ל. נ' נחושה ואח'

תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע.

האירוע

1.לפני כ-19 שנה, ביום 04.05.98, בעת שהתובע היה כבן 9 שנים, נפגע התובע בעת שרכב על אופניו בדרך ההיקפית במושב נחושה. במהלך הרכיבה, הוא נתקל בכבל, שסימן את תחום עירוב השבת, שנחתך ונפל לרוחב הדרך. התובע נחתך בצווארו וטופל על ידי אביו שהגיע למקום. לאחר כ-45 דקות הגיעה ניידת טיפול נמרץ ומשם הובהל התובע לבית החולים הדסה עין כרם, נותח בצווארו ושוחרר.

2.התביעה הוגשה כנגד שלושה נתבעים, כנגד המושב, כנגד המועצה האזורית מטה יהודה המאגדת בתוכה את המושב וכנגד המשרד לשירותי דת האחראי על נושא העירוב.

המושב- הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ובו נכתב בזו הלשון: "תביעת התובע והתאונה מיום 04/05/98 מוכרת וזכורה לחברי הוועד והנתבעת תומכת בסעיפי התביעה ובנספחים שצורפו לכתב התביעה ומאשרת את תוכנם, למעט סעיף 12 לכתב התביעה המציין הוצאות שנגרמו לתובע".

אף שכיום המושב טוען אחרת, לא הוגשה בקשה לתקן את כתב ההגנה.

מכאן שהנתבע 1 מודה למעשה בנסיבות התאונה.

הנתבעות 2 ו-3 כפרו באירוע.

3.ביחס לאירוע העידו התובע ואביו וחברי המושב רחמים כורש ויאיר אליהו.

התובע העיד בתצהירו: "ביום 04.05.98 רכבתי על אופניי בדרך ההיקפית במושב נחושה, ונתקלתי בקו עירוב בצורת כבל ברזל דק וחלוד אשר נמתח לרוחב הדרך. כנראה נפל מהעמודים שמחזיקים אותו בגובה, כך שהיה בגובה נמוך. אינני זוכר מה בדיוק אירע מהרגע שבו נתקלתי בקו העירוב ועד שהתעוררתי בבית החולים, לאחר ניתוח, זוכר במעומעם צעקות של אנשים".

התובע העיד שהוא חזר מבית הספר ולאחר שהגיע לביתו, רכב באופניים עם חבר אחר

"נסענו בירידה, לא יודע אם הרבצנו מהירות" (ע' 11 ש' 25-26). התובע העיד שהאופניים היו אופני ילדים וכי "האופניים ותנאי השטח למעשה לא איפשרו נסיעה מהירה" (ע' 12 ש' 1), חברו והוא רכבו זה לצד זה, החבר היה בצד השמאלי של הדרך והתובע נסע בצד הימני הנמוך יותר (ע' 12 ש' 17-24).כבל העירוב היה מצד שמאל של התובע (ע' 12 ש' 26) והוא לא ראה את הכבל של העירוב לפני שנפגע (ע' 16 ש' 5).

התובע שלל שנפגע מגדר ביטחון: "אם התיל בגובה של הגדר סביר להניח שאם הייתי פוגע בו, היו לי חתכים רבים ולא רק בצוואר. לא היה לזה תיעוד עם כל הבדיקות שעברתי. הגדר תיל נמצאת בגובה רב" (ע 13 ש' 13-15).

התובע העיד שהוא יודע שפגע בכבל העירוב, מהעדות של חברו ומהתיעוד שאביו עשה עם הכבל של העירוב ומהעובדה שלא התגלה שום מכשול אחר ועד הרגע שפגע בעירוב לא היה מכשול אחר בדרך (ע' 13 ש' 23-29).

התובע אישר שלאחר התאונה הוא היה מטושטש ולא ידע בדיוק מה קורה, חברו הלך לקרוא לאביו של התובע והתובע נותר בשטח לבד עד להגעת אביו (ע' 16 ש' 6-9).

4.אביו של התובע העיד שבעת התאונה לא היה חבר וועד והוא לא מילא כל תפקיד ציבורי במושב (ע' 10 ש' 17). בשנת 2003 האב היה חבר וועד ומזכיר ושימש בתפקיד ציבורי אצל הנתבעת 1 גם בעת הגשת התביעה. האב העיד שכתב ההגנה הוכן על ידי יו"ר הוועד יחזקאל חיים ובחותמת חתמו יחזקאל חיים וסימון יהודה שהיו חברי וועד. בפרוטוקול הרלבנטי, אביו של התובע לא נכח (ע' 4 ש' 12-14).