מאיר שריקי נ' אבנר לב ארי

פסק דין

1. בפני בקשה לביטול ולאשור פסק בוררות.

ביום 31.10.07 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המבקש (ת.א. 11686/07 (שלום, י-ם)) בטענה שהמבקש הוציא ממנו סכום כסף במרמה במסגרת עסקה בין הצדדים של מכירת דירה (ר' נספח א' לבקשה לביטול פסק הבורר). בהסכמת הצדדים הועברה התביעה לבוררות בפני "בית דין צדק לקהילת היראים בארץ ישראל". ביום י"ג סיון תשס"ח ניתן פסק דין המחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 26,300$.

כתבי הטענות

2. המבקש עותר לביטול פסק הבורר בהתאם לסעיף 24(4) לחוק הבוררות וזאת במספר עילות. לטענתו מנע ממנו בית הדין מהמבקש לחקור את אשת המשיב למרות שכבר הסכים לכך; בית הדין קיים דיון חרף בקשתו לדחותו מפאת מחלה ושמע עדים באותה ישיבה למרות שהמבקש לא יכול היה לדעת עליהם כי לא הוזמנו מראש והמבקש לא נכח ולא יכול היה לחקרם; בית הדין לא איפשר למבקש להשמיע עד נוסף למרות שכבר הסכים לכך וכך גם לגבי השלמת עדותו של המבקש; בית הדין לא איפשר למבקש לסכם את טענותיו על אף שהסכים לכך; בית הדין אפשר לטעון כי מסמך בנקאי הוא אישור על העברה למרות שלא הביטו בו; בית הדין הפגין אהדה כלפי המשיב; ישיבת הבוררות האחרונה נוהלה רק עם ארבעה בוררים ולא חמישה וגם פסק הדין נחתם על ידי 4 בוררים; בית הדין הוציא מכתב שנאה ולשון הרע 7 ימים לאחר מתן פסק הדין.

בתגובה מטעם המשיב נטען כי הטענות על אופן ניהול הליכי הבוררות מופרכות. לטענת המשיב בית הדין גילה סובלנות רבה כלפי המבקש על אף התנהגותו התוקפנית. עוד נטען בתגובה כי לא היתה חובה ליידע מראש על העדים מטעם המשיב; כל ישיבות הבוררות למעט אחת התקיימו בנוכחות המבקש ומייצגו; לא מנעו מהמבקש להביא עדים ולטעון טענות או להעיד; שטר הבוררין לא מינה 5 בוררים שכן הרכב בית הדין – 3 הגם שבמרבית הישיבות ישבו יותר משלושה דיינים. לטענת המשיב לא היו סיכומים פורמאליים ובית הדין ראה ובדק כל מסמך שהוגש ולא מנע העלאת טענות בהקשר זה; נוהל פרוטוקול של כל דיון; אשת המשיב לא היתה בעלת דין אלא הוזמנה כעדה ולכן לא ניתן היה לחקור אותה. בית הדין גם שוחח טלפונית עם אחד מבעלי הדירה שאותם הונה המבקש וחתם בשמם על הסכם ללא הרשאה ותוך מצג שוא כאילו הוא בעל הדירה.

3. מטעם המבקש הוגשו תצהיריהם של המבקש עצמו, של אשתו רחל לב-ארי ושל בנו דוד לב-ארי. עוד זומן לעדות מטעם המבקש ללא תצהיר הרב ירוחם אדלר מי ששימש כטוען רבני של המבקש בהליך הבוררות. ב"כ המבקש ביקש לזמן לעדות גם את מזכיר בית הדין על מנת להגיש באמצעותו את הפרוטוקולים של הדיונים שהתנהלו בין הצדדים וניתנה החלטה בהתאם. ואולם, לאחר שמזכיר בית הדין לא התייצב לדיון על אף זימונו לעדות ויתר ב"כ המבקש על העדתו. מטעם המשיב הוגש תצהירו של המשיב. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעלפה.

