פסק-דין
1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי רכוש שנגרמו לרכבה בסך 17,099 ₪ בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שאירעה לטענתה ביום 16/9/11.
התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג שברולט אופטרא מ.ר. 27-482-63 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלבנטיים המחזיק או הבעלים של רכב מ.ר. 23-028-10 (להלן:"רכב הנתבעים"). הנתבעת 2 הייתה בזמנים הרלבנטיים המבטחת של רכב הנתבע 1.
2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת נהג מטעמה, מר איאד געביס, נסע ברכב התובעת בג'בל מוכבר, רכב הנתבעים הגיח משמאלו, לא נתן זכות קדימה ופגע ברכב התובעת בצומת והסב לו נזקי רכוש כפי שפורטו בחוות דעת השמאי מילאד שקור מיום 20/9/11.
3.אליבא דגירסת הנתבע 1, כפי שנטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, הינו מודה בקרות התאונה אך כופר באחריותו לגרימתה.
4.אליבא דגירסת הנתבעת 2, כפי שנטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, התאונה נשוא התביעה לא אירעה כלל ועולה חשד כבד שנהג התובעת והנתבע 1 עשו יד אחת על מנת להונות את הנתבעת 2 ולזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין. לטענת הנתבעת 2 עסקינן באירוע מבויים.
5.בתיק זה התקיימו לא פחות מארבעה דיונים. בישיבה מקדמית ראשונה שהתקיימה בפני כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו, מיום 11/9/12 הנתבע 1 לא התייצב לדיון ומשכך, הדיון נדחה ליום 14/11/12. בישיבה מקדמית נוספת מיום 14/11/12 ביקש ב"כ התובעת לתקן את נסיבות קרות האירוע נשוא התובענה. בהתאם להחלטת בית המשפט שניתנה במהלך הדיון, תוקן סעיף 5 לכתב התביעה באופן שבמקומו נרשמו הנסיבות כדלקמן: "ביום 16/9/11 אירעה תאונת דרכים כאשר רכב הנפגע נסע בדרכו והרכב הפוגע הגיח משמאלו ופגע בו". בישיבה זו, התיק נקבע לישיבת הוכחות אשר נקבעה ליום 14/1/13 בפני מותב זה. במועד ההוכחות התייצבה הנתבעת 2 עם החוקר מטעמה ואילו התובעת והנתבע 1 לא התייצבו. חרף אי התייצבות התובעת למועד ישיבת ההוכחות דחה בית משפט את מועד הדיון, זאת, לפנים משורת הדין.
6.ביום 25/11/12 הגיש ב"כ התובעת בקשה לפטור את עדי התובעת מהגשת תצהירים בשל העדר שיתוף פעולה מטעמם. בית המשפט נעתר לבקשתו.
7.ביום 10/12/12 הגיש הנתבע 1 תצהיר עדות ראשית מטעמו בו לראשונה מסר גירסתו העובדתית באשר לנסיבות קרות התאונה. על פי האמור בסעיף 4 לתצהירו, ביום 16/9/11 בשעות אחר הצהריים, נסע ברכבו בג'בל מוכבר והגיע לסיבוב חד בדרך כשהוא בירידה ואז הוא חתך את הנתיב ונכנס למסלול הנגדי ופגע ברכב שהגיע ממולו.
8.בישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 3/3/13 התייצבה התובעת והעדים מטענה וכן, הנתבעת 2 והחוקר מטעמה. הנתבע 1 לא התייצב. בישיבה זו, נהג התובעת מסר את גירסתו לקרות התאונה בעדות ראשית. על פי גירסתו, רכב הנתבע 1 הגיע מצד שמאל וביקש לחצות את נתיב נסיעתו ולפנות שמאלה. נהג התובעת הגיש תרשים של מקום התאונה ואופן קרות התאונה שהוגש וסומן כת/1. בחקירתו הנגדית השיב העד, כי רכב הנתבע 1 הגיע בנסיעה משמאל ופגע בו בצידו השמאלי. (פרוט' בעמ' 7 שורה 28). בהמשך חקירתו הנגדית, העד עומת עם העולה מת/1 והשיב, כי הנתבע 1 בא מצד ימין (פרוטוקול הדיון בעמ' 8 שורה 21).
