מדינת ישראל נ' הילה כהן

החלטה

הבקשה נדחית.

למבקשת נמסר דו"ח בגין נהיגה ברכב, תוך שימוש בטלפון בזמן שהרכב היה בתנועה.

המבקשת ביקשה להישפט בגין העבירה שיוחסה לה, ובדיון הקראה ביום 06.02.12, כפרה באשמתה והדיון נקבע להוכחות ליום 08.05.12.

אולם המבקשת לא התייצב לדיון ההוכחות – זאת בניגוד לעדת התביעה שהופיעה ושחוררה - ונשפטה בהעדרו לקנס בסך 1,250 ₪ וכן פסילה על תנאי של חודש לשנה.

המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את שפיטתה בהעדר, לטענתה לא התייצבה לדיון כיוון שבנה חלה וכאם חד הורית נאלצה להשגיח עליו, לגופו של עניין לא ביצעה העבירה שכן רק לחצה על כפתור הGPS , וכיוון שלדיון הראשון לא התייצבה השוטרת.

דיון:

המקור הנורמטיבי לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם הינו בסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), הקובע כי בית המשפט רשאי לבטלו "אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

ע"פ רע"פ 01 /9142 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז' (6) 793, עמוד 803.

"אמות המידה המנחות את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק-דין קבועות בסעיף 130(ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק-דין: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק-הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק-דין גם אם אי-התייצבותו נבעה מרשלנות גרדא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה בית-המשפט את בקשתו"

האם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות:

אין ספק שהמבקשת ידעה על מועד הדיון וניתנה לה האפשרות להיות נוכחת במשפט ולקבל את יומה בבית המשפט.

אומנם הוצג אישור רפואי בפני בית המשפט, אך האישור הרפואי הינו מיום 17.05.12, ובו אישור מחלה רטרואקטיבי לתאריך הדיון.

לטעמו של בית המשפט, לאישור רטרוראקטיבי ערך מועט וכן היה על המבקשת לפנות בבקשה לדחיית מועד דיון באופן מידי ולא להמתין למתן פסק דין בעניינה. מקום בו לא טרחה הנאשמת לפנות בבקשה מבעוד מועד, הרי שאין לה אלא להלין על עצמה.

לעניין זה, יש לציין את החלטת כבוד השופט אבן-ארי בע"פ 70618/00 סלמן נ' מ"י, בו נדחתה בקשה לביטול שפיטה בהעדר שהנאשם הציג אישור מחלה רטרואקטיבי.

למבקשת, שלא התייצבה לדיון, ולא הציגה טעם מספיק להיעדר התייצבותה ולכך שלא טרחה לבקש מראש רשות להיעדר או לידע את בית המשפט על דבר המחלה, אין להלין אלא על עצמה וראה רע"א 418/85 (רוקינשטיין).

אשר על כן בית המשפט מוצא כי אין סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

האם קיים עיוות דין:

לטעמו של בית המשפט, בקשת המבקשת אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין ואין באי התייצבות השוטרת לדיון הקראה כל נפקות משפטית.

יתרה מכך, אין די בעצם הכפירה כדי להקים טענה של עיוות דין. לא כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, וראה לעניין זה עפ"ת 19072-06-09, בענינו של חביבי נ' מ"י, כפי שאושר בבית המשפט העליון ברע"פ 8333/09, מפי כבוד השופט אדמונד לוי.