לדרברג ואח' נ' ברוך

מושכר שיועד לשמש כדירה וכחנות, הושכר בשנת 1959, בהתאם לחוזה שכירות שנחתם בין בעליו של המושכר לבין אב משפחה, אשר על אף שכבר היה נשוי באותה עת ואב לשתי בנות, חתם לבדו על חוזה זה, כשוכר. 

לימים, עזבה אחת הבנות – היא הנתבעת שבפניי – את המושכר וחזרה להתגורר בו, עם אמה, רק לאחר פטירתו של האב. בת זו גרה עם האם עד פטירתה. 

השאלה העיקרית העומדת בפניי הינה האם ניתן להכיר ברעייה כדיירת מוגנת מקורית במושכר, על אף העובדה שהיא עצמה לא חתמה על חוזה השכירות. מן התשובה לשאלה זו ייגזר גם מעמדה של הבת כדיירת מוגנת נגזרת, בו.

ותשובתי: יש לראות ברעייה דיירת מוגנת מקורית במושכר ובבתה, הנתבעת, דיירת נגזרת, שלה זכויות מוגנות במושכר.

רקע

1. התובעים, הינם בעלי הזכויות הרשומים בנכס המצוי ברחוב ירושלים 11 בבת ים וידוע כחלקה 23 בגוש 7145 (להלן: "התובעים", ו- "המושכר", בהתאמה) (נסח רישום מקרקעין צורף כנספח 4 לכתב התביעה).

2. הנתבעת מתגוררת במושכר (להלן: "הנתבעת").

3. ביום 1/6/1959 נכרת חוזה שכירות בין יצחק לדרברג ז"ל, הוא סבו של התובע 1 ואביהן של התובעות 2 ו- 3, לבין מר יצחק ברוך, אביה של הנתבעת (להלן: "חוזה השכירות", "מר יצחק לדרברג", "התובע", "מר ברוך" או "אבי הנתבעת", בהתאמה) (חוזה השכירות צורך כנספח 1 לכתב התביעה).

מטרת השכירות הוגדרה בחוזה השכירות כ"מגורים גלנטריה – הלבשה". בפועל, שימש המושכר במהלך כל השנים למגורים ובנוסף, במהלך שתי תקופות, בין השנים 1957 לשנות השישים ובערך 4-5 שנים עובר לפטירת מר ברוך, שימש גם כחנות (עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 15/10/2018).

4. מר וגב' ברוך עלו ארצה בשנת 1957 ובמועד בו נחתם חוזה השכירות היו נשואים והורים לשתי בנות (להלן: "הגב' ברוך" או "אם הנתבעת". ולהלן: מר ברוך והגב' ברוך יחדיו: "בני הזוג ברוך") (סעיפים 2 ו- 11 לתצהיר הנתבעת נ/2; עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 15/10/2018).