מדינת ישראל נ' פלונית

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום שייחס לה עבירה של נהיגה בשכרות, סטיה מנתיב נסיעה, נהיגה בקלות ראש ובאופן שגרם נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות, אולם בטרם החל בית המשפט בשמיעת הראיות, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון שחסך את שמיעת הראיות. בהתאם להסדר, הנאשמת חזרה בה מהכפירה, כתב האישום תוקן לקולה, כך שבמקום עבירה של נהיגה בשכרות, יוחסה לה עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעה על פי הודאתה.

עוד הסכימו הצדדים כי יוטלו על הנאשמת רכיבים עונשיים שונים, לצד פסילה בפועל שבין 3-11 חודשים.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי עסקינן בתאונה עצמית שארעה ביום 3.7.20, סמוך לשעה 06:18 בשד' ההסתדרות בחיפה, לאחר שהנאשמת סטתה מנתיב נסיעתה מסיבה בלתי ברורה, פגעה בשטח הפרדה בנוי, התהפכה ופגעה בשטח ההפרדה בגדר האבן ובעץ דקל משמאל. כתוצאה מהתאונה, הנאשמת נחבלה חבלות של ממש, שהתבטאו הן בפגיעה בלסת והן בקשיי הליכה.

עיון בפסיקת בתי המשפט לתעבורה מעלה כי מקום שבו הנאשם הוא שנחבל חבלות של ממש, אפילו היו אלה חבלות קשות, הנטיה היא שלא להטיל עליו פסילה ממושכת, שכן עונשו כבר ניתן לו "מידי שמיים".

על כן, אני סבורה כי הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים שכולל טווח של פסילה בפועל שבין 3-11 חודשים, הולם את נסיבות התאונה.

אשר לנסיבותיה של הנאשמת, יש לשקול את הודאתה, שחסכה זמן שיפוטי יקר, את עברה שאינו מכביד ביחס לותק הנהיגה ואת נסיבותיה האישיות הלא פשוטות, כפי שהן עולות מהמסמכים שהציג הסניגור. דומה כי הנאשמת נושאת את תוצאות התאונה בגופה ובנפשה עד עצם היום הזה ואני סבורה כי יש בכך כדי להטיל עליה פסילה ברף התחתון של הסדר הטיעון.

בהתחשב בכל האמור, הריני גוזרת על הנאשמת את העונשים כדלקמן:

1.מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.