה. כמו כן משהזרים התובע לגרינשפון כספים שלא כנגד הקצאת מניות הרי שנכרת בינו לבין האחרונה הסכם הלוואה שמועד פרעונה הינו לכל המאוחר ביום בו חדל התובע מלהחזיק במניות החברה. לפיכך, הרי שגרינשפון הפרה את התחייבויתיה החוזית להשיב לתובע את כספי ההלוואה.

     

  20. ביחס לנתבעים 3-4 נטען כי נתבעים אלה חייבים יחד ולחוד במלוא חובות גרינשפון מתוקף היותם דירקטורים ו/או נושאי משרה בגרינשפון אשר פעלו במרמה ו/או מכוח הפרת חובת זהירות ו/או האמון של נושא המשרה ו/או דירקטור ו/או בחוסר תום לב של נושא משרה ו/או דירקטור לפי סע 252 ו- 254 לחוק החברות. כן הפרו נתבעים 3-4 את הוראות סע' 55 לחוק החברות באשר הורו לחשבת הכספים של החברה להתעלם מהדו"חות הכספיים של החברה, לרבות כרטסת הנה"ח על מנת לאפשר שינוי בדו"חות הכספיים ובכך הם ביצעו פעולה ללא הרשאה לפי סע' 55 הנ"ל.

     

  21. נטען, כי במקרה דנן יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולהורות על חיובם האישי של נתבעים 3-4 כבעלי מניות שניצלו את שליטתם בחברה לצורך ביצוע מעשה מרמה על מנת לקפח התובע ולמנוע ממנו את הכספים המגיעים לו מגרינשפון. למען הזהירות יש לחייב את הנתבעים 3-4 אף מכוח סע' 54 לחוק החברות.

     

    לחילופי חילופין נטען כי הנתבעים 3-4 עיוולו כלפי התובע בעוולות הרשלנות ו/או התרמית, וכן הפרו חובה חקוקה הקבועה לעיל בחוק החברות. כן הפרו שורה של חובות המוטלות עליהם על פי דין לרבות חובות הגינות, זהירות והאמון כלפי התובע בכובעו דאז כבעל מניות מיעוט.

    נטען כי האמור לעיל מתייחס אף כלפי שקלר.

     

  22. ביחס לנתבעים 5-6 נטען כי אלה פעלו תוך רשלנות והפרת חובת הזהירות שלהם כרואי חשבון המבקרים ו/או בחוסר תום לב וככל הנראה תוך שיתוף פעולה אסור עם נתבעים 3-4. יש לחייב את הנתבעים 5-6 יחד ולחוד עם יתר הנתבעים בסעדים מושא התביעה ולחלופין בגובה הסכומים אשר נמחקו מספרי הנה"ח של החברה המהווים את חוב החברה כלפי התובע. מעשיהם ומחדליהם של נתבעים 5-6 עולים לכדי עוולת הרשלנות וכן מהווים הפרת חובה חקוקה באשר פעלו בניגוד לקבוע בתקנות 11-19 לתקנות רו"ח (דרך פעולתו של רואה חשבון).

     

    הגנת שקלר וגרינשפון

     

  23. נטען, כי התובע הינו איש ריב ומדון ומנהל הליכים כנגד כל העולם והחל מהיום שבו הוא פסק מלהיות בעל השליטה בשקלר וגרינשפון הוא לא הפסיק להגיש כנגדן תביעות סרק, שיקריות וכוזבות תוך הצגת מסמכים מזוייפים ו/או למראית עין. כדוגמא להתנהלות זו הפנו שקלר וגרינשפון לקביעות שנקבעו בת"א 57762-02-14 וכן לת"א 26537-08-14.

     

  24. כן נטענו טענות סף. נטען כי יש לסלק התביעה מחמת מניעות/השתק/ מעשה בית דין. התובע ויתר וסילק את כל טענותיו כלפי גרינשפון ושקלר והן כלפי הבעלים במסגרת הסכם מיום 20.1.13 בו הצהיר, כי "מאחר והצדדים הצליחו לגשר על כלל המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט הוסכם ביניהם למחוק את התובעות בה.פ 49446-05-12 ובה.פ 20826-05-12". עוד נטען, כי אף במסגרת הסכם נוסף מיום 8.4.13 הצהיר התובע כי: "עם קבלת המניות המועברות לסעדיה ...יסתלק מימון מכל טענה כלפי שקלר וכלפי גרינשפון הנדסה". נטען, כי מדובר בהפרה בוטה של זכות בעל דין שלא להיות מוטרד פעמיים באותו נושא.

     

  25. עוד נטען, כי יש לסלק התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט/ שיהוי קיצוני/ גרימת נזק ראייתי. לפני קרוב לשלוש שנים ביום 3.4.14 מצא לנכון התובע לשלוח מכתב (לגרינשפון) בעניין הלוואת הבעלים הנטענת, כאשר כבר למחרת היום נדחו טענותיו. עם זאת, קרוב ל -3 שנים שתק התובע ולא הגיב למכתב התשובה ורק בחלוף 3 שנים מהמכתב הנ"ל וקרוב ל- 4 שנים ממועד סיום ההליכים בין הצדדים מצא התובע לנכון להגיש התביעה דנן והכל מתוך כוונה לגרום לנתבעות נזק ראייתי.

     

  26. לגופו של עניין ביקשו גרינשפון ושקלר להצטרף לטענות ההגנה של יתר הנתבעים (כפי שעוד אפרט בהמשך). גרינשפון ושקלר הכחישו את טענת התובע, כי הוא הודח כמנכ"ל ודירקטור בגרינשפון שלא כדין ובחוסר סמכות ע"י נתבעים 3-4. לטענתן, טענה זו כבר הועלתה על ידי התובע במסגרת ת"א 49446-05-12 ונדחתה במסגרת החלטה מיום 12.6.12. התובע מסרב להשלים עם החלטות בית המשפט.

     

  27. עוד נטען, כי בניגוד לנטען בסע' 1 לתביעה הרי שהתובע לא פעל מול שקלר וגרינשפון כאדם פרטי, אלא הוא עשה עסקאות רבות באמצעות חברות קשורות אחרות שרובן ככולן בבעלותו ובשליטתו. המדובר בעסקאות פיקטיביות שנועדו אך לעשוק את גרינשפון ושקלר ולרוקן אותן מנכסיהן בדרכי מרמה.

     

  28. גרינשפון ושקלר הכחישו את הטענה כי התובע הזרים הלוואת בעלים מטעמו. לטענתן, התובע הוא זה שחייב להן כספים. לטענתן, התובע העמיס עליהן הוצאות פרטיות שלו, בין היתר בעניין שיפוץ ביתו הפרטי ורכישת מכוניות לו ולבני משפחתו והציג אותן כהוצאות של האחרונות ושילם מכספיהן.

    בנוסף, התובע משך כספים במרמה באמצעות העברות בנקאיות מחשבון גרינשפון ושקלר לחשבונות הקשורים אליו.

    בנוסף, התובע ביצע "עסקאות סיבוביות" אשר במהלכן הכניס כסף לחשבון גרינשפון ושקלר כמסווה של הלוואת בעלים ועוד באותו היום הוא משך אותו בחזרה בעסקה סיבובית עם אנשים המקורבים לו ולחשבונותיהם.

    בשל כל אלה נטען כי התובע הוא זה שחייב לגרינשפון ושקלר כספים.

     

  29. גרינשפון ושקלר הכחישו את התקשרותן עם חברת גאיה (שהינה בבעלות התובע) כנטען בתביעה. כן הוכחש, כי התובע הזרים לגרינשפון באמצעות חברת גאיה כ- 1,686,000 ₪ כנטען בסע' 12 לתובענה (ראו הטענה בהרחבה בסע 45 לכתב ההגנה של גרינשפון ושקלר).

    עוד נטען, כי מעולם לא ניתנו לגרינשפון ושקלר שירותי ניהול מטעם חברת גאיה. מעולם לא נחתם כל הסכם חוקי (בין שקלר וגרינשפון ) עם חברת גאיה. כל הניסיון של התובע בעניין חברת גאיה הינו חלק מתכניתו לגזול כספים באמצעות חברות קשורות.

     

  30. גרינשפון ושקלר הכחישו את טענת התובע בסע' 13-20 לתביעה בדבר אי חוקיות ההחלטות שנתקבלו (הכוונה בדבר מחיקה בניגוד לדין חוב של גרינשפון ביחס לתובע וכן בגין הפסקת ההתקשרות עם רו"ח ניסים גיא). נטען כי התובע השיג על חלק מאותן החלטות וטענותיו נדחו בבית משפט ולחילופין לא השיג על חלק מאותן החלטות מתוך ידיעה כי הן התקבלו כדין.

     

  31. גרינשפון ושקלר דחו מכל וכל את המסמך הנחזה לטענתן להיות חוות דעת של רו"ח ניסים גיא, שצורף לתביעה במסגרתו "המומחה" נותן חוות דעת לגבי עבודה שהוא ביצע. הדבר משול לטענתן, למצב שבו שופט יישב כערכאת ערעור על החלטה שלו עצמו.

     

  32. באשר לציטוטים של התובע מתוך דו"ח שנערך ע"י החוקר עו"ד רונן מטרי (סע' 25 לתובענה) נטען, כי מדובר בדו"ח של חוקר שמונה (בהליך אחר) לצורך בירור עניינים מאוד ספציפיים שאינם קשורים לתביעה דנן, וזאת כפי שצוין בסע' 36.10 לדו"ח הנ"ל. ניסיון התובע להציג מצג שווא לפיו הדו"ח הנ"ל מאשר את גרסתו בדבר הלוואת הבעלים הינה הטעיה מכוונת. קל וחומר עת צוין בדו"ח, כי הלוואת הבעלים של התובע אינה עומדת על הפרק והיא תוכרע בהסכמה ע"י רו"ח מוסכם בשם ירון חרל"פ כאמור בסע' 36.9-36.10.

     

  33. באשר לטיוטת הדו"ח שהכין רו"ח ניסים גיא (לשנת 2010) נטען, כי, לאחר שהוגשה הטיוטה הנ"ל, נוכחו (לדעת) גרינשפון ושקלר, כי התובע יחד עם רו"ח ניסים גיא הציגו מצגים מטעים וכוזבים. הואיל וכך הם ערכו את הדו"חות הכספיים מחדש על מנת שישקפו מחדש את המצב העובדתי הנכון והוא כי אין כל חוב של גרינשפון כלפי התובע.

     

  34. בנוסף ולחלופין טענו גרינשפון ושקלר, כי אין קשר בין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים להן לבין הנזקים ו/או הסכומים הנטענים והמוכחשים. כן נטען כי הסכומים הנטענים הינם מופרזים ו/או מוגזמים ו/או אינם ברי תביעה. התובע לא עשה כלל ו/או די להקטנת נזקיו (ראו בהרחבה סע' 54-56 לכתב הגנתן).

     

    הגנת נתבעים 3-4:

  35. אף נתבעים אלו טענו טענות סף שלפיה יש לדחות התביעה מחמת שיהוי שבהגשתה.

     

  36. נטען, כי התובע מנוע ומושתק מלהעלות את טענותיו וזאת בשל הליך בוררות שנערך בין הצדדים שבסיומו ניתנה הכרעת בורר אשר הפכה לחלוטה.

     

  37. בעניין זה פרטו נתבעים 3-4, כי התובע מסתיר שבכל הקשור למחלוקות ביניהם ניהלו הצדדים הליך בוררות ממושך בפני בורר מוסכם ששמו מר יצחק חדיף (להלן: "מר חדיף"), וכי הליך זה הסתיים בהכרעתו של בורר זה. לטענתם, הליך הבוררות התנהל במקביל להליכים שהתנהלו בין הצדדים בבית המשפט (במסגרת ה"פ 20826-05-12 וכן ה"פ 49446-05-12) ולמעשה עקב תוצאותיו של הליך הבוררות הסתיימו אף ההליכים הנ"ל בבית המשפט במחיקת התביעות.

     

  38. בהתאם להכרעת הבורר הגיעו הצדדים לבוררות ביום 23.10.12 להסכם אשר במסגרתו התחייב נתבע 3 לרכוש את כל מניותיו הנותרות של התובע בשקלר תמורת 2,200,000 ₪, כאשר הנתבע 3 שילם לתובע את מלוא הסכומים בגין הרכישה כאמור.

     

  39. כמו כן, בהליך הבוררות הנ"ל טען התובע בפני הבורר, כי קיימת לזכותו הלוואות בעלים בגרינשפון, כאשר טענותיו בהליך הבוררות היו זהות לטענות בתובענה דנן. הנתבע 3 טען מנגד (ואף בשמן של גרינשפון ושקלר), כי התובע הוא זה שחייב 227,000 ₪ לגרינשפון. לפיכך מינה הבורר רו"ח מומחה מטעמו, ששמו יהורם חרפ"ק (להלן: "רו"ח חרפ"ק") על מנת שיחווה דעתו לגבי מצב הלוואת הבעלים של התובע. רו"ח חרפ"ק הוציא ביום 31.1.12 חוות דעת שעל פיה סך הלוואת הבעלים של התובע כלפי גרינשפון הינו 763,000 ₪.

     

  40. אלא שדעתם של התובע ושל הנתבע 3 לא נחה מחוות הדעת הנ"ל וכעבור מספר חודשים שבו וביקשו מרו"ח חרפ"ק לשוב ולבחון הטענות ביחס להלוואה הנטענת על ידי התובע. מר חרפ"ק שב ובחן את טענות הצדדים ובמהלך חודש 6/2013 הוא פרסם את חוות דעתו המשלימה ולפיה אין כל שינוי במסקנותיו מושא חוות דעתו מיום 31.1.12 (קרי, הלוואת הבעלים על סך של 763,000 ₪). ואף סכום זה שולם לתובע.

    נתבעים 3-4 אף הפנו לאישור הבורר מיום 7.1.15 במסגרתו ציין האחרון, כי מסר לתובע את מלוא הסכומים , הן בגין מכר המניות לנתבע 3 והן בגין הלוואת הבעלים.

     

  41. לטענת נתבעים 3-4 הכרעתו של המומחה רו"ח חרפ"ק אשר אומצה ע"י הבורר, מר חדיף כמוה כפסק דין בורר שהינו פסק דין חלוט באשר התובע לא פנה לבטלו בתוך 45 ימים כפי שנקבע בסע' 27(א) לחוק הבוררות.

    לפיכך כאמור, התובע מנוע מלהעלות כל טענה לאחר הכרעת הבורר.

    עד כאן הטענה ביחס להליך הבוררות.

     

  42. טעם נוסף שבגינו יש לסלק התביעה על הסף הינו, כי הלוואת הבעלים של התובע כבר נפרעה לאור הסכם מכירת מניות שנחתם בין התובע לנתבע 3 ביום 14.7.11. נטען, כי במסגרת הסכם זה הצהיר התובע כי לזכותו הלוואת בעלים בסך של 1,965,974 ₪ כלפי גרינשפון ו/או גרינשפון סחר. כמו כן סוכם בהסכם הנ"ל, כי הנתבע 3 יזרים 1,000,000 ₪ כהלוואת בעלים לגרינשפון וכן יהיה אחראי להחזר הלוואת הבעלים של התובע.

    הנתבע 3 אכן הזרים לגרינשפון את אותו סך של 1,000,000 ₪ וכן העביר לתובע באמצעות מקורבו מר פיסי דקסל סך של 2,000,000 ₪ בגין הלוואת הבעלים של התובע כך שהלוואת התובע הנטענת נפרעה (ומשכך יש לסלק תביעתו).

  43. עם זאת, לימים התברר כי הצהרותיו של התובע הינן כוזבות, וכי למעשה הכספים אשר טוען כי הלווה לחברה לא היו בגדר הלוואת בעלים, אלא מדובר בכספים ששימשו את התובע לרכישת מניותיו של המנוח יצחקי ז"ל. התובע הטעה את הנתבע 3 וקיבל ממנו כספים למרות שלא היתה לזכותו כל הלוואה.

