חלף נ' ורמוט ואח'

פסק דין

בפני בקשתו של המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטתו מיום 8.9.09 של כב' רשם ההוצל"פ נמרודי יגאל שהורה על מימוש כספים מעוקלים.

ב"כ המשיב הגישה תגובה בכתב.

הצדדים לא מסרו עמדתם, כפי שנתבקשו, לדיון בבקשה בערעור עצמו.

החלטתי לדון בבקשה כבערעור וכאילו ניתנה הרשות.

הבקשה לא הוגשה במועד מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד ואולם נטען בבקשה כי המבקש לא מתגורר דרך קבע בארץ;

מכל מקום החלטתי לדון בערעור לגופו, למרות האיחור בהגשת הבקשה.

אגב, המועדים אינם קבועים בתקנות סדה"א אלא בתקנה 119(ה( לתקנות ההוצל"פ.

יש לדחות טענותיו של המבקש להחלטת סעיף 8 לחוק הערבות, לאי מיצוי הליכים כנגד החייב וכל טענה אחרת הקשורה להיותו ערב.

טענותיו אלה של המבקש נדונו ונדחו בהחלטתו של הרשם הנכבד ביום 21.0.09 והבקשה שבפני לא מתייחסת להחלטה זו.

באשר לסכום המימוש טוען המבקש כי ההחלטה מתייחסת לסך של 230,561.58 ₪ בעוד שערבותו הוגבלה לסך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה על בסיס המדד הידוע ביום 13.3.03 לעומת המדד שהיה ידוע ביום פרעונו בפועל של השטר.

עפ"י חישובו של המבקש הסכום הנכון הינו 113,889 ₪.

בתגובה נטען כי שטר החוב מציין מפורשות "מאה אלף שקלים חדשים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית".

שבתי ועיינתי בצילום השטר ולא מצאתי כי סכומו נושא ריבית בנוסף להפרשי הצמדה.

ב"כ המשיב לא מתייחסת בתגובה לסכום שטוען המבקש כסכום הנכון של החוב.

אשר על כן מתקבל הערעור בחלקו רק לגבי סכום החוב למימוש.

הרשם הנכבד יקבע את סכום החוב הנכון ורק אותו יממש ויעביר לזוכה. יתרת הסכום, ככל שתהיה, תוחזר למבקש, כפוף לזכויות צדדים שלישיים, אם ישנם.

באם הועברו בפועל למשיב כספים העולים על הסכום הנכון שיקבע ע"י הרשם, אזי על המשיב להחזיר למבקש את הסכומים שהועברו לו ביתר, ככל שהועברו.

אין צו להוצאות בבקשה.

ניתן היום, א' כסלו תש"ע, 18 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.