מדינת ישראל נ' גברין

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם, הנני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תשע"ד, 30/04/2014 במעמד הנוכחים.

שרה חביב, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה אחת של כניסה לישראל שלא כדין מיום 2.9.2012 ובעבירה של הפרעה לשוטר מאותו יום. מכתב האישום עולה כי הנאשם נמצא בנתיבות ללא אישור כניסה כחוק יחד עם אחר ומשהבחינו השניים בשוטרים נמלטו מהמקום והנאשם נתפס לאחר מרדף רגלי.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס, תוך שהיא עותרת למתחם ענישה שבין חודש ל-6 חודשי מאסר בפועל, ומפנה לפסיקה בעניין זה וטענה כי בנסיבות העניין משנלוות לעבירת הכניסה לישראל שלא כדין עבירה של הפרעה לשוטר, יש בכך שיקול משמעותי לחומרה. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם במעשיו פגע בביטחון הציבור ובריבונותה של המדינה.

ב"כ הנאשם מנגד, ביקש כי ייקבע מתחם ענישה שמאפשר השתת עונשים של מאסר מותנה וקנס, הפנה לפסיקה בעניין זה, הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, טען כי מדובר בנאשם צעיר במצב בריאותי שאינו שפיר ועל כן ביקש להסתפק בעונשים צופי פני עתיד.

אביו של הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט וחזר על הטענה כי מדובר בנאשם חולה. עוד טען כי הוא עצמו חולה ולא יכול לעבוד ועל כן פרנסת המשפחה נופלת על כתפי הנאשם.

הנאשם שבפני יליד 1992, נעדר עבר פלילי, עומד לדין לראשונה בחייו.

הערך המוגן בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל הוא ריבונותה של המדינה, לכך יש להוסיף את הערך המוגן של שמירה על בטחון הציבור, זאת לאור הניסיון של כניסת מפגעים משטחי הרש"פ לשטחי ישראל. לא כל מי שנכנס לישראל יוצר מניה וביה סיכון בטחוני, יחד עם זאת, עצם ביצוע העבירה יוצר עול כבד על גורמי הביטחון ועל כן פגיעה בערך המוגן של בטחון הציבור. הערך המוגן בעבירה של הפרעה לשוטר הוא כמובן הערך הציבורי על הצורך לאכוף אותו, כיבוד שלטון החוק ונציגיו.

כפי שהבעתי דעתי בעבר, מתחם הענישה ההולם עבירה אחת של כניסה לישראל שלא כדין, מבלי שבאו עליה נסיבות מיוחדות לקולה או לחומרה, עומד על בין מאסר מותנה וקנס ועד חודשיים מאסר בפועל. הדבר נשען לדידי על העובדה, כי זה היה רף הענישה הנוהג ערב כניסתו של תיקון 113 לחוק העונשין לתוקף, לאור העובדה כי העונש המוגדר לצידה של העבירה הוא של 12 חודשי מאסר לכל היותר, ולאור העובדה, כי בצדו של עונש המאסר או המאסר המותנה, יש לשקול מאסרים מותנים וקנסות. משנלווית לעבירה זו עבירה של הפרעה לשוטר, סבורתני כי מתחם הענישה צריך לעלות במקצת מבחינת רף הענישה אך זה איננו משתנה משמעותית, שכן בעניינם של תושבי ישראל אשר מבצעים עבירות דומות של הפרעה לשוטר, בתי המשפט אינם ממהרים לשלוח נאשמים לבית המאסר רק בגין כך.

תיקון 113 לחוק העונשין לא נולד כדי להחמיר בענישה, ועל כן מתחם הענישה שבין חודש ל-6 חודשי מאסר בפועל נתפס בעיניי כחמור מדי (ראה לעניין זה למשל ת"פ 7734-07-12).

בנסיבות העניין, סבורתני כי מתחם הענישה ההולם את מעשיו של הנאשם עומד על בין מאסר מותנה וקנס משמעותי ועד מאסר בפועל בן 5 חודשים, לו כמובן יצטרפו קנס ומאסר מותנה.

בנסיבותיו של הנאשם אשר עומד לדין לראשונה, ועל אף שמדובר בעבירה של כניסה לישראל שנלווית לה עבירה של הפרעה לשוטר ולאור הודאתו של הנאשם ונטילת האחריות מצדו, סבורתני כי יש להסתפק בעונש בתחתית המתחם שקבעתי, זאת גם לאור נסיבותיו האישיות. על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א.         מאסר מותנה בן חודשיים למשך שנתיים, שלא יעבור על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל – התשי"ב–1952 או עבירה של הפרעה לשוטר.

ב.         קנס בסך 5,000 ₪ או חודשיים מאסר תחתיו. הקנס ישולם לאלתר.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

ניתן והודע היום ל' ניסן תשע"ד, 30/04/2014 במעמד הנוכחים.

שרה חביב, שופטת

החלטה

בנסיבות אלה, יקוזז מתוך הקנס הפיקדון בתיק מ"ת 9394-09-12.