     

  44. אף הנתבעים 3-4 הפנו להסכם מיום 8.4.13 (אליו הפנו גרינשפון ושקלר בהגנתן) במסגרתו הסתלק התובע מכל טענה כלפי נתבעים.

    משכך טענו נתבעים 3-4 כי אף לאור זאת יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

     

  45. לגופו של עניין נתבעים 3-4 הכחישו את הטענה כי התובע הודח שלא כדין ובחוסר סמכות מתפקידיו בגרישנפון. כמו כן בניגוד לנטען בסע' 1 לתביעה, הרי שהתובע לא פעל אך כאדם פרטי בהתקשרות עם גרינשפון ושקלר, אלא אף באמצעות חברה שבבעלותו.

     

  46. נטען כי הפסקת כהונתו של התובע בגרינשפון נעשתה כדין, וזאת לאחר שכשל ניסיונו במהלך שנת 2012 להשתלט על גרינשפון בדרכי תרמית. במסגרת ישיבות דירקטוריון של גרינשפון שהתכנסו כדין נשללו סמכויותיו של התובע אשר הופעלו על ידו לרעה.

     

  47. נתבע 3 הכחיש את הטענה, כי הוא שימש בכל האירועים הרלוונטיים לתביעה כמנהל גרינשפון מטעם שקלר.

     

  48. כמו כן, בניגוד לטענת התובע הרי שבזמנים הרלוונטיים לתביעה שכרה גרינשפון את שירותיהם של משרדי רו"ח נוספים (ולא רק נתבע 5).

     

  49. נתבעים 3-4 הכחישו את טענת התובע בדבר הזרמת כספים לפעילותה השוטפת של גרינשפון. כן הוכחשו הסכומים שהופיעו בכרטסת הנהלת חשבונות של התובע (שצורפה כנספח ד לתביעה). נטען, כי אין כל משמעות לכרטסת ללא הצגת אסמכתא כלשהי לגבי העברת הכספים בפועל מהתובע לגרינשפון כהלוואת בעלים. עוד נטען, כי עד 5/2012 היה התובע בעל השליטה יחידי ובלעדי בכל מערכת החשבונות של גרינשפון ושקלר. התובע עיצב את הנהלת החשבונות והכרטסת האישית שלו כאוות נפשו. לפיכך כרטסות התובע הן עורבא פרח, אשר נערכו באופן כוזב. התובע אף לא כלל בכרטסות סכומים שמשך מגרינשפון לכיסו הפרטי.

    עוד נטען, כי התובע לא ערך כל הסכם הלוואה בינו לבין גרינשפון.

     

  50. עוד נטען כי חרף טענת התובע לפיה הלוואתו שימשה לפירעון הלוואת הבעלים של יצחקי ז"ל, הרי שעיון בכרטסת של מר יצחקי ז"ל הנ"ל מעלה, כי לאחרון כלל לא היתה כל הלוואת בעלים. לפיכך הלוואת התובע לגרינשפון אינה אלא תשלום עבור מניותיו של יצחקי ז"ל.

     

  51. עוד נטען, כי בניגוד לאמור בסע' 15 לתביעה, בשנת 2012 פרץ בין התובע לנתבע 3 סכסוך סביב העמדת מימון נוסף לפעילותה של גרינשפון וזה הונח לפתחו של בית המשפט במסגרת ה"פ 20826-05-12 שאוחד עם ה"פ 49446-05-12, כאשר שהרקע להליכים הנ"ל היה בכלל כדלקמן: בשלהי חודש 4/12 ובתחילת 5/2012 פעל התובע בדרכי מרמה לדלל את אחזקותיו של הנתבע 3 בגרינשפון, כאשר מ – 45.5% דיללו התובע ל – 33% וזאת ע"י החלטה שערך התובע עם עצמו ועליה דיווח לרשם החברות. כתוצאה מכך עתר הנתבע 3 לביטול מהלכיו של התובע וזאת במסגרת ה"פ 20826-05-15. בהחלטה מיום 20.5.12 בתיק הנ"ל הורה בית המשפט על ביטול של מהלך הדילול ועל הקפאת מצב האחזקות בגרינשפון כפי שהיה ערב הדילול.

     

  52. לאחר ההחלטה הנ"ל של בית המשפט (בחודשים 5-6/2012) התכנסה הנהלת החברות בגרינשפון ושקלר והוחלט ברוב חוקי לבטל את הסמכויות החד צדדיות שהיו לתובע, לרבות זכות חתימה בלעדית. כן הוחלט להעביר את השליטה בחברות לידי הנתבעים 3-4. נוכח החלטות אלו, עתר התובע לבית המשפט בהליך של ה"פ 49446-05-12 וטען במסגרת הליך זה טענות בדבר עושק המיעוט, וכן טען כי לזכותו הלוואת בעלים העולות כדי 3,800,000 ₪. שתי התובענות הנ"ל, הן של התובע והן של נתבע 3 אוחדו.

    בהמשך תביעות אלו נמחקו נוכח ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הסכם מיום 8.4.13 שצוין לעיל.

    לאמור, הרי שזהו הרקע שקדם להליכים אלו, ולא כנטען על ידי התובע.

     

  53. באשר לאי חוקיות ההחלטה בדבר הפסקת התקשרות עם רו"ח אומסי ומינוי נתבעים 5-6 כרו"ח של גרינשפון נטען, כי מינוי של נתבע 6 והפסקת ההתקשרות עם רו"ח ניסים גיא נעשתה כדין, ולא על מנת לקדם אינטרסים אישיים.

    בעניין זה נטען כי לנתבעים 3-4 התגלה, כי שבתקופה שבה שלט התובע בגרינשפון ושקלר, הוא ביצע רישומים כוזבים במסמכי גרינשפון, רשם לזכותו הלוואת בעלים פיקטיבית וכן חייב את גרינשפון בגין הוצאותיו הפרטיות של התובע. לפיכך הוחלט לבחון את דרכי התנהלותו של התובע. משכך, ביום 5.6.12 וביום 6.6.12 שלח בא כוח נתבע 3 שני מכתבים לרו"ח ניסים גיא (רו"ח של גרינשפון ושקלר במועד הנ"ל) שהינו איש אמונו של התובע במסגרתם ביקש לקבל אסמכתאות להלוואות להן טען התובע. עם זאת, מכתבים אלו כלל לא נענו. התובע זכה לקבל גיבוי מצד איש אמונו רו"ח ניסים גיא.

    לאור זאת, הוחלט לסיים את ההתקשרות עם רו"ח ניסים גיא ולמנות תחתיו את רו"ח ההיסטורי של גרינשפון שהינו נתבע 6.

     

  54. באשר לטענה של התובע (סע' 17 לתביעה) בדבר כינוסן של אסיפות בעלי מניות שלא כדין נטען כי התובע מנוע מלטעון טענות אלו לאור חתימתו על הסכם מיום 8.4.13 כאמור לעיל.

     

  55. הנתבעים הכחישו את טענת התובע כי במסגרת ישיבת דירקטוריון מיום 2.9.12 התברר לתובע לראשונה לתדהמתו, כי הכספים אשר העמיד לגרינשפון עד לסוף שנת 2010 ואשר נרשמו כהלוואת בעלים נמחקו. נטען, כי מהרגע שניתנה לנתבעים 3-4 גישה לספרי הנהלת החשבונות של גרינשפון הודע לתובע במפורש, כי טענתו לעניין הלוואת בעלים הינה שקרית. נתבעים 3-4 אף הפנו למכתבים שנשלחו לתובע בעניין זה אשר קדמו לישיבת הדירקטוריון הנ"ל.

     

  56. עוד נטען, כי לא בכדי נמנע התובע מלצרף את פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של גרינשפון מיום 2.9.12 אשר כנגדה הוא מלין. נטען, כי אין המדובר בפרוטוקול ששופץ אלא פרוטוקול ששיקף נאמנה את מהלך הישיבה. נטען, כי מבט קצר לישיבה זו חושף את התנהלותו חסרת תום הלב של התובע. בישיבה זו ניצל התובע את איחורו של נתבע 4 לישיבה ופעל להתמנות ליו"ר הישיבה ולקיום הישיבה בהעדרו של נתבע 4, הכל במטרה לאשרר את רישומיו הכוזבים במסמכי גרינשפון. ניסיונו של התובע לא צלח, והישיבה התקיימה בנוכחות נתבע 4.

     

  57. עוד נטען כי סוגית הלוואת הבעלים של התובע נידונה גם נידונה בישיבה הנ"ל כאשר רו"ח החברה, הנתבע 6 עימת את התובע עם הרישום הכוזב שביצע ועם העובדה שלא רק שגרינשפון לא חייבת לו כספים, אלא שהוא זה שחייב לה סך של 417,352 ₪. התובע אשר יצא מהישיבה על מנת לספק נתונים בדבר הלוואת הבעלים חזר לאחר מספר דקות כאשר ידיו ריקות.

     

     

  58. באשר לדו"ח של עו"ד מטרי אליו הפנה התובע נטען, כי הדו"ח אינו מצדד בטענות התובע לעניין הלוואת הבעלים שלו וכן לא בטענותיו מושא כתב התביעה דנן.

     

  59. בעניין חוות דעת של רו"ח ניסים גיא נטען שיש לדחותה. מדובר ברו"ח "מטעם".

     

  60. עוד טענו נתבעים 3-4, כי הם פעלו בסמכות מלאה במסגרת תפקידם כדירקטורים בגרינשפון ובשקלר, תוך הקפדה על קיום חובת האמון שלהם כלפי גרינשפון ולמען שלא תיעשק האחרונה בידי התובע. נטען כי התובע אינו מצביע כיצד יש בפועלם של הנתבעים 3-4 בכדי לחרוג מההרשאה (לפי סי' 55 כנטען על ידו) אשר ניתנה להם מתוקף תפקידם כדירקטורים.

     

  61. נטען כי נתבעים 3-4 לא הורו להתעלם מדו"חות קודמים של גרינשפון, אלא קיבלו החלטה בסמכות מלאה לבצע תיקון של רישום כוזב אשר נעשה ע"י התובע בתקופה בה שלט בגרינשפון, וזאת לא לפני שהתריעו בתובע על כוונתם לעשות כן וביקשו ממנו אסמכתאות בדבר הרישומים כאמור. הם פעלו לתיקון רק לאחר שהתובע מיאן לספק אסמכתאות. כן נטען כי נתבעים 3-4 פועלים כלפי גרינשפון בנאמנות ובזהירות. התובע לא הביא כל ראיה בדבר הפרת חובות נתבעים 3-4 מתוקף תפקידם. נטען כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח התקיימות של התנאים לשימוש בסעד קיצוני של הרמת מסך.

     

  62. נטען כי לא ברור מאין הגיעה טענתו של התובע בדבר ביצוע פעולות ב"מרמה" ע"י נתבעים 3-4 באשר נתבעים 3-4 סיפקו ראיות למכביר לשקיפות בה נקטו לאורך כל הדרך. טענתו של התובע לקיומה של עוולת התרמית לפי פקודת הנזיקין הינה משוללת יסוד. כן נטענו טענות לעניין העדר נזק לתובע וכן העדר אחריות של הנתבעים 3-4 לנזק המוכחש, וכן טענו לאשם תורם של התובע (ראו בהרחבה סע' 131 -132 לכתב ההגנה של נתבעים 3-4).

     

    הגנת נתבעים 5-6:

     

  63. נתבעים 5-6 טענו טענות סף. נטען כי יש לסלק התביעה מחמת העדר עילה (סע' 5-26 לכתב ההגנה). הטענה אף נטענה במסגרת בקשה לסילוק נפרדת שהגישו נתבעים 5-6 (בקשה מס' 9 בתיק). עם זאת בהמלצת בית המשפט חזרו בהם מהבקשה (ראו פרוט' מיום 4.4.17 שור' 11).

     

  64. אף נתבעים 5-6 טענו, כי יש לסלק התביעה מחמת שיהוי וגרימתו של נזק ראייתי.

     

  65. עוד טענו נתבעים 5-6 כי משנת 2012 הם אינם עוד רואי החשבון של גרינשפון. משכך אם נפרע חוב כזה או אחר לאחר סיום התקשרותם עם גרינשפון, הרי שאין להם ידיעה על כך והם מצטרפים לטענות גרינשפון ו/או מנהליה.

     

  66. עוד נטען, כי בניגוד לנטען בתביעה כי הנתבעים 5-6 שימשו כרו"ח של החברה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הרי שחלק מהמועדים הרלוונטיים לתביעה שימש רו"ח גיא ניסים כרו"ח של גרינשפון אשר מונה בשנת 2010, וכי לאחר הגשת הדו"ח הכספי לשנת 2010 (בשנת 2012) מונה רו"ח אחר תחת הנתבעים 5-6.

     

  67. נטען כי המינוי של נתבעים 5-6 נעשה כדין וכי כל מעשיהם נעשו כדין וללא כל דופי. התובע מנוע מלטעון כנגד מנויים.

     

  68. הנסיבות שבגינן מונו נתבעים 5-6 הן שונות מאלו שהוצגו בתביעה. עובר למינוים נמסר לנתבעים 5-6 מגרינשפון ו/או ממנהליה, כי התובע, בין היתר בעת שהיה מלווה ברו"ח של גרינשפון (רו"ח ניסים גיא) ביצע ברישומי החברה רישומים כוזבים, רשם לטובת עצמו הלוואות פיקטיביות, משך מהחברה כספים שלא כדין, חייב את החברה בגין הוצאות פרטיות שלא כדין ועוד. כן נמסר ע"י גרישנפון ו/או מנהליה, כי רו"ח ניסים גיא הנ"ל מטעם התובע ערך טיוטת דו"חות כספיים אשר אינה משקפת, לטענתם, את ההתחייבויות והנכסים האמיתיים של גרינשפון.

     

  69. באשר לטענה כי נתבעים 3-4 ביקשו למנות את נתבעים 5-6 כרו"ח המבקר של החברה על מנת לקדם אינטרסים אישיים שלהם נטען, כי טענה זו מוכחשת וכי נתבעים 5-6 שימשו כרו"ח של גרינשפון שנים רבות קודם להחלפתם ע"י רו"ח ניסים גיא.

     

  70. באשר לטענה כי נמחקו כלא היו מהדו"ח הכספי של גרינשפון לשנת 2010 הכספים שהעמיד התובע לטובת גרינשפון, כפי שזה הוכן ע"י נתבעים 5-6, טענו נתבעים אלה כי לאחר מינויים טענו גרינשפון ומנהליה שרישומי החברה אינם משקפים את המצב לאשורו כאמור לעיל. משכך, הודיעו מנהלי גרישנפון לנתבעים 5-6, כי הם (מנהלי גרינשפון) ביצעו ו/או יבצעו בהנהלת החשבונות של גרינשפון את התיקונים הנדרשים על מנת שהספרים ישקפו נכונה את המצב כאשר נתבעים 5-6 הודיעו מצדם, כי לאחר מכן תערך ביקורת על ידם. כל השינויים נערכו ע"י מנהלי גרינשפון ו/או מנהלת החשבונות מטעמם. ככל שהנתבעים 5-6 נתנו הוראות להנהלת החשבונות אזי היו אלה הוראות פורמליות כיצד יש לבצע את ההנחיות.

    לאחר שגרישנפון ומנהליה ביצעו את התיקונים הנדרשים, ביצעו נתבעים 5-6 את הביקורת בהתאם לנדרש על פי דין , וזאת על דרך של בדיקת העובדות ובין היתר גם על סמך הצהרות מנהלים. הנתבעים 5-6 ביצעו את הביקורת כדין וחוות דעתם על הדו"חות הכספיים נערכה כדין.

     

  71. עוד נטען , כי לאור העובדה שהיו מחלוקת בין התובע לגרינשפון ומנהליה הוסף ביאור בעמ' 8 לדו"ח הכספי ובו נכתב כדלקמן: "בשל ההליך המשפטי המתנהל בין בעלי עניין ואי ההסכמות הקיימות ביניהם באשר ליתרותיהם בדו"חות הכספיים החליטה הנהלת החברה לכלול בדו"חות הפרשה לחוב מסופק בגין מלוא יתרת החוב הנ"ל".

     

  72. באשר לדו"ח חוקר עו"ד רונן מטרי, נטען כי בהליך בפני החוקר לא היו נתבעים 5-6 צד. לא ניתנה להם כל אפשרות של טיעון וכן האפשרות של בדיקת או הכנת מסמכים מראש. חקירתם היתה קצרה ומבלי שהתאפשר להם לפרוס את כל פעולות הביקורת שנעשו על ידם. בניגוד לאמור בתביעה (כי בוצעו תיקונים רטרואקטיביים ע"י עו"ד אומסי), הרי שהתיקונים בדו"ח נעשו ע"י גרישנפון ותפקיד הנתבעים 5-6 היה לבקר את הדו"חות. כמו כן בניגוד לאמור בדו"ח כי בדיקתם נעשתה אך בהסתמך על הצהרת הנהלה, הרי שבדיקתם נעשתה גם ע"י בדיקה בפועל.

     

  73. באשר לחוות דעת רו"ח ניסים גיא שצורפה לתביעה נטען, כי זו אינה עונה על הגדרת חוות דעת. רו"ח ניסים הנ"ל הינו מי שביצע פעולות בהנהלת החשבונות של גרינשפון ופעל עם התובע לבצע רישומים בגרינשפון, מי שערך את טיוטת הדו"חות הכספיים שנדחו ע"י גרינשפון ולפיכך הוא נגוע אישית ופסול מלחוות דעתו. חוות דעתו אף מגמתית ולא מקצועית.

     

  74. עוד נטען כי כל השינויים שנעשו ע"י גרינשפון נעשו בשקיפות מלאה ובהתאם להוראות הדין. כמו כן רישום שינויים בהנה"ח אינו מוחק ומעלים רישומים קודמים כפי שטוען התובע בחוסר תום לב שכן בכרטסת הנה"ח נותרות רשומות כל פעולות היומן שבוצעו, הישנות וגם החדשות. לכנות רישומים שעורכת הנהלה בהנהלת החשבונות כמרמה הינו כינוי קלוקל שיש להוקיעו. כמו כן בפני התובע עמדו כל העובדות והנתונים בזמן אמת והוא אף השתתף בישיבות הרלוונטיות לרבות בהליך אישור הדו"חות הכספיים כך שטענת המרמה הינה אבסורדית.

     

  75. עוד נטען כי בניגוד לאמור בתביעה בסע' 49 בדבר חובת בדיקה החלה על רו"ח, הרי שחובת הבדיקה של רו"ח לפי הדין הינה, כי:" רואה חשבון יעשה את הביקורת בזהירות מקצועית ראויה". וכך עשו נתבעים 5-6.

     

  76. נטען, כי יש לדחות את טענות ההתרשלות שכן הנתבעים 5-6 פעלו כפי שרו"ח סבירים היו פועלים בנסיבות העניין. לא הופרה כל חובה חקוקה. נתבעים 5-6 פעלו במקצועיות. אף אם התרשלו נתבעים 5-6, הרי שהם עדיין לא גרמו נזק לתובע. אין קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לנתבעים 5-6 לבין הנזק ולא מתקיימים יסודות של עוולת הרשלנות (וכן ראו בהרחבה טענות אלו בסע' 93-94 לתביעה).

     

    חומר הראיות:

  77. מטעם התובע הוגשו:- חוות דעת של רו"ח ניסים גיא (ת/1), תצהיר עדות ראשית של התובע (ת/2). הנ"ל העידו בפניי. כן הוגשו, עמוד מתוך החלטה שניתנה במסגרת ת"א 6395-05-12 (ת/3), פסק דין שניתן במסגרת ת"א 27953-07-13 וכן בת"א 24033-07-13 (ת/4), עמ' 13 מתוך החלטה בת"א 6395-05-12 (ת/5), פרוטוקול של גרינשפון מיום 24.5.12 (ת/6), פרוטוקול ישיבת בעלי מניות של שקלר בכתב יד (ת/7), מכתב של עו"ד אבו אלזלף (ת/8), מכתב שכותרתו: "כינוס ישיבת דירקטוריון של החברות" (ת/9). קובץ של דוא"ל (ת/10), דוא"ל על נייר של חברת גרינשפון הנושא תאריך 8.8.07 (ת/11). דואל מיום 13.6.13 (ת/12). כרטסת (ת/13), כתב תביעה (ת/14), פרוטוקול ישיבת דירקטוריון של גרינשפון מיום 2.8.12 ומיום 20.8.12 (ת/15 –ת/16), מיום 14.7.11 (ת/1,). כרטסת גרינשפון סחר (ת/18). מכתב מאת יו"ר הדריקטוריון של גרינשפון המופנה למר דוב שור (ת/19), פרוטוקול ישיבת דריקטוריון של גרינשפון מיום 15.11.09 (ת/20). דו"ח שנתי של חברה פרטית (ת/21), ניירות עבודה למאזן ליום 31.12.10 (ת/22 – ת/23). טופס דין וחשבון על הכנסת החברה בארץ ובחו"ל (ת/24), הצהרת מנהלים (ת/25) ונייר עבודה בכתב יד המתייחס להלוואה (ת/26).

     

  78. מטעם נתבעים 1-2 הוגשו פסק דין בת"א (57762-02-14 (נ/ 23), הודעת פקסימיליה מיום 20.7.10 (נ/25), דף פעולות יומן מיום 5.5.10 (נ/26), דף פעולות יומן מיום 21.7.10 (נ/27), מסמך מבנק לאומי שעניינו "העברה לזכות חשבון בבנק אחר" מיום 11.10.11 (נ/28), תכתובת דואל (נ/29 , נ/30), כתב תביעה שהוגש בבית המשפט השלום בעכו (ללא מספר תיק) (נ/31), פסק דין שניתן בת"א 57762-02-14 (נ/32), עמוד 15 מפרוטוקול בת"א 26537-08-14 (נ/33), תצהיר עדות ראשית של אריה מימון בת"א 26537-08-14 (נ/34), הסכם מיום 9.4.13 (נ/35), הסכם פשרה מיום 20.1.13 (נ/36), תצהירו של מר שמעון סעדיה אשר ניתן גם מטעמו של נתבע 3 (נ/42) ופסק דין בת"א 26537-08-14 (נ/45).

     

  79. מטעם נתבעים 3-4 הוגשו תצהירו של נתבע 4 – מר דב שור (נ/39), תצהירו של רו"ח יהורם חרפ"ק (נ/40) וחוות דעת של רו"ח עבד בוטורס (נ/41). הנ"ל העידו בפניי. כן הוגשו חלופת מכתבים (נ/24), פסק דין בת"א 13771-07-10 (נ/37) ופסק דין שניתן בס"ע (חי') 51525-07-10 (נ/38).

     

  80. מטעם הנתבעים 5-6 הוגשה החלטת השופט עילבוני מיום 16.9.14 בת"א 24033-07-13 ות"א 27953-07-13 (נ/1), מכתב משרד רו"ח מיום 14.10.10 (נ/2). כן הוגשה ה"פ 49446-05-12 (נ/3) וכן תביעה בת"א 20826-05-12 (נ/4). כן הוגש מכתבו של עו"ד רון קולברג לרו"ח ניסים גיא (נ/5), וכן מכתב מיום 6.6.12 לעו"ד רון קולברג (נ/6). כן הוגשו פרוטוקול מיום 12.6.12 בה"פ 49446-05-12 (נ/7), מכתבו של נתבע 6 לרו"ח ניסים גיא מיום 5.7.12 (נ/8), מכתבו של מר שמעון כהן אל רו"ח ניסים גיא מיום 11.7.12 (נ/9), חשבון עסקה ת. מסמך 7.6.12 (נ/10), דוא"ל מיום 14.6.12 (נ/11), מכתבו של רו"ח ניסים גיא מיום 16.7.12 (נ/12), דוא"ל מיום 17.6.12 (נ/13), מכתב משרד רו"ח גיא, גופר גילמן אודם ושות' המופנה לגרינשפון (נ/14), בקשה בהולה למתן סעדים זמניים (נ/15), מכתב מיום 16.7.12 לנתבע 5 (נ/16), מכתב מיום 9.8.12 המופנה לנתבע 6 (נ/17), בקשה 6 בה"פ 49446-05-12 (נ/18), מכתב מיום 23.7.12 בעניין "הפסקת פעילותינו כרואי החשבון של החברות" (נ/19), בקשה בכתב בה"פ 49446-05-12 (נ/20), פסק דין של כב' השופט עילבוני שניתן ב – 3 תיקים מאוחדים (נ/21), הודעה על הגשת תיק מוצגים (נ/22). תצהירה של רו"ח ננסי משיעל (קסברי) (נ/43), תצהירו של נתבע 6 (נ/44) וחוות דעת של רו"ח ארנון רצקובסקי (נ/46).

     

     

    דיון והכרעה:

  81. הערה מקדימה – כל ההדגשות בקו אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.

     

  82. כאמור התובע טען בתביעתו, כי החל מנקודת הזמן בה הוא נכנס לנעליו של מר יצחקי ז"ל כבעל השליטה בשקלר ובשרשור בגרינשפון ועד ליום 15.5.12 הוא הזרים לטובת פעילותה השוטפת של גרינשפון סך כולל של 3,615,211 ₪ אשר נרשמו בספרי החברה כהלוואת בעלים (ראו גם סע' 41 לסיכומים). התובע עותר להשבת סכומים אלו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

     

  83. הסכום הנ"ל (קרי 3,615,211 ₪) מורכב מסך של 1,938,550 ₪ שהינו סכום אשר הועבר לטענת התובע לגרינשפון במהלך שנת 2010 לצורך פרעון הלוואת הבעלים של יצחקי ז"ל (כאמור יצחקי היה בעל השליטה בשקלר ובשרשור בגרינשפון עובר לרכישת מניותיו ע"י התובע בשנת 2010, ראו סע' 8 לתביעה). כן מורכב הסכום האמור מסך של 1,676,661 ₪ נוספים אותם הזרים התובע לגרינשפון לטענתו במהלך השנים 2011-2012 (ראו חלוקת הסכומים הנ"ל בס' 44 ו- 47 לסיכומי התובע).

     

    על "נטל השכנוע", "נטל הראיה" ו- "נטל ההוכחה":

    1. בטרם אדרש לטענות הצדדים אסקור תחילה את המונחים "נטל השכנוע" "נטל ההוכחה" ו- "נטל הבאת הראיות".

       

    2. המושג "נטל השכנוע" (מכונה לעיתים כ"נטל ההוכחה" או "החובה מספר אחת" (ראו ע"א 641/66 אריה נ' קליבנסקי (1967)), הוא החובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט. במשפט האזרחי, כידוע, החובה המוטלת על בעל הדין היא להוכיח את טענותיו במאזן הסתברויות. נטל השכנוע הוא אפוא "החובה העיקרית במשפט" ועל פי רוב הוא קבוע ואינו עובר משכמו של בעל דין לשכם יריבו. השאלה על מי רובץ נטל השכנוע נקבעת על פי הדין המהותי ואי-עמידה בנטל פירושה דחיית טענותיו של מי שהנטל מוטל עליו. יודגש, כי נטל השכנוע איננו אחד במשפט. אמנם, נהוג לומר כי נטל השכנוע במשפט האזרחי מוטל על התובע, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". אלא שכאמור, השאלה על מי רובץ נטל השכנוע נקבעת על פי הדין המהותי, ועל כן בעניינים מסוימים במשפט, יתכן שנטל השכנוע ירבוץ, לצורך אותו עניין, על כתפיו של הנתבע, הגם שנטל השכנוע להוכחת טענות התביעה ממשיך לרבוץ על כתפיו של הטוען להן, הוא התובע (ראו רע"א 1530/13אדוארד גדלוב נ' הארגז אדוארד גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (05.05.2013) (להלן:"עניין גדלוב").

       

    3. "נטל הבאת הראיות" מתאר את החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. זהו נטל דיוני, המוטל על בעל הדין להביא ראיות כדי לעמוד בנטל השכנוע – אם נטל זה מוטל עליו – או כדי לשמוט את הקרקע מתחת לראיות שהביא יריבו – אם נטל השכנוע מוטל על זה האחרון. נטל הבאת הראיות אמנם מוטל בתחילה על מי שנושא בנטל השכנוע, אך הוא עשוי לעבור מבעל דין אחד לאחר במהלך המשפט. כך, כאשר הצד שנשא בנטל הבאת הראיות הביא די ראיות כדי להוכיח את טענתו, עובר נטל זה, להביא ראיות, אל בעל הדין השני, כדי להוכיח את טענתו ולהפריך את טענתו של הראשון (ראו לעניין זה ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר (2001), וכן עניין גדלוב הנ"ל פסקה 9).

       

    4. משהובהר העניין הנ"ל אדרש כעת לדיון בטענות הצדדים.

       

      הטענה בדבר הזרמת סך של 1,938,550 ₪ לצורף פרעון הלוואת הבעלים של יצחקי ז"ל

       

  84. על מנת לדון בטענה הנ"ל שהוכחשה ע"י הנתבעים, אבחן תחילה האם התובע הוכיח, כי מר יצחקי ז"ל אכן נתן הלוואת בעלים לגרינשפון כנטען (סך של כ- 1.9 מיליון ₪). אקדים ואומר, כי התובע לא הוכיח זאת.

     

  85. מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות של מר רונן יצחקי ז"ל, אשר צורפה לחוות דעתו של מר ניסים גיא שהינה חוות דעת שהובאה מטעם התובע (ראו עמ' רביעי לנספח א לת/1) עולה, כי יתרתו המצטברת של מר יצחקי ז"ל עמדה נכון ליום 31.12.09, על 0. כמו כן נכון ליום לחודש 2/10 (המועד בו מכר יצחקי ז"ל את מניותיו בשקלר ובשרשור גרינשפון לתובע (ראו סע' 4 לת/2)) עמדה בכלל לחובתו של מר יצחקי ז"ל יתרה מצטברת (שלילית) של 50,000 ₪. אף בסיכומיו לא הפנה התובע לאסמכתא ממנה ניתן ללמוד, כי לטובתו של מר יצחקי ז"ל אכן עמדה יתרת זכות בגרינשפון בגובה הנטען כהלוואת בעלים שלא נפרעה עד שהתובע פרע אותה לטענתו.

     

  86. אמנם בסיכומיו הפנה התובע לפסק דין שניתן ע"י כב' השופט עאטף עילבוני במסגרת ת"א 27953-07-13 במאוחד עם ת"א 24033-07-13 (צורף במסגרת נספח יז 1 לת/2, וכן במסגרת ת/)4, ממנו עולה כלשונו של התובע בסיכומיו (בסע' 44) כי: "אבי יצחקי ורונן יצחקי ז"ל הזרימו כספים לצורך פעילותה של גרינשפון הנדסה, בהיקף המפורט בהסכם מכירת המניות בין יצחקי ז"ל לתובע" (אציין, כי הסכם מכירת המניות צורף ע"י התובע בהליך דנן במסגרת נספח ג לת/2 וממנו עולה כי הוזרמו כספים ע"י האחים יצחקי כהלוואת בעלים לגרינשפון ו/או סחר ו/או שקלר בסך של 1,837,974 ₪) אלא שמדובר בפסק דין שבו כלל לא נתבעו כל הצדדים לתביעה דנן ומשכך אינו מקים מעשה בית דין כלפיהם, כך שהתובע אינו פטור מהוכחת כל רכיבי תביעתו.

