חרחש נ' גינדי ואח'

פסק דין

לפנינו תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו התובע הוא הבעלים היחיד של רכב מסוג מרסדס, מ.ר. 84-860-25 (להלן- הרכב).

כנטען בכתב התביעה, ביום 21.7.11 רכש התובע את הרכב מאת הנתבע 2.

לצורך הפעלת הרכב כמונית, שכר התובע מהנתבע 1 את הזכות הציבורית שבבעלותו, אולם בשל כך, נאלץ לרשום את הנתבע 1 כבעלים של הרכב הואיל וכך היא הדרישה לפי חוק.

במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו בין הנתבע 1 לנתבע 3, הוטל עיקול על הרכב בהיותו, כביכול, בבעלות הנתבע 1.

לטענת התובע , רישום הרכב בבעלות הנתבע 1 נעשה לצורך הפעלת המונית בלבד, וכי התובע הוא הבעלים של הרכב , ומשכך - יש להסיר את העיקול שהוטל על הרכב.

בין לבין, ביום 4.10.11, הגיש התובע בקשה להורות על השבת הרכב לידיו הואיל וביום 25.9.11 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז אשר ביטל את פסק הדין שמכוחו נפתחו הליכי ההוצאה לפועל בין הנתבע 3 לנתבע 1 (ע"א 29933-06-11) (להלן – פסק הדין).

לפיכך, טען התובע כי עם ביטול פסק הדין הנ"ל בוטלו כל הליכי ההוצאה לפועל, ובכללם, העיקול על הרכב.

הנתבעים 1 ו-2 הסכימו לבקשה להחזרת הרכב לתובע ולמעשה לסגירת ההליך שלפנינו.

לעומתם, הנתבע 3 מתנגד לבקשה תוך שהוא מבקש לערער על מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין ועל התנהלות הצדדים לתביעה.

הנתבע 3 מתנגד להשבת הרכב לתובע, ועומד על פסיקת הוצאות מוגדלות לטובתו.

הליך זה נפתח למעשה בשל הליכי ההוצאה לפועל שבמסגרתם הוטל העיקול על הרכב. משנמחקו הליכי ההוצאה לפועל עקב ביטולו של פסק הדין אשר היווה את הבסיס לפתיחתם - אין עוד מקום לדון בגורלו של הרכב והתביעה שלפנינו למעשה התייתרה.

נראה כי יומו של הנתבע 3, בכל הנוגע לטענותיו כלפי הנתבע 1, ניתן לו במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, ואף אם הנתבע 3 אינו סבור כן - ברי שאין בית משפט זה מהווה ערכאת ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בע.א. 29933-06-11.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת ההליך.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ב, 10 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: