חסינות

בפני הודעות מטעם מדינת ישראל ועיריית ראשל"צ (להלן: " העירייה") בדבר קיומה של חסינות לפי הוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: " הפקודה"), בקשה לדחיית התובענה על יסוד האמור, וכן, בקשת התובע לדחייתן של הודעות ובקשות אלו.

הרקע לבקשות

1.                התובע הגיש תובענה בסדר דין מהיר כנגד הנתבעים בגין אירוע מיום 16.5.2010.

2.                על פי הנטען, במועד האירוע כיהן הנתבע 1, כראש העיר. הנתבע 2, שימש עוזרו של ראש העיר. הנתבע 3, הועסק מטעם העירייה בחברה העירונית ראשון לציון לביטחון וסדר ציבורי בע"מ. הנתבעת 4, הועסקה בתפקיד מנהלת לשכת ראש העיר. הנתבעת 5 הינה מעסיקתו של שוטר מדינת ישראל (להלן: "השוטר").

3.                כנטען בכתב התביעה, ביום 16.5.2010 הגיע התובע לבניין העירייה במטרה להיפגש עם ראש העיר, הנתבע 1, וזאת על מנת לספר לו אודות בזבוז כסף של העירייה בהוצאה לאור של ציירים עולים מבריה"מ לשעבר, וכן למסור לו את סיפרו החדש. יודגש, שאין המדובר בפגישה אישית שנקבעה מראש, ועל פי הנטען נאמר לתובע כי הוא יכול להגיע ללשכה בצהריים.

4.                בהגיעו ללשכת ראש העיר פגש במזכירתו, הנתבעת 4, וביקש להיפגש באופן אישי עם ראש העיר. נאמר לו כי הוא יכול להשאיר את הספר והקטלוג בלשכה, אך התובע דרש להיפגש עם ראש העיר. בשלב זה החלו חילופי דברים בין התובע לבין הנתבעת 4 אשר ביקשה ממנו לצאת מהלשכה. משלא עשה כן, שכן לדברי התובע הטון והדברים היו בגסות, הגיעו למקום איש ביטחון מטעם העירייה, הנתבע 3, והשוטר.

בשלב זה, על פי הנטען, השוטר הוציא את התובע בכח מהלשכה. במהלך האירוע נעלם גם ארנקו של התובע.

לפיכך, הגיש התובע כנגד הנתבעים 1-4 והשוטר תביעה זו המבוססת על עוולת התקיפה וכן בגין גניבה, והנזק הפיזי והנפשי שנגרם לו.

הודעות החסינות מטעם הנתבעים

5.                ביום 19.7.2010 הגישה העירייה "הודעה על קיומה של חסינות לנתבעים 1-4 לפי סעיף 7א' לפקודה", באמצעות היועצת המשפטית של העירייה, בנימוק כי הטענות המועלות בכתב התביעה הינן פעולות שנעשו במסגרת תפקידם השלטוני (בקשה מס' 3).

ביום 9.11.2010 הגישה המדינה הודעה בדבר חסינות השוטר, בטענה כי הועסק כשוטר במשטרת ישראל במועד האירוע וכי פעולותיו נעשו תוך מילוי תפקידו (בקשה מס' 5).

ביום 10.11.2010 נעתרתי להודעת ההכרה מטעם המדינה באופן שהוריתי על דחיית התובענה כנגד הנתבע 5 תוך צירוף המדינה כנתבעת תחתיו.

טענות התובע

6.                התובע ביקש, בבקשות מס' 5 ו-10 בתיק זה, לדחות את הודעות החסינות שהוגשו מטעם העירייה והמדינה, מן הטעם שבנסיבות העניין חל החריג להענקת חסינות לעובדי ציבור. לדבריו, הנתבעים סטו באופן חמור מדרך פעולתם כעובדי ציבור בכך שפעלו מתוך כוונה לגרום נזק או מתוך שוויון נפש, אטימות או אדישות.

עוד, טען כי נפל פגם פרוצדוראלי בהגשת ההודעות. שכן, בניגוד לסדרי הדין, הודעות החסינות לא הוגשו תוך 30 ימים מיום קבלת התביעה.

דיון והכרעה

7.                הוראות החוק אשר עוסקות בחסינות עובדי ציבור הינן סעיפים 7א'-7ג' לפקודת הנזיקין.

הוראת סעיף 7א(א) רישא לפקודה קובעת:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין. הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

הוראת סעיף 7ב' לפקודה קובעת: