החלטה
1.לפני בקשה ראשונה להארכת מעצרו של החשוד עפ"י הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].
2.החשוד נעצר לראשונה ביום 19.03.2010 בשעה 17:00.
3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשוד ובא-כוחו, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרו של החשוד למשך 2 ימים.
4.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשוד חשד בדבר ביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, על פי פרטי העבירה, החשוד משוחרר בתנאי ערובה במ/ת 28934/10 במסגרתם מותר לו לצאת מביתו לצרכי עבודה ותעסוקה וזאת ביחד עם אחת מהערבות. על פי חומרי החקירה החשוד הגיע לחנות באילת ושוחח על דבר מה שאינו בענייני עבודתו, ועשה זאת כשאין בחברתו הצמודה מי מערביו, וזאת ביום 15.03.2010 בשעה 14:00.
כן נטען בבקשה לעילת מעצר של מסוכנות העולה ממעשיו ושיבוש מהלכי חקירה נדרשים.
5.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשוד.
6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה , מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשוד עבר את העבירה המיוחסת לו בבקשה.
החשוד שבפניי שוחרר בתנאים כאשר התנאים נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, זאת בעקבות ערר שהוגש, בגין עבירות שיוחסו לו, שהינן נהיגה ללא רישיון נהיגה, במועדים 05.01.2010 ו – 17.01.2010, כאשר המשיב הציג רישיון נהיגה מזוייף ואף על פי החשד, טשטש את לוחיות זיהוי הרכב בו נהג.
בית המשפט המחוזי הנכבד, קבע בתנאי השחרור כי העורר (החשוד שבפניי) יוכל לצאת לעבודה בפיקוח מי מהערבות. התיק הוחזר לבית המשפט שלום באילת לקביעת שעות העבודה, ואכן, בדיון שהתקיים בבית משפט זה במת 28934-01-10 ביום .15.10.2010 נקבע תנאי השחרור בסעיף 5 להחלטה, כך שהחשוד שבפניי יוכל לצאת לעבודתו בחברת יס גיזום החל מהשעה 09:00 עד 20:00 "יציאתו לעבודה תהא אך ורק בליווי אחד מהמפקחים כפי שנקבע בהחלטתי ביום 21.10.2010, ייתר תנאי השחרור יוותרו על כנם כאמור בהחלטתי זו".
על פי הבקשה שבפניי, ביום בו ניתנה החלטת השחרור בתנאים שקבע בית המשפט השלום באילת, בשעה 14:00 המבקש הפר את התנאים בכך שלא היה מלווה באחד מערביו וכאמור, נכנס לחנות באילת.
עיינתי בחומר החקירה ואכן אין ספק כי החשוד לא קיים את התנאי שנקבע, קרי לא היה ליווי צמוד על ידי מי מהערבים, בעת שנכנס לחנות.
יחד עם זאת, כבר בשלב ראשוני זה, סוג ההפרה וטיבה, אינם כאלה המחייבים מעצרו.
על פי החומר שהוצג בפניי, המדובר בהפרה אומנם, אך אין היא חמורה. נסיבות ההפרה הינן כאלו כי הערבה הייתה בקרבת מקום, אך לא הייתה בקשר עין והמתינה במונית, כאשר המונית התרחקה מעט כדי לאתר מקום חנייה מתאים, ובמצב דברים זה, למרות שטכנית מדובר בהפרה של תנאי שנקבע על ידי בית המשפט, לא ראיתי לנכון להמשיך את מעצרו של החשוד רק בשל הפרה זו.
מובהר לחשוד כבר בשלב זה, כי עליו למלא את תנאי השחרור כפי שנקבעו ככתבם וכלשונם, וכל הפרה קלה נוספת תגרום בהכרח למעצרו, ועלולה להביא להגשת בקשה שבעקבותיה יעצר עד תום ההליכים נגדו. על המשיב להימצא בליווית אחד הערבים צמוד אליו פיזית בכל עת ובכל מקום, וכל זאת לצרכי עבודתו בלבד.
באשר למסוכנות, אין מחלוקת כי קיימת מסוכנות בגין עבירות הבסיס בגינן הוגשה בקשה למעצר עד תום הליכים והמשיב שוחרר בתנאים. בעניין זה נקבעו ממצאים וניתנה החלטה, מתוך כך אינני מתייחס בהחלטתי זו לשאלת המסוכנות שכבר נדונה בערכאות נוספות.
ואולם מצאתי כי בנסיבות שהחשוד הפר את התנאים שנקבעו אך שעה קלה קודם לכן בבית המשפט, ואולם ההפרה אינה חמורה בנסיבות שפרטתי, ניתן לשחררו כבר כעת, ואני מורה על שחרורו בתנאים הבאים:
א.כל ייתר התנאים שנקבעו בתיק הב"ש מת 28934-01-10 יעמדו בתוקפם.
ב.החשוד יחתום על ערבות עצמית וצד ג' על סך 3,000 ₪ כל אחת. זאת בנוסף לערבויות נוספות הקיימות בתיק זה.
ג.החשוד יתייצב במשטרה על פי דרישה.