     

  87. עם זאת, לאחר שעיינתי בחומר הראיות, מצאתי, כי מתצהירו של רו"ח אומסי, נתבע 6 אשר ביקר את דו"חותיה הכספיים של גרינשפון לשנת 2010, עולה, כי למר יצחקי ז"ל עמדה בגרינשפון נכון לתחילת שנת 2010 יתרת פתיחה בסך של 540,690 ₪. בסעיף 25 לנ/44 הצהיר מר אומסי, כי היה ברור, כי קיימת מחלוקת מהותית ביותר באשר לקיומן של הלוואות בעלים לזכותו של התובע, וכי בעוד שהיתרה שהוגשה לרו"ח ניסים גיא הראתה חוב של גרינשפון כלפי התובע בסך של 1,938,000 ₪, הרי שמנגד עמדה יתרת חובה של יצחקי לחברה בסך של 1,397,860 ₪ וכן המשיך והצהיר, כי: "אולם בכרטסת שהוגשה לי לביקורת יתרתו של יצחקי חזרה ל – 540,690 ₪ לזכותו (כמו ביתרת הפתיחה)...".

     

  88. לתצהירו של מר אומסי אף צורף נספח ז' שכונה: "עותק כרטיסי הנהלת חשבונות של בעלי מניות לשנים 2009-2010" וממנו עולה, כי בכרטסת שמספרה 441335 הרשומה על שם רונן יצחקי ז"ל קיימת לאחרון יתרת פתיחה בסך של 540,690 ₪ נכון לתחילת שנת 2010. אף בחקירתו הנגדית עת נשאל מר אומסי "אין מחלוקת שילצחקי היתה הלוואת בעלים של 540 אלף ₪, לשיטתך, בתחילת שנת 2010, נכון?" הוא השיב: "כן" (עמ' 245 שורות 20-22).

     

  89. אף רו"ח ניסים גיא, כאמור רו"ח מטעם התובע, עת נשאל בחקירתו הנגדית: "במועד שנכנסת והתחלת לבדוק את הדו"חות של החברה, כמה החברה היתה חייבת למר יצחקי כהלוואת בעלים?" הוא השיב:"...למיטב זכרוני החובות שהיו בחברות הם כדלקמן 540 אש"ח בחברת גרינשפון ליצחקי ל- 31.12.2009 ו- 1,360,000 בחברת סחר למר אבי יצחקי שהוא אחיו של רונן יצחקי" (ראו בעמ' 31 שור' 28-31 וכן בעמ' 32 שורות 1-4). הנה כי כן אף עד זה העיד, כי הכספים שעמדו לטובתו של מר יצחקי ז"ל כהלוואת בעלים בגרינשפון עמדו על כ- 540 אש"ח בלבד. באשר להמשך תשובתו, כי לאחיו של מר רונן יצחקי ז"ל שהינו מר אבי יצחקי עמדו עוד 1,360,000 ₪ בחברת סחר, הרי שסבורני, כי אין בכך כדי להועיל לתובע, באשר אף אם (כנטען על ידי התובע בסע' 2 לסיכומיו) "יש לראות בכספים שהועברו לגרינשפון סחר ככספים שעומדים לזכות גרינשפון הנדסה", הרי שאין בכך כדי לגרוע מאישיותה המשפטית הנפרדת של גרינשפון סחר אשר כלל לא נתבעה בהליך דנן.

     

  90. לסיכום עד כה- הוכח בפניי אליבא דגרסת הנתבע 6, כי לזכותו של מר יצחקי ז"ל נכון לתחילת שנת 2010 היתה בגרינשפון יתרת זכות בגין הלוואת בעלים בסך של 540,690 ₪.

     

  91. מכאן אדרש לבחינה האם הוכיח התובע כי הזרים לגרינשפון כספים בשנת 2010 בסכום הנטען, קרי סך של 1,938,550 ₪ .

     

  92. לשם הוכחת הסכום שהועבר לגרינשפון בגין שנת 2010 (קרי סך של 1,938,550 ₪ כנטען) צרף התובע לתצהירו (נספח ה' לת/2) כרטסת הנהלת חשבונות שלו בגרינשפון המעידה לשיטתו על היקף הכספים שהוזרמו על ידי לגרינשפון. כעולה מכרטסת זו (נספח ה לת/2) הרי שעד ליום 12.12.10 הפקיד התובע בגרינשפון סך של 1,707,974 ₪. אף בעדותו טען התובע, כי "עד ליום 12/12/10 הפקדתי 1,707,974 ₪" (עמ' 39, שורות 8-9), ולא כנטען על ידו כי הפקיד 1,938,550 ₪ (סע' 44 לסיכומיו). כן צרף התובע לתצהירו "העתק אסמכתאות המעידות על העברת סכום הלוואת הבעלים לגרינשפון" (נספח ו' לת/2). אסמכתאות אלו מתייחסות לשיטתו לכל הלוואת הבעלים שניתנה על ידו לגרינשפון ולא רק לחלק שהועבר על ידו על מנת לכסות את הלוואת הבעלים שנתן יצחקי ז"ל (ראו עדותו של התובע בעמ' 38 שורה 35 ובעמ' 39 שור' 1-4), קרי גם לסך של 1,938,550 ₪ וגם לסך 1,676,661 ₪. אף בסיכומיו הפנה התובע לאותן אסמכתאות בדבר ההפקדות (כאמור נספח ו לת/2) שביצע לאורך התקופה הרלוונטית המסתכמות לטענתו לסך הנתבע על ידו (ראו ס' 42 לסיכומיו). אציין כי סך ההפקדות שבוצעו ביחס לשנת 2010 עומד על 1,753,974 ₪.

     

  93. הנתבעים מצידם לא הכחישו בסיכומיהם, כי הוזרם על ידי התובע כסף לגרינשפון כנטען על ידי התובע. הטענה של הנתבעים 3-4 בעניין זה היא כדלקמן "...בפועל, כל הכספים שהוזרמו ע"י התובע לחברה – מצאו את דרכם עוד באותו היום חוזרים אל יצחקי ז"ל ולעיתים אף בחזרה לחשבונו של התובע בעצמו" (סע' 52 לסיכומיהם). אף נתבעים 1-2 טענו בסיכומיהם :"..כל ה- 1.8 מיליון עברו ליצחקי ולא נשארו בחברה..." (סע' 52 לסיכומים).

    הווה אומר, אין בסיכומיהם של אלה הכחשה, כי הכספים אכן הוזרמו לחברה, אלא הטענה היא כי הכספים לא נשארו בחברה, מאחר וכל הכספים שהוזרמו עברו עוד באותו היום לחשבונו של יצחקי ז"ל, וחלק מהם עברו בחזרה לחשבונו של התובע בעצמו.

     

  94. נוכח זאת אני קובע, כי הוכחה בפניי טענת התובע כי נכון לשנת 2010 התובע הזרים סך של 1,707,974 ₪ לגרינשפון (נכון לסוף שנת הכספים 2010).

     

  95. מכאן נשאלת השאלה האם הכספים שהזרים התובע לגרינשפון הועברו כולם לחשבונו של יצחקי ז"ל כטענת הנתבעים, או שמא נשארו בחשבון החברה? אם אמצא כי כל הכספים הועברו לחשבונו של יצחקי ז"ל, הרי שהתובע זכאי לכל היותר לסך של 540,690 ₪ שהינה התועלת הכלכלית שנוצרה לחברה נוכח פרעון הלוואת הבעלים של יצחקי ז"ל על ידי התובע.

     

  96. על מנת להשיב על כך, אפנה זאת, לעדותו של התובע בפניי כדלקמן (בעמ' 38 שורות 14-24):

     

    "ש. אתה יכול להסביר איך בדיוק היתה הסכמה של החזרת הלוואת הבעלים.

    ת. אני הייתי מפקיד לחברה, גרינשפון להנדסה את הכסף ומיד מעביר לו את התמורה. בהתחלה העברתי לגרינשפון שיווק וסחר ואחר כך לגרינשפון הנדסה.

    ש. ואמרת שאחרי שהעברת, ישר הועברה מהחברה, לא משנה איזה, לרונן יצחקי.

    ת. זה היה אבני הדרך, זה היה ההסכם.

    ש. שום שקל לא נשאר בחברה. הכל בכיס של רונן יצחקי מהלוואת הבעלים.

    ת. טעות בידך. אני עוד הפקדתי בחברה עוד כסף, יותר מזה, לא משכתי דמי ניהול על העבודה שעשיתי.

    ש. אני מדבר איתך ואני מדייק, רק על הלוואת הבעלים שהחזרת לרונן יצחקי. כל הכסף שהפקדת בחברה, עבר ישירות לרונן יצחקי. נכון.

    ת. כן."

     

  97. וכן בעמ' 39 שורות 12- 16:

     

    "ש. אז אנחנו לפי הגרסה שלך יודעים שעד ה- 12/12/10 כל הכספים שהופקדו הוחזרו לרונן יצחקי ומאותו מועד אתה הפקדת כהשקעה, הלוואת בעלים בחברה.

    ת. גם הסכום הקודם שהוחזר ליצחקי, נרשם כהלוואת בעלים ממני.

    ש. עד לאותו מעד, כל הכספים נכנסו לחברה והוכנסו לכיס של רונן יצחקי עד ה- 12/12/10.

    ת. נכון זה היה ההסכם". 

     

     

     

    כן העיד בהמשך (בעמ' 58, שורות 33-35) :

     

    "ש. 2 מיליון לכאורה ראשוניים מתוך 3,700,000 ₪ שזו הלוואתך לשיטתך בכלל הולכים בשנת 2010 ליצחקי. נכון?

    ת. נכון". 

     

  98. הנה כי כן התובע העיד בפניי, כי כל הכספים שהזרים לגרישנפון בגין הלוואתו יצחקי ז"ל הועברו ישירות ליצחקי ז"ל ולא נשארו בחברה. לפיכך, על פי עדותו כאמור, הרי שלגרינשפון צמחה תועלת כלכלית של 540,690 ₪ לכל היותר בלבד. כל יתר הסכומים שהזרים התובע לגרינשפון והועברו לטענת התובע ליצחקי ז"ל כלל לא הניבו לחברה תועלת. אופן העברת הכספים מהתובע יצחקי ז"ל באמצעות החברה (גרינשפון) יש בו (מבלי לקבוע מסמרות) כדי להקים חשש, כי כספים אלו הוזרמו בגין המניות שרכש התובע ממר יצחקי ז"ל (בהתאם להסכם מכירת המניות נספח ג' לת/2) תחת מסווה של הלוואת בעלים. אופי העסקאות שבוצעו (הפקדות "ומיד" לאחר מכן משיכות ע"י יצחקי ז"ל) מלמד, כי כספים אלו הופקדו אך כדי לייצר מהבחינה החשבונאית יתרות פקטיביות של הלוואת בעלים, ברם הם לא שימשו בשום צורה להבראתה או השקעה בחברה, זאת אני קובע לאחר שלא הוכח בפניי כי ליצחקי עמדה אותה יתרת זכות לה טוען התובע כהלוואת בעלים , למעט הסך 540,960 ₪.

     

  99. כעת נשאלת השאלה – האם אכן זכאי התובע לאותם 540,960 ₪?

     

  100. במסגרת נספח ו' לת/2 צרף התובע דף חשבון של גרינשפון בבנק לאומי מיום 16.5.10 ובו בין היתר מופיעות שתי העברות של התובע לגרינשפון (העברות אלו הם חלק מאותם סכומים אותם הזרים התובע לגרינשפון בשנת 2010 לשם פרעון הלוואת הבעלים של יצחקי ז"ל). אותן העברות סומנו ע"י התובע בספרות 6-7 בדף חשבון הנ"ל, כאשר העברה אחת הינה על סך של 80,000 ₪ (הופקדה במזומן) והעברה נוספת בסך של 7,974 ₪ הופקדה בשיק. המדובר בהפקדות מיום 5.5.10. עם זאת שורה מתחת להפקדות אלו הופיע באותו דף ובאותו היום (קרי 5.5.10) העברה מחשבונה של גרינשפון בסך 87,974 ₪ (שהינו סך המתקבל מחיבור של שתי ההפקדות הנ"ל) לחשבון אחר.

     

  101. התובע נשאל לאן הועבר הכסף הנ"ל (קרי אותו סך של 87,974 ₪) והשיב כדלקמן (בעמ' 39 שורות 31-34 וכן בעמ' 40 שורות 1-9):

     

    "ש. מפנה אותך שוב לנספח ו' שצורף לתצהירך. אתה מסמן לי שתי העברות שמסומנות 6 ו-7, בדף חשבון מיום 16.5.10. 80,000 ₪ ועוד 7,974 ₪ שאלה שתי העברות שסימנת בתור הלוואת בעלים שלך.

    ת. נכון.

    ש. תעבור שורה מתחת, אותו סכום בדיוק, הסיכום שלו 87,974 ₪ עבר מחברת גרינשפון באותו יום לחשבון אחר. האם אתה יודע במקרה לאיזה חשבון זה עבר? 

    ת. לא יודע. לא זוכר.

    ש. אני אומר שאתה יודע שזה עבר לכיס שלך, לחשבון שלך ושל אישתך.

    ת. איך אתה מסביר את זה?

    ש. מראה לך העברה מגרינשפון ואומר לך שזה הועבר לחשבון שלך ושל אשתך. מה אתה אומר.

    ת. יכול להיות שזה החזר של ה – 100,000 ₪ שהלוותי לו. 

    ש. תאשר לי שהחשבון הזה שמופיע בדף שאני מראה לך, זה החשבון שלך ושל אשתך.

    ת. כן. זה החשבון שהועבר אליו הסך שדיברת עליו.

     

    אציין, כי תשובת התובע הנ"ל, כי "יכול להיות שזה החזר של ה – 100,000 ₪ שהלוותי לו" מתייחסת להלוואה פרטית אותה נתן התובע לטענתו למר יצחקי ז"ל. לפי עדותו של התובע מר יצחקי ז"ל היה "חולה אנוש, במחלה והיה זקוק כל חודש ל-100,000 ₪ עבור תרופות" (ראו בעמ' 39 שורות 19-23).

     

  102. הנה כי כן התובע בעצמו אישר, כי אותו סכום של 87,974 ₪ שהופקד על ידו לגרינשפון בשנת 2010 וזאת כחלק מהלוואת הבעלים שנתן לגרינשפון, נמשך על ידו בחזרה עוד באותו היום לחשבונו הפרטי. לאמור, לא כל הסכום שהזרים התובע לגרינשפון הועבר למר יצחקי ז"ל.

    ההסבר שניתן על ידי התובע ולפיו מדובר בהחזר הלוואה של ה- 100,000 ₪ שהוא הלווה למר יצחקי (כך שאינו קשור לסכום מושא הלוות הבעלים) אינו הגיוני בעיני ואינו מתקבל על הדעת. לא ברור מדוע החזר של הלוואה פרטית (בגין תרופות) עובר דרך חשבון החברה ולא דרך החשבון הפרטי. מה גם שאין כל אינדיקציה כתובה לגרסה זו.

     

  103. מחומר הראיות עלה, כי התנהלות זו של התובע ולפיה כספים שהזרים לגרינשפון מצאו את דרכם בחזרה לחשבונו הפרטי נמצאה אף בדוגמא נוספת שהובאה על ידי הנתבעים כדלהלן.

     

  104. לאחר שהעיד התובע, כי עד ליום 12.12.10 הוא סיים להחזיר את הלוואת הבעלים של יצחקי ז"ל ומאותו מועד ואילך מה שהופקד על ידו נרשם כהלוואת בעלים שלו (בעמ' 39 שורות 8-10) הוצג לו תדפיס חשבונה של גרינשפון בבנק לאומי ולפי אותו דף הועברו הועברו לחשבונו הפרטי של יצחקי ביום 3.10.11 120,000 ₪ (נ/28).

