מדינת ישראל נ' ר'

בדיון שהתקיים לפניי היום, הודעתי כי בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הריני להודיע לנאשם, כי החלטתי לזכותו מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן מעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק, וזאת מחמת הספק. להלן נימוקי הכרעתי:

א. כתב אישום ורקע כללי

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וכן עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

עפ"י כתב האישום, הנאשם והמתלוננת הם בני זוג לשעבר, להם בת משותפת. מפגשי הנאשם עם הבת נערכו במרכז קשר ברחובות. ביום 12.02.17, בשעה 15:00 לערך, לאחר שהסתיימה פגישה במרכז קשר עם הנאשם, יצאה המתלוננת עם ביתם המשותפת לכיוון תחנת האוטובוס ואילו הנאשם נותר בלשכת הקשר עם העובדת הסוציאלית עוד כעשרים דקות. בהמשך למתואר ובסמוך, בשעה שאינה ידועה למאשימה, עת הלכה המתלוננת עם הילדה ברחוב מוסקוביץ (להלן: המקום), הגיע הנאשם למקום והחל לגדף אותה "זונה" ואמר כי הוא כועס "שהלבישה לו מזונות בכוח" וכי הוא לא רוצה את הילדה. באותן הנסיבות, כך תואר בכתב באישום כי החל הנאשם להכות במתלוננת בכך שתפס בידה הימנית (להלן: היד) ועיקם אותה בחוזקה. בנסיבות אלו, החלה המתלוננת לצעוק "הצילו, עזוב אותי, זה כואב לי". בתגובה, אמר הנאשם "אני אשבור לך את היד תפסיקי לצעוק" וקילל אותה באומרו "זונה" ו-"שרמוטה". בנסיבות המתוארות, נטען בכתב האישום כי הנאשם לא שיחרר את ידה של המתלוננת עד אשר הגיעה למקום חברתה של המתלוננת, דלית בן יעקב וצעקה לו לעזוב את המתלוננת (ההדגשה אינן במקור א.ה.ה).  נטען, כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלוננת חבלה בדמות נפיחות קלה בשורש כף היד, בגב כף היד והמטומה בכף היד.

ב. תשובת הנאשם לכתב האישום:

הנאשם כפר במיוחס לו. בתשובתו לאישום ובקשר לעובדות אישר, כי אכן במועד המתואר בכתב האישום, התקיימה פגישה במרכז "קשר", ובסופה יצאה המתלוננת ואילו הנאשם נותר לשוחח עם העובדת הסוציאלית. הנאשם כפר בכך שהיכה את המתלוננת, ושאמר לא את הדברים המיוחסים לו בכתב האישום. לטענתו "לא היה דין ודברים ביניהם מרגע שעזבה את מרכז הקשר". ובתום השיחה עם העובדת הסוציאלית "עלה על מונית ועזב את המקום". כן הוסיף כי עדות המתלוננת ועדות חברתה  נוקבות בשעה 16:00 – 16:20 זאת באופן שאינו מתיישב עם האיכון הטלפוני המעיד כי הנאשם היה באותה השעה בעיר נס ציונה.

 ג. מסכת הראיות:

בהמשך לכפירתו של הנאשם, נשמעו הראיות בתיק.

פרשת התביעה כללה עדות המתלוננת, עדות חברתה עטרה דלית בן יעקב, עדות חברו של הנאשם מ. פרמן ועדות החוקר זוהר שלום. כמו כן, הוגשו לתיק בית המשפט מסמכים מתוך תיק החקירה, בהם הודעות הנאשם במשטרה, הודעת המתלוננת, הודעת העדה עטרה בן יעקב, מזכרים מתיק החקירה ומסמכי איכון ומחקרי תקשורת.

פרשת ההגנה כללה עדות הנאשם עצמו.

אין חולק, כי הנאשם והמתלוננת הם בני זוג לשעבר, ולהם ילדה במשותף. עוד אין חולק, כי בין הצדדים נוהלו הליכים משפטיים, בין היתר בשאלת הסדרי הראיה ומזונות הקטינה. כמו כן, הצדדים לא חלקו על כי ביום 12.02.17, התקיימה ביניהם פגישה במרכז קשר ברחובות וכי בתום הפגישה, נותר הנאשם לשוחח עם העובדת הסוציאלית ואילו המתלוננת יצאה מהמרכז.

כאמור לעיל, הנאשם מכחיש את טענות המאשימה, כי לאחר האמור תקף את המתלוננת ואיים עליה, כפי שמתואר בכתב האישום.

 גרסת המתלוננת:

המתלוננת מסרה גרסתה בשלוש הזדמנויות – הראשונה, בתחנת המשטרה, השנייה במסגרת בקשתה למתן צו הגנה מיום 26.02.20 ב – ה"ט  55114-02-17, והשלישית- במסגרת עדותה בבית משפט.

הודעת המתלוננת במשטרה מיום 13.02.17, שעה 9:58 (ת/10)-

הודעתה של המתלוננת הוגשה בהסכמת הצדדים, בתום עדותה בבית המשפט.

בהודעתה במשטרה, מסרה המתלוננת גרסתה וסיפרה כי האירוע ארע בשעה 16:15 לערך. כך סיפרה על מעשי הנאשם לאחר פגישתם במרכז הקשר: "..הגיע אחרי וישר התחיל לקלל אותי שאני זונה ושהוא כועס שהלבשתי לו מזונות בכוח ושהוא לא רוצה את הילדה ואז הוא תפס לי את היד עיקם לי אותה מאוד חזק היא כואבת לי עד עכשיו יד ימין תפס ככה יד וסיבב לי אותו ככה...". לציין הערת חוקר "מצביעה על המפרק לא מבחין בחבלה".

 בהמשך הודעתה, תיארה המתלוננת השתלשלות האירוע לאחר שהגיעה למקום חברתה וטענה כי כאשר זו שמעה את צעקותיה נחלצה לעזרתה וצעקה לעבר הנאשם - "עזוב אותה עזוב אותה". בהמשך לכך, לכשנשאלה המתלוננת האם חברתה הייתה עדה במו עיניה לתקיפת הנאשם, השיבה בחיוב. עוד נשאלה המתלוננת האם נזקקה לטיפול רפואי והשיבה כי "היד כואבת לי אם אני אלך לבדיקה אני אביא לך מסמכים". כן, נשאלה המתלוננת האם הותקפה או אוימה על ידי הנאשם בעבר וכן האם היא חוששת לחייה, לשאלות הללו השיבה בשלילה. עוד נשאלה המתלוננת האם תהא מוכנה לעימות והשיבה בשלילה.