כ.ג. נ' ע.ג.

לפני הצורך להכריע בשתי בקשות- בקשת האם למתן הוראות בעניין רישום הקטינים למסגרות חינוכיות ובקשת האב למתן צו עשה להשבת קטינים ולמנוע שינוי במקום מגוריהם.

החלטה זו ניתנת לאחר שניסיונותיו הרבים של ביהמ"ש לדבר על לב הצדדים (בשיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול) ולהביאם להסכמה זמנית, על מנת שהקטינים יוכלו להתחיל את שנת הלימודים היום, כפי יתר ילדי ישראל, לא צלחו.

בנסיבות אלה ולאחר שבחנתי את כל אשר מונח לפני, לרבות כתבי הטענות, תסקיר עו"ס סדרי דין, סיכום וועדת ההשגה במשרד החינוך מיום 3.8.2023 בעניינה של הקטינה ג', עדויות הצדדים, טענות באות כוחם ועמדת האפוטרופא לדין שמיניתי לקטינים, מצאתי לקבל בקשת האם ולדחות בקשת האב.

ואלה נימוקיי:

1. עניינם של הצדדים מוכר היטב לביהמ"ש, זאת בשעה שהתקיימו ארבעה דיונים בעניינם של הקטינים ודיונים נוספים בצווי הגנה וכן לאחר שהוגשו לתיק כ- 14 תסקירים/דיווחים מטעם שירותי הרווחה.

    

2. ביום 11.7.2023 התקיים דיון (בתלה"מ 37897-10-21) במעמד הצדדים, עו"ס סדרי דין ורכזת עירונית לסדרי דין, בבקשת האב להוצאת המפגשים מ"מרכז הקשר" ובבקשת העו"ס להורות על עריכת אבחון פסיכיאטרי לאב בטרם תינתן הוראה להרחבת המפגשים וקיומם שלא תחת פיקוח.

    

3. במועד זה ולשאלת ביהמ"ש השיבה האם כי היא עתידה לעזוב את המקלט לנשים נפגעות אלימות בחודש אוגוסט, בו שהתה עם הקטינים החל מחודש 11.2022 (עמ' 19, ש' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.2023).