    כאשר נשאל התובע: "מה יש לך להגיד על זה?" (הכוונה כי בוצעה העברה של הסכום הנ"ל לאחר המועד שלגביו העיד התובע, כי הוא סיים להחזיר ליצחקי את הלוואת הבעלים) הוא לא הכחיש, כי הכספים הנ"ל הועברו ליצחקי אלא השיב: "אל תשכח שהוא היה ספק של ברונזה. יכול להיות שזה עבור סחורה". (בעמ' 41 שורות 8-14). קרי מדובר לשיטתו בכספים שהועברו ליצחקי ז"ל עבור סחורה שסיפק יצחקי ז"ל לגרישנפון.

     

  105. כאשר נשאל בהמשך כדלקמן: "איזו חברה סיפקה את הברונזה", הוא השיב: "רונן יצחקי בע"מ" .כאשר הוצגה לתובע תיזה, כי תשלומים מעין אלה מעבירים לחשבון החברה (קרי לחשבון החברה של יצחקי ז"ל) ולא לחשבונו הפרטי, הוא השיב תשובה מתחמקת כדלקמן: "מי שהיה אמון על התשלומים זה שמעון כהן הסמנכ"ל במפעל.." (ראו עמ' 41 שו' 23 -29). כמו כן כאשר נשאל בהמשך: "אני אומר לך שאותו סכום גם הוא לא קשור לשום עסקה אלא עסקה סיבובית בינך לבין יצחקי שבמסגרתו גם הוא באיזשהו דרך מצא את הדרך לחשבון הפרטי שלך". הוא השיב: "איך יכול להיות?". כאשר נשאל: "אני מציג לך דף מחשבון הבנק של יצחקי ואשתו לחשבון שסניפו 727 שזה החשבון בנק לאומי שלך, העברה של 120,000 ₪ מספר חשבון 10727". הוא השיב: "אהה.. זה של גאיה יכול להיות. גאיה זו חברה שבבעלותי שהלוותה כסף לגרינשפון ושמעון סעדיה חתום על השיק הזה". וכן נשאל: "מציג לך שוב את המסמכים, אתה בבנק לאומי?" הוא השיב: "כן בסניף 727. אבל מה מספר חשבון?. כאשר כאשר הוצג לו מספר החשבוןבאותו דף , הוא השיב: "זה החשבון הפרטי שלי" (בעמ' 42 שורות 4-18).

     

  106. הנה כי כן, גם דוגמא זו העלתה, כי אותו סך של 120,000 ₪ שהזרים התובע לגרינשפון מצא את דרכו חזרה לחשבונו ( ראו אסמכתא לעניין זה גם נספח ח לתצהירו של רו"ח אומסי שסומן נ/44). אף כאן ההסבר שניתן על ידי התובע כי מדובר בכספים שגרינשפון העבירה לחשבונו הפרטי של מר יצחקי עבור סחורה שסופקה לה ע"י החברה של יצחקי ז"ל, אינו מתקבל על הדעת ואינו מהימן בעיניי באשר אם אכן מדובר בתשלום בגין סחורה שסופקה לגרינשפון ע"י חברת של יצחקי ז"ל מצופה הוא, כי הכסף יועבר לחשבונה של אותה חברה ולא לחשבונו הפרטי של בעליה. זה המקום לציין, כי מהימנות גירסת התובע בכללותה נמצאה מוטלת בספק בעיני וזאת לאור הסתירות הרבות שאפפו את עדותו בפניי (ראו דוגמא לסתירות אלו בעמ' 55 שורו 9-15 וכן בעמ' 52 שור 13-18) וכן התשובות הלא ענייניות שנהג ליתן ביחס לשאלות שנשאל (ראו למשל בעמ' 47 שורות 32-35 וכן בעמ' 48 שורות 1-2).

     

  107. הנה כי כן מראיות אלה עולה בבירור, כי לא כל הכספים שהוזרמו לגרינשפון והועברו ממנה ליצחקי ז"ל אכן נשארו בחשבונו של יצחקי ז"ל, וכי חלק מסכומים אלו חזרו בחזרה לחשבונו הפרטי של התובע.

     

  108. משהובאו ראיות אלו ע"י הנתבעים המלמדות על ההתנהלות הנ"ל של התובע, ולפיה סכומים שטען התובע כי הזרים לגרינשפון חזרו לכיסו הפרטי, הרי שיש בראיות אלו המכיחות דפוס פעולה, כדי להשליך גם על התנהלות התובע ביחס ליתר הסכומים שהזרים התובע לגרינשפון לרבות הסכום של 540,690 ₪. לפיכך, משהביאו הנתבעים ראיות אלו עובר נטל השכנוע ועמו נטל הבאת הראיות, לתובע להוכיח כי לא כך הדבר.

     

  109. אלא שהתובע לא הציג כל ראיה המפריכה דרך התנהלות זו. כך למשל יכול היה התובע להציג את דפי חשבונות הבנק שלו לתקופה הרלוונטית, על מנת להוכיח, כי לא נתקבלו בחשבונו יתר הסכומים שהועברו ליצחקי ז"ל.

    לפיכך גם הטענה לסך של 540,690 ₪ שהועבר ליצחקי כהחזר, לא זכתה לאימוני.

     

  110. בסיכומיו טען התובע, כי כל תיזת ה"עסקאות הסיבוביות" (קרי כסף שנכנס מהתובע לגרינשפון וחזר בחזרה לכיסו של התובע) מתבססת לממעשה על 2 אסמכתאות שמעידות כביכול על העברת כספים מיצחקי ז"ל לתובע. היה על הנתבעים להציג ראיות ואסמכתאות שיעידו על העברת כלל אותם 1.9 מיליון ₪ על מנת לבסס את הטענה, כי התובע לא היה זכאי להשבת כספים אלו. לטענתו, הנתבעים לא הציגו כל ראיה להעברה חוזרת של הסכומים בהיקף שהוכח כי הוזרם למעט אותן שתי אסמכתאות (ראו סע' 87, 89 לסיכומי תובע).

    אני דוחה את הטענה. ראשית, התובע בעצמו כלל לא הוכיח כי הזרים סך של כ- 1.9 מיליון ₪, כאמור לעיל. שנית, גם אם מדובר בשתי אסמכתאות בודדות, הרי שדי בהן לטעמי על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות לשכמו של התובע. מסקנתי זו מתחזקת נוכח העובדה, כי מדובר בראיות הקשורות בחשבונות של 2 צדדים פרטיים כך שלא בנקל אם בכלל ניתן להשיגן. בתוך כך, העובדה שלא קיימות ראיות נוספות מלבד אלה אינה מלמדת, כי אותה התנהלות של התובע לא קרתה אף ביתר ההעברות שבוצעו.

     

  111. לאור האמור לעיל, הרי שהתובע אינו זכאי להשבת סך של 1,938,550 ₪ שלטענתו הזרים לחברה כהלוואת הבעלים (סכום ההלוואה הנטענת נכון לשנת 2010).

     

  112. לפני סיום פרק זה (המתייחס להלוואת הבעלים של התובע ביחס לשנת 2010) אתייחס אף לקביעתו של רו"ח ניסים גיא (המומחה מטעם התובע) כפי שהובא בחוות דעתו (ת/1), ולפיה יתרת הלוואת הבעלים של התובע לשנת הכספים 2010 עומדת על 1,540,000 ₪. (סעיף ב בעמ' 3 לת/1). לכאורה מדובר בקביעה העומדת בניגוד לקביעתי כי בגין שנת 2010 לא זכאי התובע לסכום כלשהו.

     

  113. אציין תחילה, כי רואה חשבון ניסים היה רואה החשבון של גרינשפון בין השנים 2010- 2012 (ראו סע' 10 שור 2-3 לפרוט'). עם זאת, הנ"ל לא ביקר את דו"חותיה הכספיים של גרינשפון בגין השנים 2011-2012 ולגבי שנת 2010, הרי שנערכה על ידי משרדו אך טיוטת דו"ח כספי. חוות דעתו של מר ניסים גיא התייחסה ל- 3 נושאים. הראשון סך כל הכספים שהוזרמו על ידי התובע לגרינשפון כהלוואת בעלים, השני יתרת הלוואת הבעלים של התובע בדו"חות הכספיים של גרינשפון לשנת 2010, כאמור בסך של כ- 1,540,000 ₪ והשלישי לדרך פעולתם של נתבעים 5-6 כמבקרי החשבונות של גרינשפון.

     

  114. אקדים ואומר, כי חוות דעתו של מר ניסים גיא, בכל הקשור לחלק המתייחס ליתרה של התובע בגין שנת 2010 אינה מקובלת עליי. ראשית לא הוצגה בפני אסמכתא לאותה הלוואה בגובה של 1,540,000 ₪. בטיוטת הדו"ח הכספי שצורפה כנספח ד' לחוות דעתו ושאליה הפנה מר ניסים גיא בקביעתו הנ"ל צוין בעמ' 3 תחת הכותרת: התחיבויות שוטפות" כי הלוואות מבעלי עניין עומדות אמנם על סך של 2,425,952 ₪. עם זאת, אין כל פירוט בסעיף זה איזה סכום משויך לתובע, וזאת אף לא בביאור 11 לדו"ח שהינו הביאור המתייחס להלוואות בעלים. כמו כן רו"ח ניסים גיא התנער בחקירתו מטיוטה זו עת העיד כי: "טיוטות לא מחיייבות, הן נעשות ברמה של מתמחה" (בעמ' 28 שור' 34). עוד העיד בפניי, כי מי שערך את הטיוטה הוא בכלל מתמחה (עמ' 29 שו' 1), ולא הוא עצמו. די בכך כדי שלא לבסס ממצאים על חוות דעת זו.

     

  115. יתר על כן, אלא שמר ניסים גיא אישר בעדותו, כי משרדו פנה לגרינשפון במכתב מיום 17.7.12 שכותרתו: "רשימת חוסרים עבור ביקורת הדו"חות הכספיים לשנת 2010" (נ/14). ממכתב זה עולה כי קיימת רשימה ארוכה של 27 מסמכים אשר היו חסרים למשרדו של ניסים גיא על מנת להשלים את הביקורת של הדו"ח הכספי של שנת 2010, ולמעשה נראה לפי רשימה זו, כי מדובר אך בתחילתה של ביקורת לגרינשפון ולא בביקורת מוגמרת.

    בתוך כך מונה הרשימה בקשה לקבל מסמכים שהינם: הסכמי הלוואות שהחברה קיבלה שלא ממוסדות פיננסים (כולל מבעלי שליטה וצדדים קשורים - סע' 2 למכתב). כן מונה הרשימה בקשה לקבל מסמך בגין "רונן יצחקי – אסמכתאות בגין כל העברות" (ס' 9 למכתב), וכן מסמכים בגין: "אריה מימון – אסמכתאות בגין כל התנועות" (סע' 15 למכתב). מר ניסים גיא, העיד בפניי, כי הטיוטה שהציג נעשתה לפני שקיבל מענה למכתב עם השאלות הנוספות (בעמ' 20 שורות 29-30) וכן אישר כי התאריך המופיע בטיוטה שהינו 12/10 "ייתכן שזה תאריך עתידי שתול" (בעמ' 20 שורה 26). לא למותר להעיר, כי מר ניסים גיא כלל לא חתם בסופו של דבר על הדו"ח הכספי לשנת 2010. לפיכך, לא תיתכן בעיניי שתעמוד על כנה קביעה כה נחרצת של מר ניסים גיא, כי יתרתו של התובע לשנת 2010 עמדה על סך של 1,540,000 ₪ (לפי טיוטת הדו"ח הכספי שנערכה) כאשר טיוטת הדו"ח הכספי כלל לא משקפת את המצב האמיתי של החברה, וחסר מידע רב על מנת לשקף מצב זה, ובפרט היעדר מידע על אסמכתאות למתן הלוואת בעלים ע"י יצחקי (וראה בעניין זה קביעתי לעיל כי זו לא הוכחה כלל מעבר ליתרה של כ-540 אלף ₪).

     

  116. הנה כי כן, לאור זאת שמר ניסים גיא כלל לא ביקר בסופו של דבר את הדו"חות הכספיים של גרינשפון לשנת 2010 ולאור זאת שמר ניסים גיא התנער מאותה טיוטה שהוכנה עוד בטרם קיבל משרדו של זה מסמכים מהותיים רבים הדרושים לביקורת (כך שהביקורת עוד היתה בחיתוליה ולא ניתן לקבוע ממצאים קטגוריים כגון דלעיל), וכן לאור העובדה שלא מצאתי כל אסמכתא לאותו סכום של 1.54 מיליון ₪, הרי שאיני מקבל את הקביעה של רו"ח ניסים גיא במסמך הנ"ל, כי נכון לשנת 2010 יתרתו של התובע בנוגע להלוואת הבעלים עמדה על סך של כ 1.54 מיליון ₪.

    לסיכום – נדחית כאמור הטענה של התובע בדבר זכאותו להשבת הלוואת בעלים בגין שנת 2010 בסך של 1,938,550 ₪.

     

    הטענה בדבר הזרמת סך של 1,676,661 ₪ לגרינשפון (בשנים 2011 עד 5/2012)

     

  117. התובע אף טען כאמור, כי בין השנים 2011 -5/2012 הוא הזרים לגרינשפון סך מצטבר של 1,676,661 ₪. כאמור, על מנת להוכיח טענה זו הפנה התובע לכרטסת הנהלת החשבונות שלו בגרינשפון. כן הפנה כאמור לנספח ו' לתצהירו (ת/2) - אסמכתאות המעידות על העברת סכום הלוואת הבעלים וציין כי אסמכתאות אלו מעידות על הסכום שפורט (סע' 42 לסיכומים).

     

  118. הנתבעים 1-4 בסיכומיהם לא התייחסו לאסמכתאות שצרף התובע (כאמור אסמכתאות בדבר הזרמת הכספים הנוגעות לשנים 2011-2012 במסגרת נספח ו לת/2) ולשאלה, האם אכן עולה מהן, כי התובע הזרים את הסכום האמור אם לאו.

  119. משכך, נוכח צירוף הכרטסת ע"י התובע ונוכח האסמכתאות בדבר הפקדות שצורפו שלא זכו להתייחסות כאמור, אני קובע, כי התובע אכן הזרים לגרינשפון את הכספים הנטענים על ידו, כאמור סך של 1,676,661 ₪ בתקופה הנטענת.

     

  120. הטענה של הנתבעים 3-4 בהקשר זה הינה, כי הם חייבו את התובע בכרטסת הנהלת החשבונות שלו בגרינשפון (ובאופן זה הפחיתו את יתרת זכותה בה) "עקב משיכות אישיות ומשיכת דמי ניהול שלא כדין" (ראו בסע' ו.5 לסיכומי נתבעים 3-4), ולאחר אותם חיובים עמדה יתרתו המעודכנת של התובע נכון לסוף שנת 2012 על 226,900 ₪, הכל כמפורט בחוות דעתו של רו"ח בוטרוס עבד (סומנה נ/41).

  121. בחוות דעתו ציין מר בוטרוס, כי הנהלת גרינשפון חייבה את התובע (בכרטסת הנהלת החשבונות של גרינשפון) בסכום של 1,309,561 ₪. סך זה מורכב מהרכיבים הבאים:-

     

    א.רכיב שכונה " ריכוז צריכה אישית" –התובע השתמש בכספי החברה לצרכים פרטים. רכיב זה הועמד על סך של 467,168 ₪ (סך של 1,776 ₪ בגין שנת 2010, סך של 307,804 בגין שנת 2011, סך של 157,588 ₪ בגין שנת 2012), אשר חויב בכרטיסו של התובע.

