מדינת ישראל נ' בני שמסה(אסיר)

הכרעת דין

על יסוד הודיית הנאשם באמור בעובדות כתב האישום אני מרשיעו בעבירה המפורטת בו.

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"א, 12/05/2011 במעמד הנוכחים.

ארז יקואל, שופט

החלטה

גזר הדין יישמע לאחר הפסקה.

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"א, 12/05/2011 במעמד הנוכחים.

ארז יקואל, שופט

גזר דין

הרשעתי את הנאשם על פי הודייתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיפים 12 (1) ו- (4) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב- 1952.

הנאשם יליד 1986 ובעברו הרשעה אחת דומה בגינה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 23.3.11 שהה הנאשם – תושב האזור בתחומי מדינת ישראל שלא כדין מבלי שהחזיק באישור כניסה כלשהו.

ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירה ואת עברו הרלוונטי של הנאשם כמו גם את סמיכות הזמנים מאז שנגזר דינו בהרשעה נשוא עברו עד לביצוע העבירה נשוא תיק זה.

מאלו עתרה ב"כ המאשימה לענישת הנאשם על דרך עונש מאסר, הפעלת מאסר מותנה ומאסר על תנאי.

הסנגורית עתרה להסתפקות במניין ימי מעצרו של הנאשם והדגישה כי הוא אינו מהווה סיכון בטחוני וכי כניסתו ארצה נעשתה אך ורק לשם שבירת שבר.

הסנגורית הוסיפה והציגה אסמכתאות בתימוכין בעתירתה להקל בעונשו של הנאשם.

הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה והבהיר את צערו על מעשיו.

אין חולק בין הצדדים כי אין חשש לפיו הנאשם הגיע לישראל כדי לפגוע בביטחון המדינה או ברכוש תושביה.

אין אף חולק כי הנאשם מסר הודייה שחסכה בזמן שיפוטי יקר.

מנגד, יש להתחשב בעובדה לפיה ענישה מתונה בעברו של הנאשם לא שיגרה בעבורו את המסר שמתבקש וטרם יבשה הדיו על רכיביה, הוא שב וביצע עבירה דומה נוספת אם כי לא הכליל בה עבירות נלוות.

בנסיבות כגון אלו התרשמתי כי רק ענישה ממשית תבהיר לנאשם את הפסול שבהתנהגותו.

באשר לאסמכתאות אותן הגישה הסנגורית הרי שכל מקרה נבחן כפי נסיבותיו וממילא ענישת הנאשם תיוותר בגדר מדיניות הענישה הנוהגת.