הטענות בסיכומים

4. לטענת ב"כ המבקש בסיכומיו הוכיח המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להציג ראיות ושווה לזו שניתנה למשיב. מהעדויות עולה כי לא ניתנה לו אפשרות לחקור את העדים שביקש והעדים שכן העידו – מטעמו של המשיב. מהעדויות עולה כי בית הדין העדיף את המשיב. הוכח כי בית הדין נתן פסק דין טרם הוגשו סכומי הצדדים וטרם חלף המועד להגשתם וכי המבקש לא היה נוכח בדיון האחרון בו ניתן פסק הדין. לטענת ב"כ המבקש על פי סעיף 24(1) לחוק הבוררות עומדת למבקש עילת ביטול. כעולה מהעדויות נרשמו פרוטוקולים על ידי בית הדין. המבקש להבדיל מהמשיב ביקש להציגם אך עקב אי התייצבות העד מטעם בית הדין לא ניתן היה להגישם. גם הודעת הגנוי שהוציא בית הדין טרם חלוף המועד לתשלום על פי הפסק וטרם הפיכתו לחלוט מחזקת את טענות המבקש ככל הנוגע לאופן ניהול ההליכים. לטענת ב"כ המבקש היתה עדות המשיב מתחמקת ומגמתית, אין ליתן בה אמון ויש להעדיף על פניה את עדות המבקש והעדים מטעמו.

לטענת ב"כ המשיב בסיכומיו היוזמה לבוררות כמו גם לבחירת בית הדין הספציפי היתה של המבקש. עוד טוען ב"כ המשיב כי כאשר בית המשפט מתבקש לאשר/לבטל פסק בורר הוא אינו יושב כערכאת ערעור על הפסק אלא עליו לבדוק אם נתקיימו אחת או יותר מעילות הביטול על פי סעיף 24 לחוק וההלכה היא כי ביטול פסק הבורר יעשה בזהירות. בעת החתימה על שטר הבוררים ידעו שני הצדדים ובפרט המבקש כי כללי הדיון מוכתבים על ידי בית הדין ונקבע בו במפורש כי הצדדים מוותרים על הפרוטוקול והבוררים אינם חייבים לנמק את פסק הדין. מדובר בהליך וולונטרי והמבקש בחר דווקא בבית הדין הזה. מהראיות גם עולה כי לא ניתן וגם לא היה צריך לתת צו לסכומים. בית הדין לא נהג איפה ואיפה כלפי מי מהצדדים וניהל חקירות בעצמו כדי להגיע לחקר האמת. לטענת ב"כ המשיב בתי הדין הפרטיים יותר אקטיביים מבתי המשפט. עוד טען ב"כ המשיב כי הודעת הגנוי יסודה בכך שהמבקש קילל וגידף את בית הדין על פסק הדין. לטענת ב"כ המשיב אף אחת מהעילות הנטענות לביטול פסק הבורר לא הוכחה. לא הוכח שנמנע מהמבקש לטעון או להביא ראיות. בעלי הדין אינם עדים בכלל בהתאם להלכה, אף לא בבית הדין הרבני הממלכתי, והעדים הרלוונטיים היחידים נשמעו. עוד טוען ב"כ המשיב כי ההלכה היא כי לצורך סעיף 10(4) צריך להיות משהוא קונקרטי ולא חזרה על עילות אחרות.

בתגובה טען ב"כ המבקש כי מעדותו של הרב אדלר ומראייה שהגיש עולה בפירוש כי נכח בדיון בעת שניתנה החלטה על הגשת סכומים. מעדותו לא עולה בהכרח כי היו 5 דיונים אלא אך שנכח בדיון האחרון. אמנם בהתאם למגזר אליו משתייכים הצדדים העדיף המבקש בוררות בבית הדין אך אין זה אומר כי אותה סמכות יכולה לפעול בניגוד לנורמות, החלטות שלהם עצמם ובניגוד לחוק הבוררות.

דיון

5. מבין העילות לביטול פסק בוררות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 מפנה ב"כ המבקש לאלו הקבועות בסעיפים 24(4) ו-24(10). על פי סעיף 24 "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוזה זה – בקשת בטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

...

(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;

...

