מדינת ישראל נ' ב'

מצאתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום.

רקע:

בחלקו הכללי של כתב האישום, הכולל שני אישומים, נטען כי הנאשם והגברת ג' ב' (להלן- המתלוננת) נשואים ולהם שני ילדים.

באישום הראשון נטען כי ביום 19.5.18 בשעות הערב ובעודם בביתם המשותף, מסרה המתלוננת לנאשם כי בכוונתה לגשת לשכנה ולבקש ממנה שלא להרעיש. הנאשם בתגובה אמר לה שלא לעשות כן והחל לקללה. בהמשך, קמה המתלוננת מהספה, החלה ללכת לכיוון המטבח, שאז הנאשם אחז בידה ודחף אותה לכיוון השולחן בסלון. כתוצאה מכך, נפלה המתלוננת ונחבטה בגבה. לאחר מכן, אחז הנאשם במתלוננת והשליכה על הרצפה, שאז נפלה בשנית, והחלה לבכות בעודה על הרצפה. כעבור זמן קצר, ניגשה המתלוננת למטבח הבית. הנאשם שהיה במטבח אחז בידה, סטר בפניה שלוש פעמים ואיים כי יחנוק אותה. עוד מיוחס לנאשם כי השליך את מכשיר הטלפון של המתלוננת מהחלון וכתוצאה מכך הוא נשבר.

באישום השני נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה, איים הנאשם על המתלוננת, מספר פעמים, באומרו לה כי ירצח אותה בשנתה.

נוכח האמור, הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו שתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין); עבירת תקיפה סתם- בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין; ועבירת היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

תשובת הנאשם לאישום ניתנה בדיון מיום 10.07.19 (בפני כב' השופט י' שמעוני), ולפיה כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי לעולם לא הכה את המתלוננת.

ביום 24.11.19 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק. מטעם המאשימה העידו המתלוננת; עד תביעה מס' 2, מר ש' מ' (להלן- מר מ'); עדת תביעה מס' 7, הגברת ד' כ' (להלן- הגברת כ'); ועד תביעה מס' 4, מר דן מ' (להלן- ד'). מטעם ההגנה העידו הנאשם והגברת א' ב' (להלן- א')- היא בתם המשותפת של הנאשם והמתלוננת.

עדויות התביעה

המתלוננת העידה בחקירתה הראשית כי היא סובלת מהתעללות מצדו של הנאשם מזה 27 שנים. לדבריה, ביום האירוע ביקשה ממנו כי יעלו לשכנים להעיר להם על רעש, אולם הנאשם התפרץ עליה "ישבתי על הספה הוא דחף אותי והפיל אותי על הפרצוף. על הגב. הלכתי לשתות מים להירגע והוא שפך עלי את המים החמים שהיו לו ביד. הוא מילא קומקום. כל השנים הוא מתעלל בי" (עמ' 11 לפרוט', ש' 6-9). במסגרת תיאורה את האירוע, סיפרה על כך שמשטרת ישראל באופן קבוע מצדדת בנאשם, ולא פעם היא נאלצה לצאת מן הבית. בחקירתה הנגדית עומתה המתלוננת עם העובדה שהוצאה מביתם המשותף של השניים לתקופה של כחודשיים. המתלוננת אישרה נתון זה, וטענה כי הדבר התרחש בעקבות מעשים שבוצעו על ידי הנאשם "כן, היה מקרה כזה וזה בגלל שהוא עשה דברים לא בסדר" (עמ' 13 לפרוט', ש' 24).