מדינת ישראל נ' פרידמן

בפני

שופטת הדסה נאור

הכרעת דין

בתאריך 12.9.07 בשעות הלילה המוקדמות יצאו שלושה חברים, נועם ארבלי (להלן: "נועם"), דני בן משה (להלן: "דני") וגל פרידמן(להלן: "גל") (להלן ביחד: "המתלוננים") לבלות בבר "מנדיס", בשד' רוקח 2, תל-אביב (להלן: "הבר").

על פי הנטען בכתב האישום סמוך לשעה 02:00, על רקע ויכוח בין נועם לברמן, על גובה החיוב עבור המשקאות בבר, תקף הנאשם, ששימש כמאבטח בבר באותה עת, את שלושת החברים, בכך שהפעיל כוח רב על צלעותיו של נועם תוך מחיצתו על הבר, דחף את דני, בתגובה לפנייתו לברר פשר תקיפתו את נועם ודחף את גל, בתגובה לטרוניה שהביע על ההתנהגות כלפיהם, כשאמר לנאשם "זאת בושה שכך מתנהגים", בעת שהשלושה היו בדרכם החוצה, לאחר שנועם שילם את הסכום שנדרש ממנו.

בנוסף נטען בכתב האישום שדרישתו של הנאשם מנועם, לשלם את סכום החיוב, לוותה באיום, שאם לא ישלם הוא "לא יודע מה יעשה לו", תוך שהוא דופק מספר פעמים על דלפק הבר.

על כל אלה מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה סתם, על פי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

הנאשם בחר לייצג את עצמו. בתשובתו לאישום כפר כפירה כללית בעובדות כתב האישום ועל קו הגנתו למדנו מהגרסה שמסר במשטרה, כחודשיים לאחר האירוע, עת נחקר בחשד לביצוע העבירות המיוחסות לו.

בגרסתו קשר עצמו לאירוע, וטען כי המתלוננים היו שיכורים גמורים, שסירבו לשלם עבור משקאות ששתו בנות שהיו איתם, לאחר שאלו "חלבו מהם שתייה חינם" ועזבו את הבר.

לגרסתו אמר להם, "בקול תקיף", לשלם את החשבון ואם לא ישלמו יזמין למקום את המשטרה, אך הכחיש כי תקף את המתלוננים או איים על מי מהם.

מגרסתו ניתן ללמוד שאין מחלוקת שהחשבון, שהוגש למתלוננים לתשלום, כלל גם חיוב עבור שתייה שהם עצמם לא שתו.

נוכח כפירת הנאשם בעובדות כתב האישום עלו שלושת המתלוננים להעיד וגוללו את אירועי ליל ה-12.9.07 בבר.

השלושה לא חלקו על כך ששתו מספר משקאות בבר באותו לילה, אך הכחישו מכל וכל כי כמות המשקה ששתו הביאה אותם לידי שכרות ואובדן שליטה, כתיאור מצבם על ידי הנאשם בעדותו, "שניים שפוכים על הבר ואחד התנדנד מאחור".

המתלוננים סיפרו על הויכוח, שהתעורר בין נועם, שהיה אמור לשלם את החשבון, לבין הברמן, על גובה התשלום בו חויבו, על סירובו לשלם עבור החלק העודף ועל התערבותו האלימה והמאיימת של הנאשם.

כולם תיארו כיצד הנאשם דחף את דני, לפת בידו השמאלית את נועם, דחק אותו והצמידו בכוח לדלפק, ובה בעת דפק בחוזקה, בידו הימנית, על הבר וצרח שעליו לשלם את החשבון, כשנועם הוסיף ותיאר שכתוצאה מכך חש לחץ על צלעותיו, לחץ שגרם להשתנקותו.

גל בעדותו אף הוסיף וסיפר שלהבהרת עמדתו, לפיה חייב נועם לשלם את כל החשבון, איים הנאשם על נועם, תוך כדי דפיקה בידו על הבר, בהטיחו לעברו "תשלם עכשיו, אם לא אני לא יודע מה אני אעשה לך".

כל אחד מהשלושה, בדרכו, תיאר את תחושת הפחד והאיום שחשו כתוצאה מהתנהגותו של הנאשם, וכי הסיטואציה המאיימת והמפחידה, היא שהובילה בסופו של דבר את השלושה לקבל החלטה שנועם ישלם את מלוא הסכום שנדרש ממנו, חרף הרגשתם שהסכום שנדרש אינו משקף את כמות המשקאות שהזמינו ושתו.

הן גל והן נועם העידו שבסוף האירוע, בהיותם בדרכם החוצה, נדחף גל על ידי המאבטח, כשביקש להגיד "שזו בושה שככה מתנהגים".

גל, היחיד מבין השלושה שלא זיהה את הנאשם, באולם בית המשפט, כמאבטח שהשתתף באירוע, או כזה שדחף אותו, סיפר כי נדחף על ידי אותו מאבטח שתקף את נועם ודני.

דני ונועם זיהו את הנאשם כמאבטח שתקף אותם והנאשם עצמו, הוא, כאמור, קשר עצמו לאירוע, הודה שהוא היה המאבטח במקום באותה עת, ולטענתו המאבטח היחיד שם, ואישר כי הוא זה שצעק על נועם שהוא חייב לשלם את החשבון.