מזרחי נ' אפלבאום

החלטה

מבוא

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה בתיק ה"ט 38368-09-13 שניתנה על ידי כב' השופט ורנבר.

2.תחילת הפרשה בבקשה שנדונה במעמד צד אחד בלבד אותה הגיש המשיב כנגד המבקשת. במסגרת הבקשה ניתן ביום 22.9.2012 לבקשת המשיב צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המבקשת.

3.המשיב והמבקשת הינם שכנים המתגוררים בבית משותף ברחוב פאר 52 בחיפה.

לטענת המשיבה במהלך ביצוע עבודות שיפוץ ובניה בדירתו, ללא היתר כדין השתלט המבקש על שטח משותף לכל דיירי הבית. בגין כך פרץ סכסוך בין הצדדים לבקשה דנן.

אין מחלוקת שהמבקשת הגישה כנגד המשיב תלונות בגין עבודות הבניה שביצע.

4.לטענת המשיב בבקשתו שהוגשה לבית המשפט קמא המבקשת מטרידה אותו משום:

Iהיא מגישה נגדו תלונות רבות בעירייה.

IIהיא אמרה לו "אתה לא יודע עם מי יש לך עסק"

IIIמלט נשפך בחצר ביתו והמשיב, שלא ראה מי שפך המלט, הניח שזו המבקשת.

5.ביום 1.10.2013 התקיים דיון במעמד שני הצדדים בבית המשפט קמא במהלכו נשמעו טענות הצדדים.

במהלך הדיון הכחישה המבקשת כי איימה על המשיב, או כי שפכה מלט בחצריו. המבקשת הודתה כי הגישה כנגד המשיב תלונות בעירייה.

במהלך הדיון לא הוכח כי אכן המבקשת שפכה מלט בחצריו של המשיב.

יתר על כן עוד במעמד הדיון ביום 22.9.2013 שהתקיים במעמד צד אחד הודה המשיב כי לא ראה את המבקשת שופכת מלט לחצריו אך הניח כי היא עשתה כן. זאת משום שהאירוע ארע יום לאחר שהמבקשת איימה עליו באומרה את המילים "אתה לא יודע עם מי יש לך עסק".

6.בהחלטתו נשוא הבקשה קבע כב' השופט קמא כי אינו צריך להכריע באם המבקשת שבפני נקטה כלפי המשיב בלשון מאיימת ודי במערכת יחסים עכורה בין הצדדים שהוכחה לפניו כדי להסיק שבנסיבות העניין הוטרד המשיב על ידי המבקשת באופנים כמפורט בסעיף 2 (ב) (1) ו – (3) לחוק.

בהתאמה ניתן כנגד המבקשת צו על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת לתקופה בת חצי שנה עד יום 21.3.2014.

7.יצוין כי למרות שמדובר בשכנים המתגוררים באותו בית משותף, כלל הצו שהוצא ביום 22.9.2013, ונותר על כנו בהחלטה מיום 1.10.2013, גם הוראות בסעיף ה' המורות למבקשת להמנע מלהמצא בתחום העולה על 30 מטר מהדירה האמורה. לטעמי מדובר בהוראה שאינה ישימה בנסיבות המקרה דנן.

8.בתשובתו לבקשה דנן טוען המשיב כי דין ההחלטה להשאר על כנה משום שבית המשפט קמא התרשם מדברי הצדדים בפניו ומתמונות שראה, ונחה דעתו כי המשיב מוטרד מהתנהגות המבקשת העולה כדי הטרדה מאיימת לאור האמור בסעיפים 2 (ב) 1 ו – 3 לחוק.

נטען כי מדובר בהתרשמות ראויה של ביצוע הטרדה בדרך של חדירה לפרטיות.