    ב. רכיב שכונה "ביטול עסקאות רכבים" – המדובר הוא בביטול עסקאות של רכישת רכבים פרטיים (של התובע) אשר נרכשו מכספי גרינשפון. רכיב זה עומד על סך של 156,893 ₪.

    ג. רכיב שכונה "חיובי דמי ניהול לשנים קודמות" רכיב זה עמד על סך של 685,500 ₪.

    ד. כן חויב התובע, כעולה מחוות הדעת של מר בוטרוס בגין רכיב שכונה "תיקון שייכות" בסך של 594,000 ₪.

    הפירוט הנ"ל הובא בנספח ב' לחוות הדעת של רו"ח בוטרוס.

    בסוף נספח ג' לחוות דעתו קבע מר בוטרוס, כי יתרתו המעודכנת של התובע נכון לסוף שנת 2012 עומדת על 226,000 ₪ ( 1,676,661 ₪ -594,000 ₪ - 1,309,561 ₪ = 226,900 ₪ ).

     

  122. מדובר למעשה בטענת קיזוז, וזאת חרף העובדה, כי המילה "קיזוז" לא צוינה מפורשות ע"י הנתבעים. השאלה היא האם חיובים אלו ניתנים לקיזוז?

     

  123. בעניין זה אפנה לסע' 53 לחוק החוזים שכותרתו: "קיזוז" המורה כדלקמן: –

    "53 (א)חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

     

  124. בעניינו אין מדובר בסכומים הנובעים מ"עיסקה אחת" , אלא אפילו לפי טענת הנתבעים, בחיובים שלא מתוך אותה עסקה. על הנתבעים אם כן, על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח הן כי מדובר ברכיבים שמהם נהנה התובע , או בסכומים בהם זוכה חשבונו ללא הצדקה, ובנוסף עליהם להויכ כי מדובר בסכומים קצובים.

     

  125. האם עמדו הנתבעים בנטל זה? אדון להלן ברכיבים האמורים אחד לאחד.

     

    תיקון שייכות:

  126. כבר עתה אומר, כי הנתבעים לא הוכיחו טענה זו. כאשר נשאל רו"ח בוטרוס (בעמ' 136 שורות 22-26):

    "ש. מפנה אותך לחוות דעתך. מה זה "תיקון שייכות"?

    הוא השיב כדלקמן:

     

    "הפקודה הזו נעשתה בספרים של מפעלי גרינשפון ואני עוד הפעם סיכמתי אותה בחוות דעתי. מה זה היה? זה היה תיקון לפעולה שהיתה ב- 2009 אני חושב. צריך להסתכל ולבדוק מה הייתה הפעולה. אני לא נתתי דעתי על הסכום אלא רק ריכזתי את הנתונים מהיכן הגיעה יתרת החובה בספרים בסוף 2012".

    קרי, מר בוטרוס לא ידע להשיב מהי אותה הפעולה שבגינה קוזז סך של 594,000 ₪.

     

  127. אף רו"ח אומסי נחקר אודות זאת כדלקמן (בעמ' 258 שורות 10-12 וכן שור' 21-22):

    "..אני מפנה לחוות דעתו של רו"ח בוטרוס, לגבי נושא של תיקון שייכות לשנים 2010- 2012. מה הכוונה בתיקון שייכות?

    ....

    ת לא ברור לי הזה הביטוי הזה – תיקון שייכות. בין מי למי? זה לא נראה לי ביטוי שלנו וזה לא פקודות יומן שלנו".

     

  128. אף הגב' ננסי משיאל, רו"ח העובדת אצל הנתבע 5 – עת הופנתה לנספח ג' בחוות דעתו של מר בוטרוס ונשאלה -"מה זה תיקון שייכות?", לא ידעה להשיב על שאלה זו (ראו בעמ' 238 שורות 17-22).

    לפיכך הטענה לחיוב בכלל, (או שלא כדין ע"י התובע את גרינשפון) לא הוכחה.

    אני דוחה על כן את טענת הזכות לקיזוז של רכיב זה.

     

     

     

    דמי ניהול:

  129. כאמור בגין רכיב זה של דמי ניהול חויבה גרינשפון בכרטסת לטובת התובע בסך של 685,000 ₪ בגין דמי ניהול.

     

  130. אציין כי בעניין זה שאל ב"כ התובע את מר בוטרוס בחקירתו הנגדית כדלקמן (בעמ' 136 שורות 2-6) בישיבת יום 19.5.20:

    " ש. ציין חברי ובצדק שישנו הליך משפטי שמתנהל בבית משפט בצפת במסגרת תא"ק 26537/08/14  במסגרתו גאיה ומר מימון תובעים מגרינשפון, דב שור ויותם סעדיה , החזר של דמי ניהול בסכומים שהם פחות או יותר זהים לסכומים שאתה מתייחס אליהם בחוות דעתך. אין כרגע פסק דין ולכן שואל האם אתה כרו"ח מבקר, בגלל שיש הליך משפטי שיכול שבמסגרתו יקבע כי מר מימון וגאיה זכאים לדמי ניהול, לא משליכה על הקביעה המוחלטת שהוא לא זכאי שעולה מחוות דעתך".

     

    בהמשך הדיון שם הובהר והוסכם לבסוף גם ע"י ב"כ גרינשפון, עו"ד גרייב, כי הנתוניםשהוצגו בשאלה הנ"ל אמיתיים (ראה שם בשורה 10 ).

     

  131. בינתיים, ביום 31.7.19 ניתן פסק דין בת"א 26537-08-14 הנ"ל אשר אף לשיטת ב"כ התובע מתייחס ל"סכומים שהם פחות או יותר זהים לסכומים" מושא חוות הדעת של בוטרוס. במסגרת פסק הדין נדחתה התובענה שהגישו חברת גאיה שבבעלות התובע והתובע לדמי ניהול מגרינשפון, מדב שור ומיותם סעדיה (ראו נ/ 45). אף ערעור שהוגש על פסק דין זה נמחק ( ראו ערעור אז' 52179-10-19 שצורף לסיכומי נתבעים 3-4).

     

  132. לפיכך מתקיים הצדק לקיזוז בסך סך של 685,500 ₪ בו חוייבה גרינשפון בגין דמי הניהול.

     

    ביטול עסקאות רכבים:

     

  133. כאמור המדובר הוא בחיוב התובע בסך של 156,893 ₪ (25,000 ₪ בגין שנת 2011 וכן סך של 131,893 ₪ בגין שנת 2012), בגין ביטול של עסקאות רכישת רכבים.

     

  134. אציין כבר עתה, כי לרכיב ספציפי זה לא מצאתי כל התייחסות בסיכומי נתבעים 1-4 ודי בכך כדי לדחות הטענה.

     

  135. בנוסף לכך, אף בחוות הדעת של מר בוטרוס אליה הפנו הנתבעים בסיכומיהם לא מצאתי כל הסבר באשר לאותו חיוב וכל שצוין בהקשר זה הוא, כי מדובר בחיוב בגין: " רכבים פרטיים נרכשו מכספי החברה".

    לא זו בלבד, בחקירתו הנגדית העיד מר בוטרוס לגבי רכיב של ביטול עסקאות רכבים המופיע בחוות דעתו, והוא השיב כדלקמן (בעמ' 134 שורות 2-6):

     

    "ש. אשאל לגבי ביטול עסקאות הרכבים. האם בדקת מסמכים שמאמתים את כך שיש לבטל עסקאות רכבים?

    ת. התשובה שלי חוזרת, אני בדקתי את הריכוזים של הפעולה הזו, את הסכומים וריכזתי אותם בריכוז מסוים כי זה נעשה בכמה קטגוריות. ריכזתי לפי קטגוריות. במקביל, לא נדרשתי לבדוק את הענין הזה זה נכון או לא נכון כי זו החלטת הנהלה". 

     

    לאמור מר בוטרוס כלל לא בדק את עניין זה, אלא אך ריכז סכומים בגין פעולה זו.

     

  136. בהקשר של רכיב זה אף העיד בפניי מר יותם סעדיה, אביו של הנתבע 3, אשר מכהן כיום כדירקטור בשקלר. לפי עדותו, כי הוא זה שבדק את הנושא של ביטול עסקאות רכבים (בעמ' 202 שור' 23-24). כאשר נשאל הנ"ל מה קרה עם רכבים אלה, הוא השיב, כי מדובר היה ברכבים שהיו של "הבן, הבת ואשתו של אריה (התובע – י.א.), שגמרו (הרכבים-י.א.) את תפקידם בעולם", וכי הוא (התובע) "שם אותם במגרש החניה ורשם שמכר אותם לגרינשפון ומגיע לו כסף". (בעמ' 202 שו' 28-30). עם זאת, כאשר נשאל מה קרה עם רכבים אלו לאחר שהוחלט על ביטול העסקה הוא השיב: "לא יודע לא זוכר מה קרה איתם" (ראו בעמ' 203 שורה 2). אף הנתבע 4 עת נשאל אודות סוגיה זו, האם רכבים אלו הושבו לבעליהם, הוא השיב שהוא: "לא יודע" (ראו עמ' 155 שורות 30-31). הנה כי כן, על אף שהנתבעים טענו, כי יש לחייב את התובע בגין ביטול העסקאות רכבים, הרי שאלה לא הביאו כל ראיה כי רכבים אלו בכלל הושבו לתובע. משכך ברי הוא כי אן לחייב את התובע על רכבים שכלל לא הוכח כי הושבו לו.

     

  137. על כן, גם טענת הקיזוז בגין רכיב זה נדחית.

     

     

     

     

    חיוב התובע בגין צריכה אישית:

     

  138. בעניין זה נטען ע"י נתבעים 3-4 בסיכומיהם, כי התובע רשם בספרי גרינשפון הוצאות פרטיות לצריכה אישית שלו ושל משפחתו כהוצאה של החברה אשר מומנה מכספי החברה. סכום הקיזוז בגין רכיב זה עמד על 467,168 ₪ כעולה מחוות דעתו של מר בוטרוס.

     

  139. בסיכומים טענו נתבעים 3-4, כי הם חשפו מקבץ של משיכות אישיות אשר צורפו במסגרת נספח 14 לתצהירו של מר שמעון סעדיה (נ/42) הכוללות בין היתר הוצאות עבור רכישת מטבח לביתו של התובע, הוצאות רכב וסלולר עבור ביתו, רכישת וילונות לביתו, חומרי בניין לשיפוץ ביתו הפרטי וכו', כאשר סך האסמכתאות המדגמיות (כך נטען) אשר הוצגו על ידם עולה כדי הסך של 518,682 ₪. כן טענו, כי מר בוטרוס אשר העיד בהליך בדק לעומק את אותם חיובים בכרטסות התובע ומסקנתו היתה, כי ביטול חיובים אלו נעשה כדין.

     

  140. מעיון בנספח 14 לתצהירו של מר שמעון סעדיה (נ/42) עולה שמופיעים בו האסמכתאות הבאות: חשבונית שהוצאה לגרינשפון בגין אספקת וילונות בסך של 2,500 ₪, חשבונית בגין ביצוע עבודות מסגרות בסך של 17,052 ₪, חשבוניות שהוצאו לגרינשפון ע"י חברת T.I.R בגין השכרת רכב מסוג סוזוקי סויפט בסך של 27,152 ₪, כאשר לא בכל החשבוניות מצוין אותו מספר רכב. חשבונית של מוסך בנימין בגין תיקון סיטרואן ברלינגו בסך של 1740 ₪. חשבונית של מפעל שטרן גלאס בסך של 3,069 ₪. חשבוניות שהוצאו ע"י אזולאי את גבאי מוצרי בניה בסכום של 178,626 ₪. כן צורפו חשבונית של מטבחי עץ הזית בסך של 13,000 ₪, חשבונית של חברת אלבו בסך של 3031 ₪ חשבוניות שהוצאו ע"י בית העסק אזולאי בית משה בסך של 163,130 ₪, חשבוניות של חברת א. חשמל כרמיאל בע"מ בסך של 1,407 ₪, חשבונית של בסט לייבל בסך של 8,262 ₪, חשבונית של דפוס ובא לציון בגין עבודות דפוס בסך של 600 ₪, כן צורפו מקבץ חשבוניות של חברת סלקום המוענות למר דוב שור בחברת גרינשפון על סך 35,087.50 ₪. סכום כל החשבוניות עומד על 454,656.5 ₪, כאשר סכום הקיזוז עומד על 467,168 ₪.

     

  141. מר שמעון סעדיה נחקר אודות החשבוניות הנ"ל שצורפו לתצהירו. מר סעדיה העיד אמנם, כי הוא בדק כל חשבונית וחשבונית (עמ' 198, שורות 23-24) ברם, כאשר נשאל אודות חשבונית תיקון סטרואן ברלינגו על סך של 1,740 למה חשבונית זו הינה הוצאה פרטית של התובע הוא השיב כי התובע הלך למוסך בנימין ותיקן שם את האוטו, כאשר אותו מוסכניק סיפר לו (למר סעדיה) כי הוא הוציא לו חשבונית על שם החברה. אלא שאותו מוסכניק כלל לא הובא לעדות, ובהמשך אף העיד בפניי מר סעדיה, כי מכונית מסוג סיטרואן ברלינגו לא קשורה לתובע (ראו הנ"ל בעמ' 198 שורות 28-35 וכן בעמ' 199 שו' 1-26). כן העיד (בנוגע לחשבונית שהוצאה בנוגע לאספקת וילונות) כי וילונות צריך למפעל, וכי הוא בדק לאן הם נשלחו ואיפה הם הותקנו. עם זאת, לא הפנה לכל תעודת משלוח אשר ממנה ניתן ללמוד, כי וילונות אלו לא סופקו לחברה, אלא לתובע באופן אישי. כאשר נשאל אודות חשבונית מס' 5235 (של חברת אלבו) בסך של כ- 3,000 ₪ איך חשבונית זו מעידה על צריכה פרטית הוא השיב, כי "זה נשלח לבית הפרטי שלו", כאשר נשאל איפה זה עולה מהחשבונית, הוא השיב: "זה עולה מתעודת המשלוח, כשבדקתי את זה מול הספק". כאשר נשאל למה לא צרפת תעודת משלוח, הוא השיב: "כנראה שגם צירפתי, ואני לא יודע אם זה לא מצורף פה". (ראו בעמ' 201 שור' 8-27). לפיכך, הרי שלא הוכח באמצעות עד זה, כי מדובר בחשבונית המלמדות על צריכה פרטית של התובע.

     

  142. אף עדותו של התובע, אליה הפנו הנתבעים בסיכומים אינה מלמדת, כי אותן חשבוניות אכן קשורות לצריכה הפרטית של התובע. כאשר נשאל התובע האם יש לו בת ששמה נופר, הוא השיב בחיוב. כאשר נשאל האם היא נהגה ברכב שהחברה שילמה ליסינג עבור נהג אחר, הוא השיב: "שילמה וזה קוזז מהדמי ניהול של חברת גאיה". כאשר נשאל האם חברת גרינשפון רכשה מטבח הוא השיב: " נכון. לטובת גאיה. גם זה קוזז מדמי הניהול" (ראו כל הנ"ל בעמ' 60 שו' 20-26). עם זאת אין באף אחת מהתשובות הנ"ל כדי לקשור את אותן חשבוניות דווקא עם צריכתו הפרטית של התובע. לא ניתן ללמוד, כי בתו של התובע נסעה דווקא ברכב מסוג סוזוקי סויפט מושא החשבוניות שצורפו על ידי הנתבעים, מה גם שצבר החשבוניות בגין השכרת רכב של חברת T.I.R כללו מספרים שונים של רכבי סוזוקי סויפט. כמו כן לא ניתן ללמוד כי המטבח שרכשה חברת גאיה, הינו דוקא של חברת עץ הזית (מושא החשבונית). הנתבעים לא הציגו את אסמכתא המלמדת על זיקה בין החשבונית לתובע.

