ירימי נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

מבוא

לפני בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, בהליך המתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה– 1975 (להלן- "חוק הפיצויים").

התובע, קטין יליד 1992, היה מעורב בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל, ביום 6.5.07.

ד"ר אהוד לבל מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, (להלן-"המומחה").

התובע טוען, כי בשל תשובותיו המתחמקות של המומחה, אמירות חריגות ואי מתן הסברים לממצאים שעלו מבדיקתו את התובע, מתעורר קושי מיוחד לקבל את חוות דעתו, ולפיכך אין מנוס ממינויו של מומחה נוסף.

חוות הדעת של המומחה

התובע נבדק על ידי המומחה בתאריך 8.11.2009. בחוות דעתו המומחה מפרט את הסימפטומים שהופיעו בתובע נכון ליום הבדיקה- "סובל כיום מכאבי גב ואי נוחות בישיבה, כאבים באגן שמאל, הליכה לקויה, חריקות בברך שמאל ונקיעות חוזרות של קרסול שמאל".

לעניין הקשר הסיבתי בין הפגיעה בקרסול לתאונה קבע המומחה כדלקמן:

"בכל פניותיו הרבות לרופא המשפחה ולאורתופדים השונים בשנה שלאחר מכן התלונן על כאבי גב ואגן ללא כל אזכור בעיות אחרות. כך גם בטיפולים הפיזיותרפיים חוזרות רק בעיות גב. בסוף יולי 2007 (שנה לאחר התאונה) [הכוונה לסוף יולי 2008 מ.א] מופיע לראשונה בטיפולי פיזיותרפיה אזכור של כאב בקרסול שמאל. הפניה זו היא מרופא שדיווח על ביקורים אצלו, לא צורף לצערי לרשומה שהוגשה ולכן איני יכול לראות את מהלך הביקורים (תלונה וממצאים) אצלו וסיבת הפניה.... את ממצאי הפגיעה הרצועתית בקרסול (אי-יציבות) איני יכול לקשור לתאונה. שהרי פגיעה כזו במידה והייתה מתרחשת בעת חבלתו חייבת הייתה להתגלות בבדיקות אצל רופאים/פיזיותרפיסטים שונים שבוצעו לאחר התאונה".

באשר לכאבי הגב קבע המומחה כי התובע סובל מכאב גב כרוני, אשר מקשה על חלק מפעילותו היומיומית (פעילויות ספורט ופנאי), העריך את נכותו הזמנית בשיעור 10% למשך שנה אחת מיום חבלתו וקבע כי לא נותרה לו נכות רפואית קבועה מהתאונה.

חקירתו הנגדית של המומחה

המומחה זומן לחקירה נגדית על חוות דעתו, ביום 4.3.2012. התובע עימת את המומחה עם נתונים שיש בהם לדעתו כדי לשנות את קביעתו לעניין היעדר קשר סיבתי בין הפגיעה בקרסול לתאונה. התובע הציג למומחה מסמכים מהם עולה לדעתו כי הוא התלונן בקשר לקרסול שמאל סמוך למועד התאונה-

המסמך הראשון מתעד את ביקור התובע בקופ"ח מיום 13.5.07 (שבעה ימים לאחר התאונה), בו נבדק על ידי ד"ר פרנקל, אשר סיכם את תלונותיו של התובע כדלקמן: "בתאריך 6.5.2007 נפגע כהולך רגל מאוטו נוסע ונחבל בפלג גוף שמאלי, חזה משמאל וקרסול שמאלי...".

המסמך השני הינו גיליון הפיזיותרפיסט בו כלול בין היתר רישום מיום 18.10.2007 (חמישה חודשים לאחר התאונה), בו מתוארת הגבלה קשה בקרסול שמאל.

המסמך השלישי מתעד טיפול פיזיותראפי בו מתוארת חבורה בראש הפיבולה מימין.

המסמך הרביעי, מתעד טיפול פיזיותראפי מיום 31.7.2008 בו מתואר בין היתר כי התובע סובל מכאבים בקרסול מזה כשנה.

לאור מסמכים אלו, טען התובע בפני המומחה כי יש מקום לשנות את קביעתו בנוגע להיעדר קשר סיבתי בין מצב הקרסול ובין התאונה, שכן, זו נסמכת על ההנחה כי התובע התלונן לראשונה על כאבים בקרסול רק שנה לאחר התאונה, ואילו המסמכים הנ"ל מראים כי תלונות התובע קדמו למועד אליו התייחס המומחה.

המומחה השיב לטענות אלו וציין, כי אין במסמכים שהוצגו לו כדי לשנות מן המסקנה לפיה לא ניתן לקשור בין מצב הקרסול לתאונה. למסקנה זו הגיע המומחה נוכח העדר תלונות במועד הקבלה במיון בדבר כאבים בקרסול, העדר ממצאים בדבר בעיה בקרסול (להבדיל מתלונות) שבוע לאחר התאונה (בבדיקה אצל ד"ר פרנקל) והעדר תלונות או ממצאים בקרסול במשך חמישה חודשים לאחר התאונה. המומחה מפנה למסמך פיזיותרפיה מיום 31.5.07 (כשבועיים לאחר התאונה) שם לא תוארה כל בעיה בקרסול (עמ' 9 שו' 24 -30).