מדינת ישראל נ' גל

החלטה

בהסכמת הצדדים, דהיינו, המדינה, שהינה מערערת ומשיבה, וב"כ המשיב, שהוא גם מערער בהינתן ומדובר בערעורים על אותו פסק דין של בית המשפט קמא, הנני מאחד את הדיון בהם ואשמע אותם בפרוטוקול אחד.

להלן תיקרא מדינת ישראל "המערערת" ומר עידן גל "המשיב".

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"א, 24/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

החלטה

אשמע את שני הערעורים היום.

עפ"י סעיף 208 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, דרך המלך היא ש"הדיון בערעור יהיה בפני בעלי הדין. אלא, שאם הוזמן בעל דין ולא התייצב, רשאי בית המשפט לדון בערעור לא בפניו, או אם המערער הוא שלא התייצב, לדחות את הערעור מטעם זה בלבד".

מוסמך אני לשמוע את הערעור, בוודאי מוצדק גם לדחות את הערעור של המערערת מטעם זה שלא התייצב גם כשניתנה לו האפשרות לעשות כן, אך מאחר ואשמע את ערעור המדינה בהיעדרו של המשיב, מצאתי אך לנכון לבחון את הערעור של המערערת גם כן לגופו של עניין, וכך אעשה.

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"א, 24/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

פסק דין

בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו (כב' השופט איזקסון) ביום 13.07.10, גזר את דינו של המשיב, לאחר שהרשיעו עפ"י הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות.

עפ"י כתב האישום, המשיב נהג ביום 25.04.08 בלילה בתל אביב, כאשר בדמו 125 מק"ג אלכוהול לכל 100 מיליגרם דם, כאשר החוק מתיר נהיגה רק ברמת אלכוהול בדם היורדת מ-50 מיליגרם.

בגוזרו את הדין, בית המשפט קמא הטיל על המשיב פסילה מלנהוג למשך 358 ימים, כאשר איננו מחשב את תקופת הפסילה המנהלית בת חודשיים וחצי, קנס של 3,000 ש"ח או שלושים ימי מאסר תמורתם, פסילה מותנית למשך 250 ימים לשלוש שנים וחתימה על התחייבות.

אותו גזר דין הינו נושא לשני ערעורים שהוגשו בפניי.

המדינה מערערת על כך שבית המשפט קמא לא גזר על המשיב מאסר מותנה, וכן פסק לו פסילה הנמוכה משנתיים ימים בפועל.

ערעורו של המשיב הינו על כך שבית המשפט גזר עליו קנס ברמה מופלגת מעל הרמה הנוהגת, שהיא, עפ"י השקפת ב"כ המשיב, בין 1,200 ל-1,800 ₪.

מאחר והערעורים נשמעים, עפ"י החלטתי דלעיל, בהיעדרו של המשיב, אשר לא התייצב לדיון למרות הדחייה שניתנה, מאחר והוא לומד בארה"ב, ויתרה המדינה, כדי שהערעור יישמע, על הבקשה שיוטל על המשיב עונש של מאסר מותנה.

ראשית, לערעור המשיב: אינני יודע אם הטענה שעונש הקנס שבית המשפט לתעבורה מטיל בעבירות מעין אלה הוא אכן ברמה שבין 1,200 -1,800 ₪. אין בידי כלים לבחון זאת, אבל אם כך הוא, הרי שראוי שיתחילו להטיל עונשי קנס הראויים לשמם.

העונש שהוטל על המשיב – 3,000 ₪ - כשלעצמו אינו עונש קנס נמוך מאוד, ובוודאי שבעונש קנס כזה נמוך אין הצדקה שערכאת ערעור תתערב.

יש לזכור שעל עבירות קלות יותר, אפילו חמורות כשלעצמן בנהיגה תוך דיבור בפלאפון או רמזור אדום או אי-ציות לתמרור ב' 37, הקנס הוא 1,000 ₪, ברירת הקנס או ברירת המשפט, ולכן קנס מעט יותר גבוה, פחות מ-2,000 ₪ על עבירה של נהיגה בשכרות, נשמע לי כה נמוך, שאם גוזרים בתי המשפט לתעבורה, הגיעה העת שיתקנו דרכם.