     

  143. אף מעדותו של מר בוטרוס לא יכולים הנתבעים להיבנות. אמנם הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי מר בוטרוס בדק לעומק את החיובים ואף הפנו לעדותו בעמ' 133 שורות 27-30. אלא שכאשר נשאל מר בוטרוס איזה מסמכים בדקת על מנת לבסס את הנתונים מושא חוות דעתך. הוא השיב: "אני כעיקרון לקחתי את הכרטסת וחיברתי את הסכומים לפי קטגוריות שבהם חויב מימון בכרטיס זה. במקביל ביקשתי את הכרטיסים המקבילים שמהם באו הרישומים האלה כדי לבדוק מאיפה זה נבע..". עם זאת, אף אחת מאסמכתאות אלו לא הוגשו.

     

  144. לסיכום – אכן הוצגו חשבוניות בסך הקרוב לסך שקוזז. עם זאת, לא הוצגה כל אסמכתא היוצרת זיקה בין אותן חשבוניות שהוצאו לגרינשפון לבין התובע על מנת שתלמד, כי אכן מדובר בסחורה שסופקה לתובע באופן אישי. כך למשל היה ניתן לצרף מספר תעודות משלוח על מנת ללמוד לאן סופקה אותה סחורה.

     

  145. הנה כי כן, בנושא טענות הקיזוז, למעט החיוב בסוגיית הדמי ניהול בסך של 685,500 ₪ לא הוכחו טענות הנתבעים ביתר הרכיבים. משכך, הפחתת סך של 685,500 ₪ מסך של 1,676,661 ₪ (הסכום שהוזרם ע"י התובע בין השנים 2011-2012) מובילה ליתר זכות לתובע בסך של 991,161 ₪.

     

  146. לכאורה יש היה מקום לחייב את הנתבעות גרינשפון ושקלר בסכום האמור.

    אלא שלא כן, באשר התובע ויתר על טענותיו כנגדן כפי שיובהר להלן.

     

    הטענה בדבר השתק מניעות ומעשה בית דין

     

  147. הנתבעים אף טענו בסיכומיהם, כי יש לסלק התביעה מחמת מניעות, השתק ומעשה בית דין (ראו לעניין זה סע' 9-15 לסיכומי נתבעים 1-2, וכן פרק ז' לסיכומי נתבעים 3-4, וכן סעיפים 32-36 לסיכומי נתבעים 5-6). בענין זה הפנו הנתבעים להסכמים עליהם חתם התובע ביום 8.4.13 וביום 20.1.14.

     

  148. מעיון בהסכם מיום 8.4.13 (נ/35) אשר נערך בין התובע, הנתבעים 2-4 וכן מר חיים דן שעניינו מכירת והעברת כל מניותיו של התובע בגרינשפון ובשקלר למר יותם סעדיה נקבע בסעיף 6 להסכם זה כדלקמן –

     

    "עם קבלת המניות המועברות לסעדיה (כולל בגרינשפון סחר) והתפטרותו של מימון מהדירקטוריון הרי שבכפוף ולמעט זכויותיהם על פי ההסכם – יסתלקו סעדיה ומימון מכל תביעה ו/או טענה זה כלפי זה, וכן מסתלק מימון מכל טענה כלפי שקלר וכלפי גרינשפון הנדסה".

     

    הנה, לפי הסכם זה התובע הסתלק מכל תביעה ו/או טענה כנגד נתבעים 1-3.

     

  149. כמוכן, הסכם הפשרה מיום 20.1.13 שנכרת בין התובע למר יותם סעדיה ביום 20.1.13 (נ/36) צוין כדלקמן: –

     

    "מאחר והצדדים החליטו לגשר על כלל המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, הוסכם ביניהם למחוק את התובענות בה.פ. 46994-05-12 וב – ה.פ. 20826-05-12 ללא צו להוצאות".

     

  150. בהינתן, כי עילות התביעה נולדו עובר לחתימת התובע על הסכמי הפשרה (אירועים סביב שנת 2012) מקובלת עליי הטענה, כי התובע מנוע ומושתק מלהעלות טענותיו ביחס לנתבעים אלו (נתבעים 1-3). לפיכך הרי שיש לדחות את התביעה כנגדם.

     

  151. בסיכומיו (ס' 26) טען התובע, כי הסכמי פשרה אלה לא חלים על הלוואת בעלים. כמו כן מר סעדיה ומי מטעמו לא עמדו בהתחייבותם באותם הסכמי פשרה.

    הטענה נדחית. ראשית, מדובר בהסכמים שנוסחו בצורה כוללנית משכך אין מקום לטענה, כי אלה החריגו את סוגיית הלוואת הבעלים. בהסכם נ/35 אף צויין מפורשות:- " וכן מסתלק מימון מכל טענה כלפי שקלר וכלפי גרינשפון הנדסה". טענה להלוואת בעלים לגרינשפון ודאי כלולה בניסוח זה.

    כמו כן אין בטענה של התובע, כי מר סעדיה ומי מטעמו לא עמדו בהתחייבותיהם באותם הסכמי פשרה כדי להוביל למסקנה, כי הסכמים אלו בוטלו על ידו ו/או אינם תקפים.

     

  152. לסיכום –התביעה כנגד נתבעים 1-3 נדחית בכללותה.

     

    הטענה כי נתבעים 5-6 התרשלו:

     

  153. התובע כאמור אף טען להתרשלותם של הנתבעים 5-6, וכן טען כי נוכח התרשלותם של אלה, הרי שיש לחייבם ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים בסעדים המבוקשים בתביעה.

     

    וכך טען התובע בסיכומיו לעניין התרשלות הנתבעים 5-6 (סע' 110-111 לסיכומים):

     

    "במסגרת הדו"ח שחיבר החוקר, עו"ד מטרי נקבע באופן מפורש כי בוצעו תיקונים רטרואקטיביים על ידי רו"ח אומסי על סמך הצהרות הנהלה בלבד – שכאמור לא הוכח כי היה להם בסיס – ומבלי שנערכה בדיקה ממשית של תנועות הכספים בפועל". התובע המשיך וטען בסיכומיו: "זוהי הלכה למעשה תמצית הרשלנות של רו"ח אומסי ו/או משרדו, שכן על בסיס אותן "הצהרות הנהלה"...נמחקו כ- 3.6 מיליון ₪ אותן הייתה החברה חבה לתובע".

     

  154. כן הפנה התובע בסיכומיו לחוות דעתו של רו"ח גיא ניסים (ת/1) אשר לטענתו אף תומכת באמור לעיל. וכך עולה מחוות דעתו של מר ניסים תחת הכותרת: "דרך פעולתו של משרד רוה"ח ושל רו"ח אומסי בפרט כמבקרי החשבונות של גרינשפון הנדסה" (סע' 3 לחוות הדעת):

     

    "במסגרת חקירתו של עו"ד מטרי נחקרה מנהלת החשבונות של חברת גרינשפון הנדסה וכן רו"ח אומסי. בעדותו של רו"ח אומסי בפני החוקר מודה רו"ח אומסי כי ביצע תיקונים רטרואקטיבים בספרי החברה על סמך הצהרות מנהלים ומבלי לערוך בדיקות ממשיות לתנועות הכספים בפועל...האמור נעשה למרות שהוזהר על ידי מר מימון כי ספרי החברה אינם נכונים בעניין זה ולמרות שעמדה בפניו טיוטת דו"חות מוכנה (לאותה השנה) עם יתרות שונות בעניין זה, החליט רו"ח אומסי (על פי עדותו) כי די לו בהצהרת מנהלים מאנשים שאינם ישרים (עפ"י דבריו). רו"ח אומסי, לדבריו העדיף משיקוליו להסתמך על הצהרת ההנהלה על פני בדיקת מסמכים שהיו זמינים ומוכנים לביקורת במשרדי החברה. דרך פעולתו זו של רו"ח אומסי עולה לכדי רשלנות מקצועית בדרך של מחדל. קרי, אי ביצוע בדיקות מינימילות הנדרשות מרו"ח סביר".

     

  155. למקרא האמור עולה, כי התובע וכן המומחה מטעמו (מר ניסים גיא), מייחסים לנתבעים 5-6 את הטענה בדבר אותה התרשלות וזאת בהתבסס על דברים שנאמרו לכאורה ע"י רו"ח אומסי לעו"ד בשם רונן מטרי אשר מונה לחוקר בהליך אחר שלא כלל את הנתבעים 5-6. הדברים (שנאמרו לעו"ד מטרי), הופיעו בדו"ח חוקר שהכין עו"ד מטרי אשר צורף לתצהירו של התובע (נספח ט לת/2). מר ניסים גיא העיד בפניי, כי כאשר הכין את חוות הדעת הוא בעצמו כלל לא פנה לרו"ח אומסי בשאלות או ביקש את התייחסותו (בעמ' 9 שורות 10-11).

     

  156. התובע אשר נסמך על הדו"ח שערך עו"ד מטרי כלל לא זימן את עו"ד מטרי כדי להיחקר על הדו"ח שהכין. משלא הובא הנ"ל לעדות ומשהודיעו הצדדים, כי הם מתנגדים לכל עדות שמועה (ראו בעמ' 7 שורה 22), הרי שאין לקבל את הדו"ח כראיה. בנוסף, במסגרת פרו' מיום 21.10.18 (בעמ 8 שורה 2-10) התנגד ב"כ הנתבעים 5-6 לדו"ח הנ"ל וטען, כי מדובר בדו"ח שניתן בהליך אחר שהנתבעים 5-6 כלל לא היה צד לו ולכן אין להכיר בקבילותו. ב"כ התובע מנגד, הצהיר לפרוט' (בעמ' 8 שור 17), כי הוא יטען בנושא זה בסיכומים, ברם אין בסיכומים כל התייחסות להתנגדות שהועלתה מטעם הנתבעים 5-6 ומשכך, אף מהטעם הזה אין לקבל את הדו"ח האמור וכן את הסתמכות התובע והמומחה מטעמו עליו.

     

  157. די בהנ"ל כדי לדחות את הטענה בדבר התרשלות הנתבעים 5-6.

     

  158. אם לא די בכך, הרי שהוכח בפניי כי הנתבעים 5-6 כלל לא הסתמכו אך על הצהרת המנהלים כנטען על ידי התובע.

     

  159. מטעם הנתבעים 5-6 הוגש תצהירו של רו"ח אומסי (נ/44). בתצהירו הצהיר מר אומסי, כי במהלך חודש 5/2012 התבקשה הנתבעת 5 לשוב וליתן שירותים (של ראיית חשבון) לגרינשפון ובין היתר לערוך דו"חות כספיים ומאזנים לשנת 2010 אשר לא הוגשו במועד (ע"י משרדו של רו"ח ניסים גיא שנתן לגרינשפון שירותי ראיית חשבון קודם לנתבעת 5). כן הצהיר, כי אחד הסעיפים (מסעיפי הביקורת) שבהם בוצעו פעולות יומן "מונחות הנהלה" רבות הינו כל הקשור ב"צדדים קשורים", ובפרט ב"הלוואת הבעלים".

     

  160. כן הצהיר מר אומסי, כי היה ברור שקיימת מחלוקת מהותית ביותר באשר לקיומן של הלוואות בעלים לזכותו של התובע. וכן בסע' 25 לנ/44: "בעוד שהיתרה שהוגשה לרו"ח ניסים גיא הראתה חוב של החברה כלפי התובע בסך 1,938,000 ₪, הרי מנגד עמדה יתרת חובה של יצחקי (ממנו רכש התובע את חלקו בחברת שקלר) לחברה בסך 1,397,860 ₪! אולם בכרטסת שהוגשה לי לביקורת יתרתו של יצחקי חזרה ל – 540,690 ₪ לזכותו .. ואילו יתרתו של התובע עמדה על 417,352 ₪ בחובה". עוד המשיך והצהיר, כי ההפרשים המהותיים הנ"ל נבעו משורה של פעולות שההנהלה החדשה ברשות סעדיה ביצעה לאחר שאלו נמסרו לרו"ח גיא לביקורת, וכי היה עליו לבדוק את הפעולות שהועברו בספרים על ידי ההנהלה החדשה. כן הצהיר, כי אותה הנהלה טענה, כי הפעולות שיצרו את יתרת החוב כביכול לתובע נבעו "מעסקאות סיבוביות" בהן באותו היום שהתובע הכניס כסף לחברה, נמשך סכום זהה מחשבון הבנק שלה והועברה ליצחקי אשר העבירה לתובע. מכאן הגיעה ההנהלה החדשה למסקנה כי ההתובע לא הכניס שקל אחד לקופת החברה.

     

  161. וכן המשיך והצהיר מר אומסי (ס' 28 ו-ס' 30 ל- נ/44), כי:

     

    "אני בדקתי וקיבלתי אסמכתאות מרישומי הכניסות והיציאות מחשבונות הבנק המוכיחות (לכאורה) – לפחות ב- 3 מקרים אותם בדקתי – כי אכן בוצעו עסקאות סיבוביות כאלה. גם העובדה שליצחקי (שכלל לא היה פעיל בחברה באותה עת), לו החברה הייתה חייבת רק 540,690 ₪ שולמו 1,938,000 ₪, וזאת למרות מצבה הפיננסי הקשה וכתוצאה מכך נוצר חוב שלו לחברה בסך 1,397,860 ₪, היתה בעיני תמוהה ביותר... בנוסף, אימתתי גם את חשבונה של אומרטק שבבעלות בעל מניות שלישי (דב שור) ע"י קבלת והשוואת כרטיסי החשבונות בשתי החברות. משאר בעלי העניין לא היה טעם לבקש בכלל אישורי יתרה מאחר הייתי מודע לכך שהתובע (מימון) אינו מסכים ליתרה שלו הרשומה בספרים ועל כן לא היתה בעיני חשיבות לקבלת אישור יתרה ממנו ובוודאי שלא מיורשיו של יצחקי (שבינתיים נפטר ויורשיו לא ידעו מידיעה אישית דבר על היתרות שלו בספרי גרינשפון הנדסה).

    לכן, בנוסף לכל הבדיקות שערכתי כמוסבר לעיל, החתמתי את סעדיה על הצהרת הנהלה כדי לא לאפשר לו להתכחש לעמדה זו". 

     

  162. אף בחקירתו הנגדית העיד מר אומסי כי הוא ערך מדגם של 3 אסמכתאות שהניחו את דעתו בהקשר של הטענה ההנהלה כי יתרת החוב של גרינשפון כלפי התובע נובע מעסקאות סיבוביות אשר צורפו כנספח ח לתצהירו (ראו עמ' 242 – עמ' 243 סע' 20). כן העיד בהמשך, כי: "החברה היתה אז במצב קשה. לקראת פשיטת רגל, גם זה מופיע בחוות הדעת שלנו לדו"חות הכספיים. קיימת הערה לגבי העסק חי". כעולה מעדותו:

    "לא ייתכן שהחברה חייבת ליצחקי חצי מיליון שקל, ובמצב כל כך קשה, בטעות ישלמו לו מיליון וחצי. זה לא יתכן. לא אפשרי. ולכן זה חיזק בי את, מעבר לדוגמאות של העסקאות הסיבוביות, שבאמת הכל סיבובי". (ראו בעמ' 244 שו' 10-15).

     

  163. הנה כי כן, כעולה מצהירו של מר אומסי וכן מעדותו בפניי, הרי שזה האחרון לא הסתפק רק בהצהרות הנהלה. קבלת הצהרת הנהלה היתה נדבך נוסף בפעולות הביקורת שביצע. משכך, אין לקבל את הטענה כי מר אומסי הסתמך על הצהרת הנהלה בלבד.