(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

ככל הנוגע לסעיף 24(4) מעלה ב"כ המבקש בסיכומיו מספר טענות. מדובר בטענות הנוגעות לאופן ניהול ההליך על ידי בית הדין. קיים קושי מובנה בהוכחתן של טענות אלו בהיעדר פרוטוקולים. מזכיר בית הדין כאמור זומן לעדות לצורך המצאת הפרוטוקולים אך לא התייצב וב"כ המבקש בחר שלא לזמנו באמצעות צו הבאה וויתר על זימונו. ב"כ המשיב ציין בדיון מיום 30.10.11 כי בשעתו ביקש גם המשיב את הפרוטוקולים אך נמסר לו על ידי בית הדין כי אלו אינם נשמרים (ר' עמ' 2, שורות 15-14). יצויין כי ב"שטר בירורין" (נספח ד' לכתב התביעה) חתמו הצדדים על כך ש"אנו מוותרים מראש על קבלת הפרוטוקול או צילום הפרוטוקול ואינם חייבים לנמק את פסק הדין". פסק הבוררות שניתן אכן אינו מנומק ומנוסח בקצרה. לפי הפסק על המבקש לשלם למשיב את הסך של 26,300$ בתוך 30 יום. עוד נאמר בפסק כי "שאר התביעות נדחו" וכי "שימחלו אחד לשני, והאמת והשלום אהבו". הטענות ככל הנוגע לאופן ניהול ההליך מסתמכות איפוא בעיקר על העדויות.

6. לטענת המבקש הדיון האחרון שהתנהל, התנהל ללא נוכחותו או נוכחות מי מטעמו, זאת לאחר שהודיע לבית הדין כי הוא נאלץ לקחת את אמו לבית החולים ועקב כך לא יוכל להתייצב לדיון. באותו דיון, כך לטענתו גם ניתן פסק דין (ר' 43 לתצהיר המבקש; סעיפים 6.13-6.15 לתצהיר שצורף לבקשת הביטול). כשנשאל המבקש כיצד הוא יודע שהתנהל דיון ללא נוכחותו השיב "סיפר לי הרב נחשוני, שהוא אחד הדיינים שהוא לא נכח בדיון אבל יודע שקיבל דווח שהיה דיון ומסר לי שנכח באותו הדיון מר כרמל וקיבלו ממנו עדויות שלא בנוכחותי ובו במקום מיד יצא פסק הדין שזה היה שבועיים לפני מסירת הסכומים". כשנשאל "אבל הרב נחשוני בכלל לא מופיע על פסק הדין" השיב "נכון, כי הוא לא נכח באותו יום. אתה מאשר את מה שאני אומר" (ר' עמ' 16, שורות 5-1). מדובר בעדות שמועה מפי השמועה ואין בה כדי להוות ראיה לקיומו של דיון כאמור. יתר על כן. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם גירסת המבקש ולפיה בדיון קודם לאותו דיון שלכאורה התנהל, דיון בו נכח הטוען הרבני מטעמו של המבקש, ניתנה החלטה אודות הגשת סכומים. לכאורה מגירסא זו עולה כי הדיון בו נכח הטוען הרבני הינו הדיון האחרון. כיצד איפוא התקיים דיון לאחר מכן? המשיב, שעדותו היתה מהימנה עלי העיד כי היה דיון אחד אליו הגיע ואשר לבסוף לא התקיים. מדובר בדיון אחד קודם לאחרון. לעדותו קצת כעס על כך שהדיון בוטל ולא הספיק לקבל את ההודעה על כך במועד שכן אשתו היא שקיבלה את ההודעה (ר' עמ' 20, שורות 21-19; עמ' 22, שורות 25-24). אמנם בתצהיר שצורף לתגובה לבקשה נרשם כי כל ישיבות הבוררות התקיימו בנוכחות המבקש למעט פעם אחת בה לא הגיע לדיון "ולכן גם התקיים דיון" אך המשיב העיד כי מדובר בטעות דפוס והכוונה ל"לא התקיים דיון". עדותו היתה נאמנה עלי (עמ' 32, שורות 8-7). לנוכח כל האמור, אינני מקבלת את הטענה כי התקיים דיון שלא בנוכחות המבקש.

7. לטענת ב"כ המבקש לא ניתנה למבקש הזדמנות להעיד עדים ולחקור אותם על אף שביקש. לטענתו מדובר בשלושה עדים: האדריכל ספקטור, גב' שריקי ומר כרמל.