מדינת ישראל נ' ה'

הנאשם זכאי מחמת הספק.

1. הנאשם הואשם בעבירה של אי אחיזת הגה בשתי ידיים, בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

    

2. להשלמת התמונה אציין כי בתחילה הואשם הנאשם בעבירה של שימוש בטלפון נייד, בניגוד לתקנה 28 (ב)(1)(א) לתקנות, אולם בתאריך 13.3.20 מצאה המאשימה לתקן האשמה, לאמור לעיל.

    

   העובדות הצריכות לעניין

3. על פי הנטען (ת/1- הודעת הקנס), בתאריך 25.9.18, בסמוך לשעה 17:44 נסע הנאשם בכביש 22 ונגע נגיעות חזרות ונשנות במכשיר הטלפון שלו, אשר היה במתקן, בעוד מבטו מופנה למטה וימינה לכיוון המתקן, במהלך כ-10 שניות.

    

4. הנאשם כפר באשמה וטען כי הנסיבות אותן ציין השוטר אינן מגלות עבירה, שכן הטלפון היה במתקן קבוע ברכב, אין עבירה של הסטת מבט ומותר לנהג להשתמש בטלפון המותקן ברכב וללחוץ על המקשים.

    

   פרשת התביעה

5. בתאריך 1.3.20 העיד עד התביעה רס"ל ניר חג'ג' (להלן: "השוטר"), הגיש את הדו"ח שרשם (ת/1) והשיב לשאלות ב"כ הנאשם. ניכר היה מעדותו של השוטר כי הוא אינו זוכר את האירוע עצמו, אלא מתוך המסמך עצמו והדגיש כי יכול היה להבדיל בין נגיעה טלפון לבין נגיעה ברדיו, אם כי הסכים לכך שהנגיעות בטלפון אותן ראה יכול והיו חיוג של מספר טלפון.