מדינת ישראל נ' בן שמעון(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המתנהלים כנגדה בתיק פלילי 12706-03-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת כתב אישום המייחס למשיבה עבירה של שוד בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נאמר כי ביום 26.2.2013 נסעה המשיבה ברכב בו נהג אחד, צחי, כשבמושב האחורי ישבה אחת נטלי. במהלך הנסיעה הציע צחי למשיבה לבצע שוד. משהבחינו במתלוננת שהלכה אותה שעה לכיוון כיכר מד"א בעכו, עצר צחי את הרכב, המשיבה יצאה מהרכב, ניגשה למתלוננת וניסתה למשוך את התיק שהיה בידה. המתלוננת והמשיבה נאבקו זו בזו ואז התקרב צחי עם הרכב, ירד והתנפל על המתלוננת. צחי והמשיבה הפילו את המתלוננת וזו שמטה מידה את התיק וממנו נפל מכשיר הטלפון הנייד והמפתחות שהיו ברשותה. צחי והמשיבה נטלו את התיק, הטלפון והמפתחות נכנסו לרכב ועזבו את המקום לאחר שגרמו למתלוננת חבלה בראשה ובידה.

בפתח הדיון שהתקיים בפניי ביום 21.3.2013 טען הסנגור כי הוא ער לקיומן של ראיות לכאורה, ובראשן הודאת המשיבה. יחד עם זאת טען לחולשת הראיות במידה המצדיקה ביתר שאת בחינת חלופה. חולשה זו מתבטאת בין היתר בכך שתחילה הכחישה המשיבה הכחשה מוחלטת את החשדות המיוחסים לה, בהמשך הודתה ואז שוב הכחישה. כל זאת שעה ששותפתה נטלי, שהיתה יחד עמה ברכב, שוחררה ללא כל תנאי.

בחנתי את חומר החקירה ולא מצאתי יסוד לטענת הסנגור לגבי חולשה כלשהי בעוצמת הראיות. בראש וראשונה יש את הודאתה של המשיבה, כפי שנמסרה בהודעתה מיום 26.2.2013 שעה 15:15. בהודעה זו מסרה המשיבה גרסה מלאה ומפורטת לגבי חלקה שלה בשוד וחלקו של צחי. גרסתה תאמה את התיאור שנמסר מפי המתלוננת לפיו שעה שהלכה ברחוב באה לקראתה בחורה שניסתה לשדוד אותה ובהמשך הצטרף אליה בחור והשניים הפילוה וגנבו מרשותה את מכשיר הטלפון הנייד שלה והתיק שהיה בידה. המשיבה מסרה פרטים מדויקים לגבי שעת האירוע – חמש בבוקר וסכום הכסף שנמצא בארנק – סך של כעשרים ₪. פרטים אלה תואמים את הפרטים שנמסרו מפי המתלוננת.

נכון הוא שבהודעתה הראשונה שניתנה בשעה מוקדמת של יום 26.2.2013, הכחישה המשיבה כל קשר לאירוע, אך אין בכך כדי לפגוע או לפגום בהודאתה שניתנה שעות ספורות לאחר מכן. בהודעה השניה מסרה המשיבה פרטים מלאים ומדויקים לגבי מהלך אירוע השוד.

לא נעלמה מעיניי העובדה שהמשיבה ציינה במהלך חקירתה השניה כי היא עייפה ומבקשת להפסיק את החקירה. אין בכך כדי לפגוע באותנטיות של ההודאה שמסרה. יצוין כי לראשונה ציינה המשיבה כי היא עייפה לאחר שהספיקה למסור גרסה מפורטת בה קשרה עצמה לשוד והודתה בביצועו יחד עם צחי. למותר לציין כי בהודעתה השלישית, מיום 4.3.2013, שוב כפרה המשיבה במיוחס לה, אם כי הפעם הודתה כי היתה יחד עם צחי ונטלי ברכב שעה שהתרחש השוד. לדבריה, על אף שהיתה ברכב, לא ידעה אודות שוד כלשהו.

אם לא די בכל אלה, הנה באה עדותה של נטלי ונתנה חיזוק לראיות כנגד המשיבה. בהודעתה מיום 26.2.2013 אישרה הלה כי היתה ברכב יחד עם המשיבה ועם צחי בין השעות 04:00-05:00 וכי בסמוך לכיכר מד"א יצאה המשיבה מהרכב וכעבור דקות אחדות יצא צחי בעקבותיה. נטלי שמעה אשה צורחת "מפתחות, מפתחות" ומיד לאחר מכן חזרו המשיבה וצחי לרכב ועזבו את המקום.

זאת ועוד, ממזכרים משטרתיים המצויים בתיק החקירה עולה כי במעמד מעצרו של צחי, בחיפוש שנעשה בכיסיו, נמצא הטלפון הנייד השייך למתלוננת. הטלפון היה ללא מכסה וללא סוללה שכן אלו נפלו במהלך השוד ונותרו בידי המתלוננת. המכשיר זוהה כמכשיר השייך למתלוננת.

דומה כי יש בראיות שנסקרו לעיל כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתה של המשיבה במידה מספקת למדי. לא מצאתי כל יסוד לקבוע כי קיימת חולשה בחומר החקירה כפי שטען הסנגור. כידוע בשלב זה אין בית המשפט נדרש לבחון ולהכריע בשאלת מהימנות העדים, למעט התייחסות לליקויים בסיסיים בהצגת הדברים והגיונם, והמבחן שיעשה הינו חיצוני במהותו, קרי בחינת ראיות התביעה על פניהן, מבלי ליתן את הדעת לשיקולי מהימנות ומשקל. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבש"פ 6187/95 מ"י נ' אלעבד (17.10.1995):

"בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים שומה על שופט ליתן דעתו לכך שאין הוא יושב לדין במשפט גופו, וכי לעת סיומו של ההליך אין הוא מכריע בדין אם לחייב נאשם ואם לזכותו. חלילה לו לשופט להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. אם כך יעשה, לא אך יערב מין בשאינו מינו, יקדים את המאוחר למוקדם ויביא לכפל בהליכים, אלא שעלול הוא, ולו מבלי משים, לשבש את ההליכים לגופם לכשיגיע זמנם. המחוקק הורה בסעיף 21א(ב) לחוק כי לא יתן בית משפט צו מעצר עד תום הליכים אלא אם יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה ולמותר לומר כי לא הרי 'ראיות לכאורה' כהרי הוכחת אשמה מעבר לספק סביר כנדרש להרשעתו של נאשם".

לא מצאתי גם בסיס לטענה לפיה היה לנטלי תפקיד מרכזי במעשה השוד וחרף זאת היא שוחררה. אפשר ונטלי היתה מעורבת ברמה זו או אחרת בשוד, אך אין לומר כי חלקה בו דמה לחלקה הפעיל של המשיבה. מכאן שאין גם מקום להשוות בין השתיים.

בנוגע לעילת המעצר, אין חולק שנסיבות האירוע והמסוכנות הרבה הטבועה במעשי המשיבה, מצביעים על מסוכנות מוגברת שיש בה כדי להקים עילת מעצר. המשיבה לא חששה לשדוד אשה שהיתה בדרכה לעבודה בשעה 5:00 בבוקר, תוך שהיא מתנפלת עליה, מנסה למשוך מידה את התיק בו החזיקה ולבסוף מפילה אותה יחד עם צחי לרצפה וגורמת לה חבלה של ממש. כל זאת לשם בצע כסף. המסוכנות הנשקפת מהמשיבה מודגשת ביתר שאת לאור עברה המכביד. מדובר במי שלחובתה שש הרשעות קודמות במגוון רב של עבירות הכוללות גניבה, התפרצויות, אלימות, מרמה ועוד, בגינם ריצתה בעבר מספר מאסרים בפועל. הרשעתה האחרונה של המשיבה הנה מיום 26.12.2012 בגדרה נגזר עליה מאסר בפועל למשך ששה חודשים, ממנו שוחררה רק ביום 11.2.2013, ימים ספורים עובר להסתבכותה בתיק זה. עוד אני רואה להפנות לכך כי לחובתה של המשיבה מאסר מותנה בר הפעלה לתקופה של 12 חודשים שהוטל עליה במסגרת ת"פ 31152-12-09 על ידי בית משפט השלום בקריות. העובדה שאזרה אומץ לבצע את מעשה השוד דידן כשתלוי ועומד מעל ראשה עונש מאסר מותנה, אף היא מצביעה על העדר מורא מפני הדין ועל תעוזה ומסוכנות של ממש.

בחנתי את סוגיית החלופה ולא מצאתי כי ניתן בנסיבות המקרה להסתפק באמצעי פחות דרסטי ממעצר מאחורי סורג ובריח. המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבה, המתבטאת בין היתר בנסיבות ביצוע השוד כמו גם בעברה המכביד והטרי, אינם מאפשרים מתן האמון הנדרש לשחרור בחלופה. וכבר נאמר שאמון הנו תנאי בלעדיו איין בכל שחרור לחלופה. לא נעלמה מעיניי העובדה כי למשיבה ילדה קטנה המטופלת על ידי מי מבני משפחתה. עם כל ההבנה ללבה של המשיבה ועם כל הצער על הסבל הנגרם לבתה הקטינה על לא עוול בכפה, אין בכך כדי להצדיק שחרורה של המשיבה ממעצר. כפי שציינתי, המסוכנות הנשקפת הימנה, עברה המכביד, והעובדה שעשתה את המיוחס לה ימים ספרים לאחר שהשתחררה ממאסר ושעה שתלוי ועומד נגדה מאסר מותנה בר הפעלה, כל אלה מעידים כי אין למשיבה מורא מפני הדין והיא שבה ומועדת פעם אחר פעם. לכן אין מנוס ממעצרה עד תום ההליכים, וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: