טבצ'ניק נ' סלהוב ואח'

תביעה לקביעת דמי שכירות.

1. התובע הוא בעל חנות בשטח 18.5 מ"ר המצויה ברח' העצמאות 53 בקרית אתא, הרשומה כגוש 11018 חלקה 71/19. הנתבעים הינם דיירים מוגנים בחנות החל מיום 01.04.88 בהתאם לשני חוזי שכירות מיום 23.03.88. הנתבע 1 הוא המחזיק הנוכחי בחנות, המשמשת למכירת דברי קודש.

2. לטענת התובע, במסגרת תביעת פינוי שהתבררה בת"א (שלום) (חי') 33576-05-17 הודה הנתבע 1 כי לא שולמו דמי מפתח למשכיר - בעל החנות. כיוון שעד לאותו היום (16.05.18) לא היה מודע התובע לעניין זה, הסכים לקבל דמי שכירות בסך 400 ₪ בהתאם לחוק הגנת הדייר. ואולם, לאחר אותו מועד דיון, התברר לו כי על הנתבעים לשלם דמי שכירות חופשיים ריאליים לפי ערך השוק, כאמור בתקנה 1(22) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק- אי תחולת השיעורים המירביים והפחתות התשמ"ג-1983).

3. בהתאם לחוו"ד שמאי התובע, דמי השכירות החופשיים הראויים לחנות הינם 2,500 ₪. סכום זה זכאי התובע לקבל, לטענתו, החל מיום 22.11.17.

4. בפן הראייתי, התביעה נסמכת על אותה אמירה של הנתבע 1 במסגרת תביעת הפינוי, לפיה מה ששולם לסבו של התובע (טוביה טבנצ'יק- בעל הבית בזמנים הרלבנטיים), אינו דמי מפתח. לתובע עצמו, כפי שהובהר בחקירתו, אין ידיעה אישית בשאלה זו.

גרסת התובע בתצהירו (ת/1) ובחקירתו

5. הזכויות בחנות הועברו לתובע בירושה מסבו, טוביה טבנצ'יק (להלן: "טוביה"), ונרשמו על שמו ביום 18.01.12 (עמ' 1 לפר'). לאור הודאתו של הנתבע 1 בתביעת הפינוי, שלח דרישה לנתבעים לפיה עליהם לשלם לו את דמי השכירות החופשיים (נספח ה' לכתב התביעה). הנתבעים מצדם, הודיעו ביום 03.12.18 כי הם דוחים את הדרישה (נספח ו' לכתב התביעה). התובע טוען כי עוד ביום 13.12.07 (היינו 11 שנים קודם לכן) נדרשו הנתבעים לשלם דמי שכירות ראויים או להמציא מסמך המעיד על תשלום דמי מפתח, אך הם לא עשו כן (נספח ח'). על פי חוו"ד שמאית שצירף התובע, עומדים דמי השכירות החופשיים בנכס על 2,500 ₪ לחודש (נספח ז' לכתב התביעה).

6. בחקירתו שב התובע על הטענה כי עד ליום 16.05.18 לא ידע שהנתבעים לא שילמו דמי מפתח, כאשר לו היה יודע , ככל הנראה היה תובע מוקדם יותר (עמ' 2 לפר'). לעניין זה עומת התובע עם המכתב שנשלח בשנת 2007 (נספח ח' לתצהירו), אך הוא טען כי אינו זוכר את תוכנו (עמ' 2-3 לפר'). לאחר מכן טען שוב כי לא היה מודע עד להודאתו של הנתבע 1, וכי לא ראה חוזה קודם המסדיר את תשלום דמי המפתח (עמ' 4 לפר'). כאשר נשאל לגבי הסכם השכירות מיום 07.11.67, במסגרתו רכש אביהם של הנתבעים, דוד סלהוב ז"ל, את זכויות הדיירות המוגנת ממר ליפא גליגמן תמורת סכום של 10,500 לירות, השיב כי לא ראה את ההסכם והוא לא יכול להתייחס אליו (יודגש כי בעקבות הסכם זה, נחתם הסכם בשנת 1968 בין טוביה לדוד סלהוב – ראה בהמשך). לגרסת התובע, לא קיימת שום אסמכתא לתשלום דמי מפתח, והוא לא צריך יותר ממה שהנתבע 1 הודה בו בחקירתו (עמ' 4-5 לפר').