מדינת ישראל נ' פוליאק

גזר דין

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

לנאשם אחריות להתרחשות תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלת גוף (לא נטען ל"חבלה של ממש") ונזק רכוש.

2.מתחם עונשי הולם הינו בין 3 ח' פסילת רישיון נהיגה ל – 9 חודשי פסילת רישיון הנהיגה.

3.ביום 25.11.13 טענו הצדדים לעונש. עמדתה העונשית ,של התביעה הייתה כי בכפוף לכך שבדיקת המרב"ד תאשר כשירותו של הנאשם להמשך נהיגה – תטען התביעה לעונש של קנס ותנאי.

טיעון עונשי זה מהווה חריגה לקולא ממתחם הענישה הראוי וזאת כאשר ניתן משקל לוותק נהיגת הנאשם ולנסיבותיו האישיות.

4.בדיקת המרב"ד הונחה בפניי.

בעניין זה אעיר, כי בשגרה, נחשף בית המשפט אך ורק להחלטה האופרטיבית, כלומר, האם אושר המשך נהיגה או האם הותלה רישיון הנהיגה.

בפני טענה באת כוחו של הנאשם במסירות ותוך מעורבות רגשית לא מועטה. עניין זה ראוי לציון ולהערכה.

הנאשם התייצב בפניי (למרות ששוחרר מחובת התייצבות) כשהוא מלווה ע"י רעייתו הנזקקת לתמיכה נשימתית באמצעות בלון חמצן.

הנאשם כבן 87 שנים, ניצול שואה, אשר מצבו הכלכלי (כפי שנטען בפניי ולא גובה במסמכים) – לא שפר.

הנאשם עצמו , נשא באוזניי דברים נרגשים ועניינם הקושי לקיומם היום יומי בהעדר רישיון נהיגה.

בנקודת זמן זו – המשך נהיגת הנאשם נאסר בהחלטת משרד הרישוי.

ממסמכים אשר הונחו בפניי עולה כי על הנאשם לעבור מבחן מעשי (טסט) כתנאי להשבת רישיונו.

למעשה, היום הנאשם אינו רשוי לנהיגה.

באופן חריג, הניחה הסנגורית בפניי, מכלול המסמכים אשר נשלחו (ישירות לנאשם) ע"י משרד הרישוי.

כשגרה ומטעמי צנעת הפרט, איני מתייחסת לעניין זה. אלא , שהסנגורית ביקשה התייחסותי למכלול המסמכים אשר הונחו בפניי (וזאת למרות העובדה שבהחלטות קודמות הפניתי את הסנגורית לדרכי הערעור על החלטת המרב"ד.)

הריני שבה ומסייגת דבריי בעניין סמכות הביקורת על החלטת המרב"ד, אולם, למען סבר אוזנה של הסנגורית, אציין, כי על פניו, ההחלטה אשר הונחה בפניי, עולה בקנה אחד עם הממצאים. אינני שותפה לדברי הביקורת אשר בפי הסנגורית.

שעה שפסיכולוג המרב"ד מעלה "ליקויים בחלק מהפונקציות הקוגניטיביות אשר עלולים להוות הפרעה במהלך הנהיגה," וכאשר המומחה הנ"ל, מוצא "רמת תפקוד נמוכה מהנורמה ביכולת זיהוי תמרורי תעבורה נפוצים, ביכולת זכירה לטווח קצר."

הפסקת הנהיגה במצב זה, הינה צעד הכרחי ומתבקש!