9.בשלב זה של החקירה, נוכח שאלה שנשאלה במסגרת החקירה הנגדית באשר למיקום הנזקים ברכב התובעת, אשר לגישתו של ב"כ התובעת הייתה שאלה מטעה, התפרצץ ב"כ התובע לחקירה הנגדית תוך שהינו צועק ומתלהם באופן שלא אפשר את המשך ניהול הדיון כדבעי ומשכך, ניתנה החלטה להפסקת הדיון למשך כ-20 דקות לצורך הרגעת הרוחות. דא עקא, כי עם תום ההפסקה, התובעת ועדיה בחרו על דעת עצמם שלא להתייצב להמשך הדיון. בתגובת ב"כ התובעת באשר לאי התייצבות התובעת ומי מטעמה להמשך הדיון, הטיח ב"כ התובעת האשמות כבדות וקשות כנגד בית המשפט והצד שכנגד תוך שהינו מפטיר, כי מהלך הדיון הוקלט, זאת, ללא ידיעת בית המשפט וללא נטילת רשותו. יוער, כבר עתה, כי ככל שהקלטת הדיון בוצעה בידיעתו של ב"כ התובע, הרי שיש בכך, לכאורה, משום הפרה של כלל 22 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 המחייב עורך דין להודיע לבית המשפט על רצונו להקליט דיון בבית המשפט. כן נקבע שם, כי לא יעשה עו"ד שימוש בהקלטה שנעשתה תוך הפרת סעיף זה.
כמו כן, על פי סעיף 70 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],התשמ"ד-1984, שיקול הדעת המלא והבלעדי באשר להקלטת דיון מצוי בידי השופט, אם עולה הבקשה ע"י בעל דין או פרקליטו. בהקשר זה, מובהר, כי מלאכת בירור המשפט נתונה בידיו של השופט והוא המופקד על ההליך השיפוטי ועל תקינותם של הדיונים המשפטיים. אחריות בלעדית זו מוצאת בטויה גם בשליטה המלאה שמקיים השופט בכל ההליכים המתקיימים באולם בית המשפט. בתוך אלה – חקירת העדים, רישום דבריהם ודברי עורכי הדין וטענותיהם, לרבות הקביעה מה מתוך אותם דברים יירשם ומה לא ירשם.
10.יש, איפוא, להצר על כך, כי תחת הבעת חרטה והתנצלות על ההתנהלות שתוארה לעיל שלדידי חרגה באופן בולט ובוטה מכללי התנהגות סבירים, בחרו התובעת וב"כ בהשתלחות חסרת רסן בבית המשפט ובצד שכנגד.
שנית, ברי לכל בר בי רב, כי ככל שלצד במשפט או לב"כ קיימות טענות מסוג הטענות שהועלו על ידי ב"כ התובעת בתגובתו, אין הוא רשאי ליטול את הדין לידיו ועליו לפעול בדרכים המקובלות, הראויות והמכובדות.
שלישית, עיון בתגובת ב"כ התובעת מלמד, כי אי התייצבות התובעת להמשך הדיון תוך שמאן דהו מטעמה בחר להקליט בסתר את מהלך הדיון , ככל הנראה, מתחילתו, לא אירעה בשוגג או נוכח אילוץ מוצדק, אלא, מתוך כוונתה תחילה, מחאה והתרסה. סבורני, כי התנהגות זו פסולה ואינה ראוייה ויש להוקיעה ולגנותה ובנסיבות אלה, יש לנהוג בתובעת בהתאם למידת הדין.
11.סבורני, כי דין אי התייצבות להמשך דיון כמוהו כדין אי התייצבות לדיון בהתאם לתקנה 157 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משכך, לאור כל המקובץ לעיל ובהתאם לסמכותי הנני מורה על דחיית התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 2 בסך 5,000 ₪.
המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לב"כ צדדים בדואר רשום.
ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.