     

  164. לעניין פעולות הביקורת שננקטו וכללו פעולות נוספות מלבד קבלת הצהרת מנהלים ראו גם בס' 27 לתצהירה של גב' ננסי משיעל, רו"ח, עובדת הנתבעת 5 אשר סייעה בעבודת הביקורת בעניינה של גרינשפון תחת פיקוחו וניהולו של רו"ח אומסי (ראו ס' 9 לנ/43).

     

  165. התובע בסיכומיו כלל לא התייחס לפעולות הנוספות שננקטו ע"י הנתבעים 5-6 כפי שעולה מהתצהירים והעדויות הנ"ל.

    לפיכך, בהינתן כי טענת התובע לרשלנות נסמכת על עדות שמיעה שאין לקבלה, ובהינתן כי הוכח בפניי כי הנתבעים 5-6 לא התסתמכו על הצהרות הנהלה גרידא בפעולות הביקורת שביצעו כאשר מנגד אין מצדו של התובע כל התייחסות בסיכומיו האם מדובר בפעולות סבירות של רו"ח מבקר אם לאו, אני דוחה את הטענה של התובע בדבר התרשלות הנתבעים 5-6.

     

  166. זה המקום לציין, כי מטעמם של הנתבעים 5-6 אף הוגשה חוות דעתו של רו"ח ארנון רצקובסקי (נ/46). הנ"ל התייחס לאופן פעולתו של הנתבע 6 בביקורת שערך ביחס לסעיפי הלוואות הבעלים בגרינשפון, ואף קבע כי הנתבעים 5-6 קיימו את נהלי הביקורת העיקריים הנדרשים מרואה חשבון סביר (עמ' 8 לחוות דעתו). עם זאת, נוכח העובדה כאמור, כי התובע כלל לא התייחס בסיכומיו לנהלי הביקורת שערכו נתבעים 5-6 כפי שאלו הובאו בתצהירים ובעדויות הנ"ל, קרי האם מדובר בפעולות סבירות אם לאו, הרי שהאמור בחוות דעת זו כלל לא נסתר.

     

  167. עוד אתייחס (בהקשר של טענת ההתרשלות של הנתבעים 5-6) לטענת התובע, כי נוכח אותה רשלנות נמחקו כ- 3.6 מיליון ₪. יש לדחות את הטענה. אמנם נתבעים 5-6 מונו כרו"ח של גרינשפון בשנת 2012, ברם הם ביקרו אך ורק את דו"חותיה הכספיים של גרינשפון לשנת 2010. משכך ברי הוא, כי לא תיתכן הטענה, כי לאור הרשלנות לכאורה נחמקו כ- 3.6 מיליון ₪ שעה שאף לשיטת התובע עצמו סכומים אלו לא עמדו לזכותו נכון לשנת הכספים הנ"ל (ראו חוות דעתו של מר ניסים גיא ולפיה יתרתו של התובע לשנה זו עמדה על סך של 1.54 מילון ₪).

     

  168. עוד אתיחס (בהקשר לטענת ההתרשלות), לטענת התובע, כי השינויים שבוצעו בדו"ח הכספי של שנת 2010 ע"י נתבעים 5-6 עומדים בניגוד לטיוטת הדו"ח הכספי לאותה שנה שנערך ע"י רו"ח ניסים גיא כך שמדובר הפעולה העולה כדי רשלנות מקצועית בדרך של מחדל (ראו סע' 119 לסיכומים בשילוב עם עמ' 4 לחוות דעת של מר ניסים גיא (ת/1), שורות 10-11). אף במקרה זה יש לדחות הטענה וזאת נוכח עדותו הברורה של מר ניסים גיא כי "טיוטות לא מחייבות, הן נעשות ברמה של מתמחה" (עמ' 28 שורה 34). ברי כי אם אלה לא מחייבות אין לקבל את הטענה, כי שינוי שנעשית בניגוד לאמור בטיוטות אלו מלמד על פעולה רשלנית בדרך של מחדל.

     

  169. לסיכום נדחית התביעה כנגד נתבעים 5-6.

     

  170. נותר אם כן הדיון באשר לנתבע , 4 מר דובי שור.

     

  171. באשר לנתבע זה נטען, כי מתקיימים "העילות והנסיבות המאפשרים את הרמת מסך ההתאגדות בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות"... וכי יש להורות על חיובו האישי של נתבע זה באשר נתבע זה ניצל את שליטתו בחברה לצורך ביצוע מעשי מרמה במטרה לקפח את התובע ולמנוע ממנו את הכספים המגיעים לו מהחברה (ראו סע' 43 לתביעה). אציין כי הטענה נטענה ביחס לנתבעים 3-4 יחד ברם התובענה כנגד נתבע 3 נדחתה כאמור לעיל, ומשכך אתייחס רק לנתבע 4.

     

  172. בפסיקה נקבע, כי הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה, כיוון שמשמעותו הינה ביטול האישיות המשפטית הנפררדת של החברה (ראו לעניין זה גם ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.15)). עוד נקבע, כי נטל ההוכחה כי התקיימו העילות להרמת מסך, מוטל על הטוען זאת. עליו להניח תשתית ראייתית רחבה, מקיפה ומבוססת שיש בה כדי להצדיק הענקת סעד כה קיצוני (ראו לעניין זה ע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי ( 25.11.2014)).

     

  173. סע' 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן:"חוק החברות") שכותרתו: "הרמת מסך" קובע רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן לעשות שימוש בהרמת מסך כדלקמן -

    6" (א) (1)   בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי

    נסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם

    שימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

    (א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

    (ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר

      באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה

    מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו

    כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה

    לפרוע את חובותיה.

    (2)   לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א)

    או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום

    הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג

    ברשלנות בלבד.

    (ב)  בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או

    זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון

    לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון

    לפניו.

    (ג)   בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת

    החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי

    נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב

    של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".

     

     

    אין מחלוקת, כי הנתבע 4 שימש כבעל מניות בתקופה הרלוונטית לאירועים מושא התובענה (ראו ס' 115 לסיכומי נתבעים 3-4).

     

  174. כאמור התובע טוען כי הנתבע 4 "ניצל את שליטתו בחברה לצורך ביצוע מעשה מרמה במטרה לקפח את התובע". קרי, התובע טוען להתקיימות העילה הקבועה בסעיף 6(א)(1)(א) לחוק החברות.

  175. המלומד יוסי כהן בספרו "דיני חברות" כרך א התשס"ז -2007 התייחס בספרו בעמ' 429 לעילה הנ"ל כלדקמן :

    " ..בסעיף 6(א)(1) מבסס המחוקק לראשונה באופן סטטוטורי את העילה המסורתית והמובהקת להרמת מסך ההתאגדות: "תרמית", במובנו הרחב של המונח, דהיינו מצג שווא, הטעיה, הונאה וכיוצא באלה מקרים שבהם מנוצל מסך ההתאגדות לרעה, במטרה לצבור יתרונות בלתי חוקיים. בתי המשפט שבו וקבעו פעמים רבות, כי הקמת חברה או שימוש בחברה קיימת לשם ביצוע מעשה תרמית, מהווים עילה מובהקת להרמת מסך, וכי לא יניחו למעוולים.. להימלט מאחריותם בגין מעשיהם".

     

  176. במסגרת טענתו בדבר הרמת מסך ההתאגדות (כאמור סע' 43 לתביעה וכן סע' 127 לסיכומים) לא פירט התובע ולא ערך דיון ספציפי אודות אותו מעשה מרמה נטען, אלא רק טען כי לאור אותו מעשה מרמה יש להרים את מסך ההתאגדות. מעיון בסיכומים עולה כי אותו מעשה מרמה עולה בסעיפים 49-50 לסיכומי התובע שהם נטען, כי במסגרת ישיבת דריקטוריון מיום 2.9.12 שעל סדר יומה אישור הדו"ח הכספי של החברה לשנת 2010 התברר לתובע לתדהמתו, כי כרטסת הנהלת החשבונות שלו בחברה שופצה וכי הלוואת הבעלים שהעמיד לחברה נמחקה כלא היתה מהדו"ח הכספי של החברה לשנת 2010. לטענתו, הוא "התנגד בזמן אמת למעשה הרמייה הנ"ל אך לאור השליטה של יותם ושור בחברה, בסופו של יום הדו"ח הכספי אושר".

     

  177. לטעמי אין המדובר במעשה רמייה במובן של סע' 6(א)(1)(א) הנ"ל, אשר מקנה את האפשרות להרמת מסך.

     

  178. מעשה מירמה מאופיין בכך שתכליתו האמיתית מוסתרת ואינה גלויה לעינו של האובייקט המרומה. תואות המירמה מתגלות מאוחר יותר דרך כלל, אם בכלל.

     

  179. לא כך קרה במקרה דנן. ראשית, התובע בעצמו טוען כי הוא התנגד "בזמן אמת" למעשה זה. ראו גם סע' 34 לתצהירו של התובע ת/2 שם הצהיר התובע כדלקמן: "ויודגש, בזמן אמת התרעתי בפני הנתבעים והגורם מטעם משרד רואי החשבון שורץ, במהלך ישיבת הדירקטוריון, על העיוות שיצרו הנתבעים בדו"ח הכספי ומחיקת החוב שנוצרה יש מאין כלפיי..אך הדבר לא הרתיע את הנתבעים 3 ו-4 להמשיך ולאשר את הדו"ח הכספי באותה ישיבה..". לפיכך אם התובע ידע על מהלך מחיקת הלוואת הבעלים בזמן אמת ואף התריע על עניין זה, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר בסיטואציה שבה הונה ו/או רומה ו/או הוטעה התובע.

     

  180. בנוסף, אף במסגרת חקירתו הנגדית אישר התובע, כי כבר בחודשים אפריל מאי 2012 (חודשים שקדמו לאותו מעשה רמייה נטען) חשפו הנתבעים בפניו את טענותיהם בדבר משיכותיו הפרטיות של התובע, וכן את הטענה כי לא מגיעה לתובע את אותה הלוואת בעלים (ראו בעמ' 64 שור 24-35 וכן בעמ 65 שורות 10-34). לפיכך ברי הוא כי לא ניתן לטעון כי התובע הונה או רומה.

     

  181. הטענה בדבר הרמת מסך ההתאגדות נדחית בזאת.

    לא למותר להעיר כי סע' 6 הנ"ל קובע כי יחוס חוב של חברה לבעל מניה יעשה גם "בשים לב לאחזקותיו" של אותו בעל מניות. בענייננו הנתבע 4 החזיק אך ב- 9% מהון המניות של גרינשפון (ראו סע' 5 לתביעה). לפיכך, אף בשים לב לאחזקותיו הנ"ל הרי שלא ניתן לומר, כי הוא השתמש באישיות המשפטית של החברה כדי להונות את התובע, מאחר והנתבע 4 לבדו אינו בעל כוח מהותי לעשות כן.

     

    הטענה בדבר פעולה ללא הרשאה:

  182. עוד נטען ביחס לנתבע 4, כי הוא הפר את הוראת סע' 55 לחוק החברות עת הורה לחשבת השכר של גרינשפון להתעלם מכרטסת הנהלת החשבונות של התובע על מנת לאפשר שינוי בדו"חות הכספיים של גרינשפון, ובכך הם ביצעו למעשה פעולה ללא הרשאה כמשמעותה בסע' 55 הנ"ל.

     

  183. סעיף 55 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 שכותרתו: "פעולה בחריגה" קובע כדלקמן:

     

    " 55(א) חברה ומי שפועל מטעמה לא יבצעו פעולה שיש בה חריגה מן

    המטרות הקבועות בתקנון וכן לא יבצעו פעולה בלא הרשאה או פעולה

    בחריגה מן ההרשאה.

    (ב)  נעשית או שיש יסוד להניח שעומדת להיעשות פעולה כאמור בסעיף

    קטן (א), רשאי בית המשפט, לבקשת החברה, בעל מניה, או נושה של

    החברה שיש חשש לפגיעה בזכויותיו, לתת צו להפסקתה או למניעתה

    של הפעולה".

     

  184. במקרה דנן לא הוכח בפני, כי הנתבע 4 פעל בחריגה מהרשאה כנטען. בעדותו בפניי העיד נתבע זה, כי לא הוא זה שהורה לחשבת השכר לבצע תיקונים בכרטסות (בעמ' 90 שורה 21-22), כאשר עדותו לא נסתרה. אף מחקירתו של מר שמעון סעדיה כלל לא עולה, כי מר שור הוא זה שהורה לחשבת השכר להתעלם מכרטסת הנהלת חשבונות של התובע. כאשר נשאל מר שמעון סעדיה מי נתן הוראה להנהלת החשבונות לבצע את הפעולה של ביטול רישום שגוי שקיבלה ערך של 29.12.10 (בעמ' 206 שורה 31-32) הוא השיב בהמשך, כי זה לא אדם אחד זה תהליך (בעמ' 207 שורה 4) וכן בהמשך פירט: "אני, יותם, אומסי, רואת החשבון הקודמת לאורית. כולנו ביחד ישבנו בישיבה". (ראו בעמ' 207 שורות 8, 14-18). קרי שמו של הנתבע 4 (מר יותם שור) כלל לא נמנה על אלה.

    לפיכך אני דו"חה את הטענה, כי נתבע 4 הפר את סע' 55 לחוק החברות.

     

    עוולת התרמית:

     

  185. עוד נטען בתביעה, כי נתבע 4 חייב בנזיקין כלפי התובע וזאת בשל עוולת התרמית המנויה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין. אין מחלוקת כי הנתבע 4 אף שימש כדירקטור בחברה בזמנים הרלוונטיים (סע' 115 לסיכומי נתבעים 3-4).

     

  186. באשר לאחריות אישית של אורגן בחברה בגין מעשה עוולה, על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו ולקובע האם התנהגותו של הנתבע מקימה את יסודיה של אחת העוולות הקבועות בדין (ראו ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן, לה(4) 253 (1981)).

     

  187. סעיף 56 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן -

    "56. תרמית היא היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה

    באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב,

    ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על

    היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו,

    והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

     

  188. לצורך הוכחת עוולת התרמית יש להוכיח את כל חמשת היסודות מושא סע' 56 הנ"ל. (א) מצג כוזב של עובדה; (ב) היעדר אמונה באמיתות המצג; (ג) כוונה שהתובע יוטעה על ידי המצג ויפעל בהסתמך עליו; (ד) התובע אכן הוטעה ופעל על סמך טעותו (קשר סיבתי); (ה) התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על סמך המצג. עוד אציין כי נטל הראיה בעניין זה, הינו נטל מוגבר (ראו גם ע"א 614/84 דניאל ספיר נ' דוד אשד, מא(2) 225 (1987)).

     

  189. בענייננו, התובע לא טען להתקיימות חמש היסודות הנ"ל ואף לא הוכיחם. הטענה נדחית.

     

  190. עוד נטען ע"י התובע כי הנתבע 3 עוול כלפי התובע בעוולת הרשלנות וכן הפר חובה חקוקה, וכן טענו להטלת אחריות אישית על הנתבע 4 כאורגן בגרינשפון (במנותק מסוגיית אחריות אישית מכוח הרמת המסך). עם זאת מדובר בטענות שכלל לא פורטו אלא נטענו בצורה כללית וסתמית ללא ניתוח ויישום הטענה על המקרה דנן או הוכחתן, והן נדחות בשל כך.

     

  191. לסיכום – התובענה נדחית אף ביחס לנתבע 4.

     

  192. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרש לדון ביתר טענות הנתבעים, לרבות לעניין סוגיית הבוררות וטענת השיהוי.

     

    לסיכום:

     

  193. דין התביעה להידחות.

  194. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט כדלקמן:

    לנתבעים 1-2 סך כולל של 25,000 ₪. 

    לנתבעים 3-4 סך כולל של 25,000 ₪.

    לנתבעים 5-6 סך כולל של 25,000 ₪.

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

     

    ניתנה היום, ד' כסלו תשפ"א, 20 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.

     

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