חמוד נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש לתעבורה"), אשר בו ניתנה ביום 4.9.11 הכרעת הדין וביום 15.9.11 ניתן גזר הדין.

בית משפט לתעבורה ששמע את ראיות הצדדים הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, בכך שביום 16.4.08 נהג המערער במונית ברח' שפירא בחיפה ועוכב לבדיקה משטרתית. הבדיקה העלתה כי רשיונו נפסל ביום 7.1.08 למשך חודשיים ע"י בית משפט לתעבורה בחיפה (השופט סלאמה). בתיק 10-110-06.

השוטרים שעיכבו אותו הודיעו לו על הפסילה וכעבור מס' דקות נהג המערער שוב במונית למרחק קצר, כך נטען בפני.

המערער פנה לבית משפט לתעבורה בהקשר לפסילה הראשונה שהוטלה עליו בתיק 10-110-06 וביקש ביטול פסק הדין שניתן בהעדר ואכן בית משפט לתעבורה (השופט סלאמה), דן בעניינו של המערער שוב , ביטל פסק הדין שניתן בהעדר והטיל עליו ביום 18.9.08 עונש קנס בלבד.

חרף העובדה הנ"ל החליט בית משפט לתעבורה להרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בזמן פסילה והטיל עליו בגין כך את העונשים הבאים:

10 חודשי פסילה בפועל,

8 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים,

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים,

קנס כספי בסך 1,500 ₪.

המערער הגיש את הודעת הערעור בעצמו אם כי התייצב היום ביחד עם עו"ד קומרניק, שייצגו וטען בשמו כאשר במהלך טיעוניו צמצם את ערעורו לענין עונש הפסילה בלבד.

על כן, איני רואה צורך לדון בערעור ביחס להכרעת הדין וביחס לרכיבי הענישה האחרים.

המערער טוען כי העונש שהוטל עליו חמור ואינו עומד בפרופורציה נכונה עם נסיבות העבירה, מדובר בנהג מקצועי שנהג למרחק קצר ביותר ברכב (מס' מטרים כטענתו) אחרי שנודע לו על דבר הפסילה שבוטלה בדיעבד, זאת כדי למנוע הפרעה לתנועה.

עוד נטען כי הוא נכה המוכר במוסד לבטוח לאומי ומפרנס את משפחתו הן מקצבת הנכות והן מעבודתו הנוספת כנהג מונית.

ב”כ המשיבה סבורה כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש ראוי והולם אולם לא חלקה על כך כי נסיבות העבירה אינן דומות למקרים הקלאסיים של נהיגה בזמן פסילה. לדעתה אין מקום להתערב בגזר הדין של בית משפט לתעבורה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית משפט לתעבורה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש הפסילה בפועל למשך חודש ימים בלבד.

לא נעלמה מעיני ההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור תמעיט להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית - ראו לעניין זה ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10).

כמו כן, לא נעלם מעיני כי מדובר בעבירה שבצידה נקבע עונש מינימום שהחריגה ממנו וקיצורו מחייבים קיומן של נסיבות מיוחדות – ראו סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961, שלטעמי, קיימות בעניינו של המערער.

המדובר בפסילה קודמת עליה לא ידע המערער ומשנודע לו הסיע את רכבו למרחק קצר כדי למנוע הפרעה לתנועה בכביש, ואומר לעניין זה כי יתכן והיה ראוי שלמטרה זו יסייעו בידו השוטרים, הפסילה הקודמת בוטלה לאחר שהמערער פנה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

לכל הנימוקים הנ"ל יש להפנות, גם לעובדה שמדובר בנכה המוכר במל"ל ועמל לפרנסת משפחתו. נימוקים אלו יש בהם כדי לבסס את החריגה מעונש המינימום.