מדינת ישראל נ' ברנדון לאון

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 22.5.12, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור 302 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנות 22(א) ו-64 (ד) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 13.6.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ משה טל, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו תמונות, שסומנו נ/1 ומכתב מטעם עמותה בה עובד הנאשם, שסומן נ/2 .

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 22.5.12, בסמוך לשעה 15:12, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב מיקוניס, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם רחוב המסגר, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא פונה ימינה בנסיעה רצופה, מבלי לעצור רכבו בקו העצירה ומבלי לציית לתמרורי 302, המוצבים משני צידי הרחוב.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אתה צודק, לא שמתי לב, לא ראיתי את התמרור".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך בשל השמש שסינוורה אותו, לא הבחין בתמרורי 302, אף שלדבריו, ייתכן ועצר בקו בעצירה, שכן חשב שבמקום מוצב תמרור האט.

הנאשם טען כי התמרורים מוצבים באופן לא תקין.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעבודות המקרה והנאשם מודה כי לא הבחין בתמרורי 302, טרם שפנה ימינה ואינו יודע לומר בוודאות כי עצר רכבו בקו העצירה.

גרסת הנאשם, לפיה לא ניתן היה להבחין בתמרורים, בשל השמש המסנוורת, אינה נתמכת אפילו ב- נ/1, כאשר בכל התמונות שהגיש הנאשם ואשר לדבריו, צולמו מיד לאחר קבלת הדו"ח, ניתן להבחין בבירור בתמרורים ובקו העצירה. מכאן, שלנאשם אין כל הגנה והודאתו בעובדות המקרה, די בה כדי להרשיעו במיוחס לו בכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' אב תשע"ג , 08 יולי 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: