מדינת ישראל נ' בן טובים

גזר דין

א.כתב האישום והכרעת הדין

1.ביום 21.7.09 הוגש כתב אישום, על פיו הואשם הנאשם בביצוע תקיפה הגורמת חבלה ממש – לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן – החוק). בפרק העובדתי צוין כי ביום 20.5.09, בשכונת כנען בצפת הכה הנאשם באגרופו על פניה של ליטל תורג'מן (להלן – המתלוננת), וכתוצאה מכך זב דם משפתותיה והיא נזקקה לטיפול רפואי.

2.לאחר שהנאשם כפר בעובדות כתב האישום, הובאו בפני כבוד השופטת דחלה – שרקאוי, ראיות התביעה וההגנה. ביום 17.7.11 ניתנה הכרעת הדין, בה נקבע כי הנאשם תקף את המתלוננת, בעת שזו שוחחה עם בתו, אשר נשואה לגרוש של המתלוננת. בית המשפט קבע כי הוכח מעל לספק סביר כי הנאשם תקף את המתלוננת והוא הורשע בביצוע העבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

ב.התסקיר

3.לאחר הכרעת הדין הוגש תסקיר של קצינת המבחן למבוגרים. התסקיר כלל תאור של הרקע המשפחתי והתעסוקתי של הנאשם, הערכת אישיותו ותאור התייחסותו למעשה שביצע ולעבירה בה הורשע.

4.רקע משפחתי ותעסוקתי – הנאשם, יליד 1960, גדל במשפחה ובה שבעה ילדים, כבן להורים, אשר להם הוא רוחש אף כיום הערכה עמוקה. כיום הוא נשוי ואב לתשעה ילדים ומנהל אורח חיים דתי. הוא, כמו יתר אחיו, שרת בצבא, ולאחר מכן במשטרת ישראל. לאחר תום שרותו במשטרה, למד הנאשם במכון למורים לחנוך העצמאי, עבר קורסים למנהלי משרדי היסעים ונהיגה ברכב ציבורי והקים עסק של הסעות ומוניות.

5.קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, מפרנס את משפחתו ופועל לספק את צרכי ילדיו, משקיע בהתפתחותו האישית והמקצועית ופועל על פי תכנון והפעלת שיקול דעת. אין לחובתו הרשעות קודמות בפלילים, וברי כי אין מדובר באישיות עבריינית.

6.מהתסקיר עולה כי הנאשם אינו משלים עם הכרעת הדין, חי בתחושה כי נגרם לו עוול ומביע כעס ואכזבה מהתנהלות מערכת אכיפת החוק בכל הקשור בעניינו. כפועל יוצא, אין הוא נוטל אחריות בגין ביצוע המעשה בו הורשע, אינו מביע חרטה, מתבצר בתחושת הקורבן, באופן המונע ממנו להתבונן ולערוך תהליך מעמיק של בדיקה עצמית.

ג.טיעוני המאשימה לעונש

7.המאשימה הדגישה את העובדה כי הנאשם לא נטל אחריות ולא הביע חרטה. היא ביקשה לראות במעשהו אשר הצמיח את העבירה ביטוי להתנהגות בריונית נטולת הצדקה, שהביאה את קורבנה לצורך להזדקק לטיפול רפואי.

ד.טיעוני הסנגור לעונש

8.הסנגור הבליט את הצדדים החיוביים באישיותו של הנאשם, כפי שעלו בתסקיר. הוא הדגיש את העדרו של עבר פלילי ואת שירותו במשטרת ישראל במשך עשרים ושתיים שנים.

9.הסנגור אף מצא כף זכות בהימנעותו של הנאשם מהבעת חרטה על מעשה התקיפה. לדבריו, יש בכך ביטוי של כנות, אשר נובע מתחושה פנימית אותנטית לפיה הוא זה שנגרר להשתתף בקטטה אותה יזמה המתלוננת.

ה.דברי המתלוננת

10.בבית המשפט ציינה המתלוננת כי נסיבות תקיפתה ברשות הרבים בדרך של מתן אגרוף בפניה גרמו לה תחושת השפלה. עקב הסימנים הכחולים בפניה, כתוצאה מהתקיפה, היא נמנעה במשך שבוע ימים להגיע למקום עבודתה. לטענתה, הנאשם ממשיך להתנכל לה בדרך של הגשת תלונות שווא במשטרה.

ו.דברי הנאשם

11.הנאשם טען כי הוא כלל לא נקט באלימות, וכי במועד האירוע הוא התערב על מנת להפריד בין המתלוננת לבין בתו, בסכסוך שהתגלע ביניהן. לדבריו, הוא אינו דוגל באלימות וכלל אינו מבין מדוע נוהגים עמו "בקשיחות".

ז.מדיניות ענישה בעבירות אלימות

12. בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.8.07) הוהר תפקידו של בית המשפט: