מדינת ישראל נ' הררה

כתב האישום והליך המעצר

1. כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירות של איומים והחזקת סכין שלא כדין.

    

   לפי עובדות כתב האישום (כפי שתוקן ביום 3.12.23), הגיע המשיב ביום 29.11.23 לתחנת דלק בצומת שילת; המשיב נכנס לחנות הנוחות שבתחנת הדלק כשהוא תחת השפעת אלכוהול, וניגש לעובדים בחנות (להלן: א', ז' וח', או המתלוננים). המשיב הורה למתלוננים "תגידו עם ישראל חי" ובהמשך קרב אל ח' וחזר על דבריו תוך שהוא מוציא מכיסו סכין מתקפלת, פתח אותה והחזירה לכיסו.

    

   המשיב יצא מן החנות. א' יצא אף הוא מהחנות, ומשהבחין בו המשיב החל לרוץ לעברו כאשר הוא אוחז בידו את הסכין. המשיב הורחק מהמקום על ידי מכרה שהיתה עמו. בהמשך נכנס המשיב לחנות בשנית, והתקרב לעבר הדלפק תוך שהוא צועק לא' "אתה בוא תצא לבחוץ" ו-"בואו תגידו עם ישראל חי" בזמן שהוא אוחז את הסכין בידו.

    

2. ביום 4.12.23, יום לאחר הגשת כתב האישום, שוחרר המשיב בהסכמת המבקשת בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח הוריו.

    

   טענות הצדדים

3. המבקשת טוענת כי בידיה ראיות לכאורה למיוחס למשיב, ובהן הודעות המתלוננים, תיעוד מצלמות אבטחה, דו"חות פעולה של השוטרים, שיחה למוקד 100, תמונת הסכין שנתפסה, וחקירת המשיב.

   המבקשת טוענת כי לנוכח מסוכנותו של המשיב המתעצמת על רקע צריכת אלכוהול, ולנוכח עברו הפלילי, יש להותירו בתנאי מעצר בית.

    

4. ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירה של החזקת סכין, אולם טוען לחולשה משמעותית בנוגע לעבירה של איומים. לעניין זה מפנה ב"כ המשיב לאחד מסרטוני מצלמות האבטחה, אשר מתעד את הרגעים בהם רץ המשיב לעבר א', וטען כי לא נראית בידו סכין. עוד טען כי בעובדה שצרך אלכוהול עובר לאירוע, יש כדי לכרסם בקיומו של היסוד הנפשי.

   בנסיבות אלה, טוען ב"כ המשיב כי אין מקום להותירו בתנאי מעצר בית מלא. לעניין עברו הפלילי טען כי חלפו 5 שנים ממועד הרשעתו האחרונה, אין לחובתו מאסר על תנאי וכי יש להתחשב בעת הרגישה בה אנו מצויים.