מדינת ישראל נ' ש'

בפתח הדברים, מודיע בית המשפט על זיכוי הנאשמת.

רקע

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה את העבירות הבאות:

הטרדה באמצעות מתקן בזק – לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982; איומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם – לפי סעיף 379 לחוק העונשין; הסגת גבול – לפי סעיף 447 (א) לחוק העונשין; היזק לרכוש במזיד – לפי סעיף 452 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה – לפי סעיף 380 לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית – לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.

בהתאם לעובדות כתב האישום, פלונית (להלן: "המתלוננת") ופלוני (להלן: "המתלונן"), היו בני זוג עובר למועד המפורט בכתב האישום, ולהם שתי בנות. לאחר פרידה של כשלושה חודשים, שבו המתלוננים לחיות ביחד באמצע חודש ינואר 2016. במהלך תקופת הפרידה, היה מתלונן בקשר עם הנאשמת, השניים החליפו ביניהם מכשירי טלפון ובידי הנאשמת היה מכשיר הטלפון של המתלונן, בו תמונות עירום של המתלוננת אשר שלחה אותן אל המתלונן. בין התאריכים 19.1.2016 ועד 23.1.2016, הטרידה הנאשמת את המתלוננת במכשיר טלפון סלולרי, בכך שהתקשרה אל מכשיר הטלפון של המתלוננת מספר פעמים רב בכל שעות היום והלילה, שלחה לה הודעות, שוחחה עם בנותיה הקטינות ואמרה להן שהמתלונן אינו אביהן. בנוסף, פרסמה הנאשמת את מספר הטלפון של המתלוננת כמי שמציעה שרותי מין ואנשים שונים התקשרו אליה על מנת להזמין שרותי מין. באותה תקופה, הטרידה הנאשמת את המתלונן בכך שהתקשרה אליו מספר פעמים רב, שלחה לו הודעות, דרשה ממנו לחזור אליה ולעזוב את המתלוננת. בנסיבות אלה, איימה הנאשמת על המתלונן בכך ששלחה אליו הודעות בהן רשמה שתשרוף את המתלוננת ואת בנותיהם.

בתאריך 23.1.2016, בסמוך לשעה 08:00, הסיגה הנאשמת גבול אל דירת המתלוננים (להלן: "הדירה"), נכנסה לחדר השינה שלהם, דרשה את מכשיר הטלפון שלה ותקפה את המתלוננים ואת בנותיהם בכך שהכתה את המתלוננת, משכה בשערה, ירקה עליה ובעטה בילדות. בנסיבות אלה, איימה הנאשמת על המתלוננת ועל משפחתה, בכך שאמרה שתשרוף את המתלוננת ואת בנותיה, תשבור את רכבה ואת כל הבית. בנוסף, תקפה הנאשמת את המתלוננת בכך שתפסה בשערה והטיחה את ראשה ברצפה, זאת בנוכחות בנותיה. כתוצאה מהאמור, נגרמה למתלוננת חבלה בברך רגל שמאל.

בהמשך, נעלה הנאשמת את עצמה בחדר השינה וגרמה נזק לרכוש המתלוננת בכך ששברה מגירה, משקוף, זרקה מחשב מחלון הבית וניפצה חפצים נוספים. בנסיבות אלה, תקפה הנאשמת את המתלונן בכך ששרטה אותו בצווארו והכתה בגופו. כתוצאה מכך נגרמה למתלונן שריטה מדממת בצווארו.

ביום 24.1.2016, שוחררה הנאשמת ממעצר ובית המשפט אסר עליה ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננים למשך 60 יום (להלן: "ההוראה החוקית"). בין התאריכים 4.2.2016 ל- 9.2.2016, הפרה הנאשמת את ההוראה החוקית בכך שהתקשרה פעמים רבות למכשיר הטלפון של המתלונן.

2.הנאשמת אישרה את קיומה של מערכת יחסים בינה לבין המתלונן, אך כפרה במיוחס לה בכתב האישום. לפיכך, נשמעו הוכחות.

במהלך פרשת התביעה, העידו העדים הבאים: המתלוננים; רס"ב יונתן ברמן (להלן: "השוטר ברמן") - אשר ערך עימות בין הנאשמת למתלוננת; רס"ר שי מנקט (להלן: "השוטר מנקט") - אשר גבה את הודעת הנאשמת; רס"ל עומרי כפיר (להלן: "השוטר כפיר") - אשר הגיע את זירת האירוע ביום 23.1.2016. המאשימה הגישה מסמכים שונים ובהם הודעות הנאשמת.

במהלך פרשת ההגנה, העידו רס"ר יצחק לאוטרבך (להלן: "השוטר לאוטרבך") – אשר העיד על אירוע בו היו מעורבים הצדדים ואינו מפורט בכתב האישום, וכן הנאשמת בעצמה. בנוסף, הוגשו מסמכים שונים ובהם הודעות המתלוננת במשטרה.

טיעוני הצדדים

3.ב"כ המאשימה טען, כי המתלוננת שבה בעדותה על הודעותיה במשטרה ,למעט חלק אחד. לטענתו, יש לראות חיזוקים לעדות זו בנתונים אלה: עדות המתלונן, שציין כי הנאשמת בעטה או דרכה על אחת הבנות; החבלה בה הבחינה המתלוננת יומיים לאחר האירוע, והעידה על כך במשטרה; העובדה שהמתלוננת לא הפחיתה מהאירוע שקדם למתואר בכתב האישום ומהאלימות שהיתה בו, גם אם התייחסה רק לאלימות מילולית. עוד טען ב"כ המאשימה, כי המתלוננת העידה ששמעה שיחת טלפון אשר נערכה בין אחת מבנותיה לבין הנאשמת. לגבי עדותו של המתלונן, טען כי העיד שנאלץ להדוף את הנאשמת מביתו, נשרט ממנה בצווארו, וכן העיד על איומים ששלחה לו המתלוננת בהודעה. לצד זאת, לא העיד על אלימות כלפי המתלוננת. ב"כ המאשימה הוסיף, כי הנאשמת בעצמה הודתה שהסיגה גבול לבית המתלוננים. לפיכך, עתר להרשיע את הנאשמת, לכל הפחות, בהוראות החיקוק למעט הפרת הוראה חוקית והטרדה באמצעות מתקן בזק.

4.ב"כ הנאשמת טען, כי לא הוצגו ראיות לעבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק והפרת הוראה חוקית, ואף לא נעשו פעולות חקירה לצורך בחינת עבירות אלה. לגבי המתלוננת, טען שמדובר במתלוננת בעלת מניע, אשר לא העידה אמת בבית המשפט לגבי השלכת מכשיר טלפון על ידה מהחלון, וכן בנוגע לאירוע שהתרחש בין הצדדים בטרם המיוחס בכתב האישום. לגבי שאלת האלימות כלפי המתלוננת ובנותיה, טען כי המתלונן לא העיד על כך במשטרה ובבית המשפט, ואילו החבלה אותה הציגה המתלוננת ברגלה התגלתה יומיים לאחר האירוע בעת שנחקרה תחת אזהרה בשל תלונה של הנאשמת כנגדה. ביחס לחבלה שנגרמה למתלונן, העיד המתלונן בעצמו כי לא נגרמה לו באופן מכוון. אשר לשאלת ההיזק לרכוש, היפנה ב"כ הנאשמת לעדות המתלונן, ממנה עולה שלא נגרם נזק למחשב, שהוא דחף את הדלת, וכן היפנה לכך שלא נמצאו ראיות לנזק לחפצים אחרים שנטענו. ב"כ הנאשמת טען עוד, כי המתלוננת מסרה מספר גרסאות בעת עדותה בבית המשפט ביחס לשיחת הטלפון שנערכה עם בתה, וחוסר בפעולות חקירה בסיסיות בסוגיה זו. באופן דומה, ובשל חוסר פעולת חקירה לביסוס עדות המתלונן, טען כי לא ניתן לבסס ממצאים לגבי טענת המתלונן בדבר הודעה מאיימת ששלחה לו הנאשמת. בהתחשב בנסיבות המקרה המתפתח, טען ב"כ הנאשמת כי לא הוכחו יסודות עבירת הסגת הגבול. לפיכך, עתר לזיכוי הנאשמת מכל המיוחס לה.