ירון כהן ואח' נ' מדינת ישראל

השופט ד' מינץ:

           ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב) בת"פ 8257-04-14 מיום 3.8.2016 במסגרתה נדחתה תביעת המערערים למתן פיצויים בשל מעצרם.

הרקע לערעור וטענות הצדדים

1. המערערים, אב (מערער 1) ושני בניו (מערערים 2 ו-3), זוכו בדינם במסגרת הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי ביום 26.4.2015 לאחר שנתקבלה טענתם שהעבירות שיוחסו להם (תקיפה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סמים וחבלה במזיד) בוצעו על רקע הגנה עצמית.

2. בכתב האישום ובחלקים הרלוונטיים לענייננו, נאמר כך:

           "בין הנאשמים לבין משפחת אילוז קיים סכסוך קודם. ביום 21.3.2014, בשעה 16:45 לערך, נסעו הנאשמים 1-3 ברכבם מסוג מאזדה מ.ר. 65-650-60 (להלן: המאזדה) לשכונת הר חומה בירושלים. בהמשך פגשו את הנאשם 4, בכניסה לבניין בו הוא מתגורר ברחוב רב דולגין 6 בהר חומה. בתום הביקור, בשעה 17:15 לערך, יצאו הנאשמים 1-3 עם המאזדה מרחוב דולגין והגיעו אל רחוב שמחת הכהן אליו הגיעו באותו עת יניב ואברהם (נמרוד) אילוז ברכבם מסוג קאיה, מ.ר. 98-651-11 (להלן: הקאיה), כשהם נוסעים בכיוונים מנוגדים בכביש דו סטרי. הנאשמים 1-3 ואברהם ויניב עצרו את כלי הרכב שלהם במרחק של מטרים ספורים אחד מהאחר. הנאשמים 1-3 ויניב ואברהם יצאו מכלי הרכב שלהם, כשכולם חמושים במוטות ברזל ובסכינים, והחלו לתקוף אחד את השני. הנאשמים 1 ו-2 דקרו את אברהם בצוותא חדא תוך שהנאשם 3 מכה את יניב במוט ברזל. במקביל, דקרו יניב ואברהם את הנאשמים 2 ו-3 בצוותא חדא, והכו אותם במוט ברזל. עוד השליכו הנאשמים 1-3 ואברהם ויניב אבנים אחד לעבר השני והנאשם 3 ניפץ את השמשה הקדמית של הקאיה. יניב ואברהם נכנסו לקאיה ותוך נסיעתם, נתלה הנאשם 1 על הרכב. כתוצאה מהמתואר לעיל, נגרמו לאברהם שני חתכים בקרקפת, דקירה בכתף שמאל, דקירה עמוקה במותן שמאל ודקירה בגב התחתון. הנאשמים נחבלו ונפצעו. כשחזרו הנאשמים 1-3 למאזדה, נסעו הם לביתו של הנאשם 4 ואספו אותו. במהלך נסיעתם שאלו הנאשמים 2-3 את הנאשם 1 ואת הנאשם 4 מה עליהם לספר שהתרחש, ואלה אמרו להם כי עליהם לומר שהותקפו ע"י ערבים."

3. יחד עם הגשת כתב האישום נגד המערערים ביום 4.4.2014, הוגשה בקשה לעצור אותם עד לתום הליכי המשפט נגדם. מערער 1 אכן נעצר עד לתום הליכי המשפט ושהה למשך 368 ימים במעצר, מתוכם כ-150 יום במקביל לריצוי עונש מאסר בפועל בתיק אחר. לעומתו, מערערים 2 ו-3 נעצרו במעצר מלא למשך 28 ימים ולמשך 339 ימים נוספים במעצר בפיקוח אלקטרוני.

4. לאחר זיכויים בדין ושחרורם, הגישו שלושת המערערים בקשה לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להן: החוק) בגין הימים בהם היו נתונים במעצר מלא ובמעצר בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטה מיום 3.8.2016 והערעור שלפנינו מופנה נגד החלטה זו.

5. לטענת המערערים לא היה יסוד להעמדתם לדין והתקיימו נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויים לטובתם. בתמצית, הטענה היא שהואיל ונקבע שהסתבכותם באירוע הייתה רק מפני שבקשו להגן על עצמם, שעה שנתקפו על ידי בני משפחת אילוז המצויה איתם בסכסוך מתמשך, ושעה שלא היו ראיות ששללו את גרסתם, לא היה כל מקום להגיש נגדם כתב אישום. ודאי נוכח נסיעתם התמימה והיקלעותם למקום לאחר ביקור משפחתי-מסורתי סביב ארוחת קוּבֶּה. לחלופין, נטען כי שעה שנקבע באופן פוזיטיבי כאמור שהמערערים פעלו במסגרת הגנה עצמית, קביעה זו כשלעצמה מצדיקה הענקת פיצויים בגין מעצרם בשל ההיבט החברתי-ערכי של זיכויים בדין.

6. מנגד, המשיבה מחזיקה אחר החלטת בית המשפט המחוזי בהדגישה כי אין המדובר במקרה המצדיק פיצוי בגין עוול שנגרם לנאשם שזוכה בדין. זאת בין היתר בהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה מצד המערערים במהלך חקירתם במשטרה, בכך שלא מסרו גרסה מלאה כפי שזו נמסרה מאוחר יותר במהלך המשפט. כן הודגש כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטה שניתנה בעניין תשלום פיצויים לפי סעיף 80 לחוק.