ו"ע 31707-09-14 הרמן נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

בפנינו ערר שני בעניינה של העוררת. הראשון – ו"ע 2833-10-12, הוגש על דחיית תביעתה לפי חוק ההטבות לניצולי שואה תשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות), ערר אשר נדחה. הערר הנוכחי הוא על החלטת המשיבה לדחות בקשת העוררת לעיין מחדש בהחלטת הדחייה על סמך ראיות חדשות שהוגשו מטעמה, וזאת מכוח הסמכות המוקנית למשיבה בסעיף 18 לחוק נכי רדיפות הנאצים.

נציין כי טיעוני הצדדים בערר הוגשו בכתב.

המשיבה עותרת למחיקת הערר על הסף משני טעמים: מעשה בי-דין – לא הוגש ערעור על פסק הדין של הוועדה שהפך חלוט, והטעם השני הוא היעדר סמכות עניינית של הוועדה לדון בערר הנוכחי מאחר וההחלטה שנשלחה לעוררת במכתב מיום 6.7.14 אינה בגדר החלטה בת ערר. נימוק היעדר סמכות עניינית תמוה וחסר יסוד נוכח הנוסח הברור והחד משמעי של ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיון מחדש; "קראנו בעיון את האמור בפנייה על צרופותיה, אולם אין בפנייה זו כדי לשנות מהחלטת הדחייה שנשלחה אליכם".

באשר לטענת מעשה בי-דין, המשיבה מתעלמת מהוראת סעיף 18 הנ"ל מבלי לנמק עמדתה ואנו דוחים גם טיעון זה ומאמצים את הניתוח המשפטי של ב"כ העוררת בנקודה זו – ראו נימוקים ואסמכתאות ב"תגובה מטעם העוררת לבקשה למחיקה על הסף".

קורותיה של העוררת פורטו בפסק הדין של הוועדה מיום 28.4.13 (לאחר ששמענו את עדותה) ולצורך הדיון נזכירן בתמצית: נולדה בשנת 1932 בעיר פאלטיצ'ן ברומניה והתגוררה שם עם משפחתה בתקופת הרדיפות עד לגירושם, במועד שאינו זכור לה, לעיר דורוחוי. לטענתה בפאלטיצ'ן ובדורוחוי חויבה לבצע עבודות כפייה: עבודות מטבח במחנה צבאי שהוקם בקרבת בית מגוריה בפאלטיצ'ן וניקוי כבישים בדורוחוי.

העוררת טענה כי עבודות הכפייה בשתי הערים בוצעו על ידה במחנות עבודה המוכרים ע"י קרן סעיף 2 ומכאן זכאותה להטבות לפי חוק ההטבות.

השאלה העובדתית-משפטית המהותית שעמדה בפני הוועדה בדיון הקודם וניצבת בפנינו גם עתה: האם העוררת עומדת בתנאי הסף לתחולת חוק ההטבות, היינו, האם שהתה בגטו או במחנה. בפסק הדין בעניינה נקבע כדלקמן: "לאחר שבחנו גרסת העוררת לא נוכל לקבל טענתה כי שהתה במחנות 'המוכרים' לפי קרן סעיף 2. לפי התיאור שמסרה עבודות המטבח שביצעה היו במטבח צבאי שנועד לספק ארוחות לחיילים גרמנים ושורת ההיגיון נותנת שהמתקן לא מוקם במחנה עבודה בו יהודים עבדו בעבודת פרך. כמו כן אין לעוררת גרסה סדורה ומשכנעת להימצאותה במחנה עבודה בדורוחיו ולא רק בעיר עצמה."

וכן: "איננו מטילים ספק כי העוררת שהתה בשתי הערים כפי שציינה, אולם נפסק לא אחת...כי לא די בכך שהתובע התגורר בעיר בה נמצא מחנה מוכר אלא עליו להוכיח כי שהה בו. גם אם נקבל את מלוא גרסת העוררת באשר לעבודות הכפייה אותן ביצעה, לא הוכח כי שהתה במחנה מוכר, תנאי הכרחי לזכאות לפי החוק."