ישראל נ' לוי ואח'

ביום 21.2.18 הוגש כנגד הנאשם 1 (לוי ירין יצחק) כתב אישום המייחס לו עבירה של גרם מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961 (להלן: "הפקודה").

על פי עובדות כתב האישום, ביום 25.10.17 בשעה 23:50 לערך, נהג הנאשם 1 ברכב פרטי מ.ר xxx בכביש מס' 2 על דרך נמיר, מכיוון צפון לדרום, תוך שהוא מתקרב לצומת עם רחוב איינשטיין בתל- אביב. הכביש בו נהג הנאשם 1 היה כביש דו סיטרי, בעל שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון המחולק בשטח הפרדה בנוי והנאשם 1 נהג בנתיב השמאלי ביותר בכיוון נסיעתו. הנאשם 1 פגע ברוכב האופניים, הנאשם 2 (עבדאללה נסראללה) , אשר רכב על גבי אופניים עם מנוע עזר בנתיב הימני בכביש בעודו מרכיב בחלק האחורי של האופניים ("סבל") את י. ח., ילידת 1997 (להלן: "המנוחה").

על פי הנטען בכתב האישום, התאונה ומותה של המנוחה נגרמו כתוצאה מרשלנותו החמורה של הנאשם 1, המתבטאת בנהיגתו הרשלנית במקום, אשר לא שם ליבו למתרחש בדרך לפניו, לא הבחין במנוחה ובנאשם 2 בזמן, על מנת למנוע את התאונה, זאת כאשר תנאי הכביש היו טובים: שדה הראייה לפנים בכיוון נסיעתו של הנאשם 1 היה פתוח למרחק רב לפניו, מזג האוויר היה נאה ביום התאונה, ראות לילה טובה ותאורת רחוב תקינה, הכביש היה תקין ויבש, הכביש ממוקם בדרך עירונית, בה מותרת הנהיגה במהירות 80 קמ"ש, התמרורים וסימני הדרך בכביש תקינים, ברורים ונראים לעין היטב, ובין הרכב לאופניים לא היו כלי רכב אשר הפריעו לשדה הראיה. זאת ועוד, כעולה מעובדות כתב האישום במרחק של למעלה מ-250 מטרים לפני הצומת, סטה הנאשם 2 שמאלה ועבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, נתיב בו נהג הנאשם 1, התיישר, והמשיך ברכיבתו לכיוון הצומת. סמוך לאחר מכן התנגש הנאשם 1 בעוצמה, עם חזית רכבו, בחלק האחורי של האופניים ופגע פגיעה ישירה במנוחה שהיתה רכובה על האופניים, אשר כתוצאה מהתאונה הועפה למרחק של כ-50 מטרים ונחבלה חבלת ראש, פונתה במצב אנוש לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת ונפטרה בבית החולים זמן קצר לאחר הגעתה.

נגד הנאשם 2 הוגש כתב אישום העבירות המיוחסות לו היו:

א. נהיגה בקלות ראש, ברשלנות חמורה וחוסר תשומת לב לחיי אדם בכביש.

ב. הרכבת המנוחה בחלק האחורי של האופניים, בניגוד לחוק.

ג. נהיגה באופניים לא תקינים אשר בוצעו בהם שינויים מבניים, במטרה להגדיל את ההספק ומהירת

האופניים, וזאת בניגוד לחוק.

נאשם מספר 2 הודה בעבירות המיוחסות בפתח שלב ההוכחות, ועונשו נגזר. הוטלו עליו העונשים הבאים (גזר הדין מיום 29.1.20 ): 9 חודשי מאסר והמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות, פסילת רישיון הנהיגה למשך 7 שנים. הפסילה לכל רכב, כולל אופניים עם מנוע עזר. כמו כן, הוטל על הנאשם 9 חודשי מאסר והמאסר הוא על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של גרם מוות ברשלנות, של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, או נהיגה באופניים עם מנוע עזר. נאשם 2 יהיה בפיקוח של קצין מבחן למשך שנה אחת וכן ישלם הנאשם פיצוי למשפחת המנוחה סך 20,000 ₪.

כאמור, נאשם 1 כפר בעובדות כתב האישום, אשר על כן התנהל משפט הוכחות באופן מלא. בסופו של יום הורשע הנאשם מס' 1 בכל הוראות החיקוק לפיהן הובא לדין. ראה הכרעת הדין מיום 2.12.19

במסגרת טיעוני המאשימה לעונש העידה אמא של המנוחה – הגברת רנין עונאטה. לטענת המאשימה, כתוצאה מרשלנותו של הנאשם 1 המצטרפת לרשלנותו של הנאשם 2, מצאה המנוחה את מותה בטרם עת. רף הרשלנות המתאים לאירוע כאן, לעמדת המדינה הוא רף הרשלנות הגבוה. התובע הפנה לפסיקה בה נקבעה מדיניות הענישה בעבירות גרימת מוות ברשלנות כאשר בפסקי הדין הללו נקבע- ככלל- עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח ואשר חריגיה מועטים. לפיכך, מבקשת המאשימה לגזור את עונשו של הנאשם 1 מאסר בטווח שבין 24-12 חודשים מאחורי סורג ובריח, פסילת רישיון הנהיגה למספר דו ספרתי, בין 20-10 שנים. ב"כ המאשימה מסכם כי מקומו של הנאשם 1 בתוך המתחם האמור לעיל, כול זאת כאשר התביעה אינה מתעלמת מהעובדה כי לנאשם 1 אין עבר תעבורתי ופלילי וגם מהתסקיר עולה כי הנאשם 1 לקח אחריות על העבירה והביע חרטה וקצינת המבחן מתרשמת כי נאשם 1 הוא אדם נורמטיבי שעולם הפלילי זר לו. עוד בקשה התביעה להטיל קנס ופסילה מלנהוג לשנים "במספר דו ספרתי".

ב"כ הנאשם 1 בטיעוניו לעונש מאזכר את הכרעת הדין לנאשם 1 שניתן ביום 2.12.19 ובה נקבע, כך לדבריו, חד משמעית כי לנאשם 2 משקל רב לנסיבות קרות התאונה ומכך למד כי הרשלנות של הנאשם כאן, היא נמוכה ביותר וכי מה שעשה הנאשם 1, נהג בנתיב שמאלי במהירות מותרת, לא סטה, לא היה שיכור, לא היה עייף והנאשם 2 הוא אשר נכנס ברשלנות לנתיב הנאשם 1 מנתיב ימני קיצוני וזאת עד לנתיב השמאלי קיצוני. עוד הוא הדגיש, כי נאשם 2 אף הודה בכל עובדות כתב האישום שהוגש נגדו. לפיכך, מבקש ב"כ הנאשם 1, להטיל עליו עונש נמוך שלא יעלה על העונש שקיבל הנאשם 2 שכן האחריות מתחלקת בין שני הנהגים. כמו כן, נסיבותיו האישיות של הנאשם 1 פורטו בהרחבה בתסקיר החיובי שניתן בעניינו. הסנגור בהמשך טיעוניו מציין כי התובע אישר שאכן אין לנו עניים עם אדם שהוא עבריין, נהפוך הוא, נאשם 1 הוא ללא עבר פלילי או תעבורתי, הוגשו מכתבי המלצה מעבודתו. זאת ועוד, במהלך הפסילה המנהלית השיפוטית בית המשפט שדן בבקשה, הורה להשיב לנאשם 1 את רישיון הנהיגה דבר המצביע על עניין הרשלנות. לגבי שאלת הפיצוי, ב"כ הנאשם 1 מפנה להחלטות בהן יש התייחסות בין היתר לשאלת מצבו הכלכלי של הנאשם.