מדינת ישראל נ' פ'

בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

אדם הולך ברשות הרבים ומתקרב לגדר חיה המקיפה סניף של המוסד לביטוח לאומי ואז מתכופף בצורה חריגה למשך מספר שניות ליד שיח הממוקם בסמוך לפינת שביל גישה לכניסה לסניף ולאחר מכן מתרומם ומתרחק מהמקום - האם התנהגות זו מקימה יסוד סביר לחשד המצדיק חיפוש על גופו? שאלה זו, ושאלות עובדתיות ומשפטיות נוספות, הן העומדות ביסוד הכרעת דין זו.

מבוא – כתב האישום, גדר הכפירה והערות מקדימות

1. כנגד הנאשם, מר מ. פ., הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה אחת של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה אחת של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

2. כתב האישום הוא קצר ומנוסח בצורה לאקונית, ועל פי העובדות המתוארות בו, ביום 7.2.17, בשעה 9:54 או בסמוך לכך, ברחוב הרצל 78 באור יהודה, בסמוך לכניסה לסניף המוסד לביטוח לאומי, הנאשם החזיק בכיס מכנסיו בסכין יפנית בצבע ירוק שלא למטרה כשרה. כמו-כן, הנאשם הפריע לשוטר לבצע את תפקידו, בכך שבעת שהשוטר ביקש מהנאשם לרוקן את כיסיו, הנאשם הוציא את הסכין מהכיס והשליך אותה הצידה.

3. הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו. הוא אישר שהיה במקום ובמועד המצוינים בכתב האישום, אך טען שלא החזיק סכין וממילא לא הוציא אותה מכיסו ולא השליך אותה הצידה בשעה שהשוטר ערך חיפוש על גופו. כן טען הנאשם כי החיפוש שאותו ביצע השוטר היה בלתי-חוקי וכי יש לפסול את הראייה שהושגה מכוחו, שכן הוא לא עשה כל מעשה שהיה בו כדי להקים עילה חוקית לחיפוש.

4. בפניי, אם כן, תיק המבוסס ראייתית בעיקרו על חיפוש שערך שוטר על גופו של הנאשם ועל תוצרי החיפוש, והשאלות המרכזיות העומדות לדיון ושבהן אדרש להכריע להלן, הן שאלת חוקיות החיפוש, וכפועל יוצא מכך, שאלת קבילותה של ראיית הסכין שנתפסה בחיפוש, בהתאם להלכות שנקבעו בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (פורסם ביום 4.5.06) (להלן: "הלכת יששכרוב") וברע"פ 10141/09 בן חיים נ' מד"י (פורסם ביום 6.3.12) (להלן: "הלכת בן חיים"). על כן, הניתוח המשפטי שלהלן יתמקד בשתי שאלות אלו, תוך התייחסות למכלול הראיות שהוצגו בתיק.

5. בפתח הכרעת הדין, ובטרם אפנה לניתוח המשפטי, אקדים ואומר, כי לאור מכלול ראיות המאשימה וההגנה סבורני כי החיפוש שאותו ערך השוטר על גופו של הנאשם הוא בלתי-חוקי וכי מטעם זה יש לפסול כראיה את הסכין שנתפסה מכוחו. בנסיבות אלו, העובדות המתוארות בכתב האישום לא הוכחו מעבר לכל ספק סביר ועל כן יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. יש לזכות את הנאשם גם מעבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, שבנסיבות המקרה דנן היא עבירה משנית ונלווית לעבירת החזקת הסכין, הן מכיוון שאי חוקיות החיפוש שוללת את התקיימות הרכיב הנסיבתי של "כשהוא ממלא תפקידו כחוק", והן מכיוון שהרשעת הנאשם בעבירה זו על אף זיכויו מעבירת החזקת הסכין לנוכח אי חוקיות החיפוש עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית ומקימה הגנה מן הצדק.

6. אדגיש כבר עתה, כי אין בלבי ספק שהשוטר שערך את החיפוש על גופו של הנאשם פעל ללא כוונת זדון לפגוע בפרטיותו של הנאשם ולהפר את זכויותיו, אלא מתוך רצון כן למלא את תפקידו, כשוטר המופקד על שמירת הביטחון והסדר בכניסה למוסד ציבורי רגיש, על הצד הטוב ביותר, תוך גילוי ערנות ו"הגדלת ראש". עם זאת, סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, מדובר ב"הגדלת ראש" שאינה במקומה, באשר בעיכוב הנאשם ובחיפוש על גופו השוטר ביקש לברר חשד להחזקת סמים (משימה שאינה חלק מליבת תפקידו במקום בו הוצב), על יסוד חשד כללי בלבד ומבלי שהתקיים יסוד סביר לחשד להחזקת סמים על ידי הנאשם, ותוצאת מעשי השוטר, אף כי בוצעו בתום לב, היא פגיעה שלא כדין בזכותו הבסיסית של הנאשם להתנהל במרחב הציבורי באין מפריע וללא חדירה למרחב הפרטי שלו ופגיעה בזכויותיו בדרך של עיכוב וחיפוש על גופו. זאת, כשבנסיבות העניין ולנוכח התנהגות הנאשם, כפי שהוכחה ותפורט להלן, אין לעיכוב ולחיפוש הצדקה וסמכות כדין, וכשברקע הדברים מרחף חשש שמא אלמלא היה מדובר בצעיר כהה עור (הנאשם הוא צעיר בן העדה האתיופית) התנהגות הנאשם לא הייתה מעוררת בקרב השוטר חשד דומה להחזקת סמים שהוביל לעיכוב ולחיפוש. כפי שאפרט בהרחבה להלן, חיפוש על גופו של אדם הוא אקט פולשני ופוגעני שצריך להתבצע אך ורק בהתאם לסמכויות הקבועות בחוק ובהתקיים העילות והתנאים המסוימים לכך. שוטר שמבצע חיפוש, אף אם בתום לב ומתוך רצון כן לבצע את תפקידו כהלכה, אך שלא מכוח סמכות הנתונה לו בחוק, חורג מתפקידו, על כל המשמעויות המשפטיות שעשויות להיות לכך, ובענייננו – פסילת הסכין שנמצאה בחיפוש וזיכויו של הנאשם.