לאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ, ולאחר העיון בחומר שבתיק ובסיכומי התובע, ובהעדר סיכומים מטעם הנתבעת על אף שנדרשה להגישם מספר פעמים, ביה"ד קובע כדלהלן:
א. בכל הנוגע לטענת הנתבעת לקבלת זכויות כל שהן בדירת המגורים בערד, ביה"ד דוחה את טענת הנתבעת לשיתוף בזכויות אלו. הדירה רשומה על שם התובע בלבד. היא נקנתה בתמורה שהתקבלה ממכירת דירה שהייתה בבעלותו הבלעדית של התובע. על אף שהדירה המדוברת נרכשה במהלך הנישואין אין בעובדה זו בלבד כדי להצדיק את שיתופה של האישה בזכויות כל שהם בדירה זו. הלכת התחלוף (ע"א 686/85 מערבי נ' מערבי) שיש לה מקום בדיני התורה ובאומדן דעת הצדדים, קובעת שנכס שנרכש במהלך הנישואין מכספים שאינם בני איזון אף הנכס אינו בר איזון, אלא אם כן תוכח כוונת שיתוף בנכס.
טענת הנתבעת היתה בעלת משמעות רק אילו הוכיחה כוונת שיתוף בדירה במהלך החיים המשותפים. נציין, שגם אילו היתה מוכחת כוונת שיתוף, גם אז, ייתכן שעל פי דיני התורה, לא יהיה בכך כדי להקנות זכויות קנייניות בדירה. (בפסק דין אחר הרחבנו את היריעה בסוגיא זו.) בתביעה שלפנינו לא הוכחה כל כוונת שיתוף, ולכן הדיון בשאלה זו מיותר לצורך פסק הדין הנוכחי.
אולם, מאחר שתשלום המשכנתא על יד הבעל יכול להיחשב כתשלום משותף של הצדדים, וכפי שהוסכם על ידי הצדדים, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון מתאריך (15.11.15) בשורות (49־58), הרי שהנתבעת השתתפה בפועל בתקופת החיים המשותפים בתשלום עבור סילוק המשכנתא מהדירה. על אף שאין בכך כדי להצביע על כוונת שיתוף (המשכנתא לא נרשמה על שם האישה והאישה לא שועבדה לתשלום זה אף לא כערבה), מכל מקום, מאחר שתשלומים אלו אפשרו לבעל לממש את בעלותו הבלעדית בדירה, הרי שהנתבעת רשאית לקבל את חלקה בתשלומים אלו, דהיינו, את מחצית מתשלומי המשכנתא ששולמו במהלך החיים המשותפים עד למועד הקרע. חישוב גובה התשלום שעל הבעל לשלם לאישה כתוצאה מחיוב זה, לאחר קבלת כל המסמכים הרלוונטיים, ייכנס אף הוא לדו"ח האקטואר שייכתב לצורך איזון המשאבים הכללי של הצדדים שבפנינו.
לאור האמור לעיל, שהדירה הינה רכושו הבלעדי של התובע, ואין לנתבעת זכויות כל שהן בדירה שברחוב [...] ערד (גוש [...] חלקה [...]), ביה"ד מורה לנתבעת לפנות את הדירה לאלתר. אם יבוקש צו המורה למשטרת ישראל לסייע בביצוע הוראה זו, ישקול ביה"ד מתן הצו בהקדם.
במסגרת החלטה זו, מאחר שלפיה הנתבעת מתגוררת בדירה השייכת לתובע, ביה"ד מחייב את הנתבעת לשלם לתובע דמי שימוש ראויים בסך של 21,000 ש"ח, שהם דמי שכירות חודשיים במכפלת החודשים בהם האישה מתגוררת בדירה לא לה. דמי השכירות החודשיים נקבעו בהתאם להצהרת התובע ובהעדר תגובה של הנתבעת, על אף שנדרשה להגיב מספר פעמים.
לצורך הבטחת זכויותיה מכוח תשלומי המשכנתא האמורים לעיל, וכן לצורך הבטחת זכויותיה לקבלת כספים מכוח הדו"ח האקטוארי הכללי שיימסר לבית הדין על פי החלטה זו, ככל שדו"ח זה יצביע על חיובים כל שהם של התובע כלפי הנתבעת, תוכל הנתבעת לפנות לבית הדין לאלתר לקבלת צו עיקול על הדירה להבטחת הזכויות הכספיות המגיעות לה.
ב. בכל הנוגע לזכויות וחובות שנצברו במהלך הנישואין, ביה"ד קובע שהם יאוזנו כדין. תקופת האיזון היא ממועד הנישואין שהיו בתאריך 27.12.07 ועד למועד הקרע שהיה בתאריך 5.3.15.
לצורך כך, ימונה אקטואר מוסכם בתוך ארבעה עשר יום ממועד חתימת החלטה זו. עלות העסקתו תושת על הצדדים בשווה. בהעדר הסכמה ימונה האקטואר על ידי בית הדין לבקשת מי מהצדדים, לאחר המועד הנ"ל.
לבקשת כל צד, יוציא בית הדין צווים לגילוי מסמכים שיהיה בהם כדי לסייע לעריכת הדו"ח הסופי של האקטואר.
ג. בכל הנוגע לחלוקת המיטלטלין וכלי הרכב שנטענו על ידי התובע כשייכים לשותפות, ובהעדר תגובה של הנתבעת, ימונה שמאי מוסכם תוך ארבעה עשר יום מקבלת החלטה זו, לצורך עריכת דו"ח שמאות של המיטלטלין וכלי הרכב המדוברים, המוחזקים על ידי הנתבעת. הנתבעת תחויב לשלם לתובע את מחצית שווים לפי דו"ח השמאות שיוגש לבית הדין. לחלופין, תוכל הנתבעת להשיב את מחציתם כפי שהם, לתובע. אם תבחר הנתבעת בתוך המועד הנ"ל בתשלום כספי ולא בהשבת המיטלטלין בעינם, ייכנס חוב זה אף הוא לדו"ח האקטואר הסופי, בהתאם לכללי האקטואריה. בהעדר הסכמה, ימונה על ידי בית הדין.
ד. בכל הנוגע לחובות שנוצרו לאחר מועד הקרע, שלטענת התובע, מקור החובות הוא במשק המשותף, ולכן הנתבעת חייבת במחציתם, ביה"ד קובע לצדדים מועד לדיון בתביעה זו לתאריך 28.3.16 שעה 9:15.
ה. בנוסף, בדיון זה, יפעל ביה"ד לסייע לצדדים בהתקדמות ביצוע החלטה זו, ובמידת האפשר, בסיום ההליך. ביה"ד קורא לנתבעת לפעול כאמור בהחלטה זו כלשונה, בטרם ייתן ביה"ד הוראות אכיפה חד צדדיות.
ניתן ביום ח' באדר א התשע"ו (17/02/2016).
ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של בעלי־הדין.
הרב ציון לוז־אילוז – אב"ד הרב מאיר כהנא הרב אבידן משה שפנייר