ויתור בדרך של התנהגות על חלק יחסי (קטן) בדירה

לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכאים התובעים להירשם כבעלי מלוא הזכויות בנכס הידוע כ---(להלן: "הדירה").

התביעה הוגשה במקור כהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי והועבר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.306 לבית המשפט לעניני משפחה.

הצדדים.

1.         התובעים 1 עד 6 הינם בני משפחה אחת, התובעת 1 הינה אמם של התובעים 1 עד 5, להלן: כולם "התובעים" (התובעת - 1 - להלן התובעת).

2.         התובעת נישאה למנוח ממנו נולדו התובעים 1 עד 5 למנוח היו אלה נישואים שניים.

3.         הנתבעים 1 עד 4 הינם ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים לאמם של הנתבעים, להלן "הנתבעים".

            אמם של הנתבעים והמנוח התגרשו בשנת 1980, ויחסיהם הוסדרו בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 15.4.80.

רקע והליכים משפטיים קודמים בין הצדדים.

1.         המנוח נפטר בסוף שנת 1991.

ביום 5.5.1992 ניתן אחר המנוח צו ירושה ובו נקבע, כי יורשיו של המנוח הינם התובעת ולה מחצית מהעזבון (1/2) ותשעת ילדיו של המנוח, כלשכל אחד מהם 1/18 חלקים בעזבון.

2.         נכסי העזבון כללו שתי דירות - האחת בטירת הכרמל, להלן: "הדירה בטירת הכרמל" בה התגוררו המשיבים ואמם.

            השניה - הדירה נשוא התביעה שנרכשה ביחד עם התובעת מעמיגור ביום 10.6.1990.

3.         ביום 11.5.98 תבעו הנתבעים את התובעים על מנת שבית המשפט יצהיר כי כל זכויות המנוח בדירה בטירת הכרמל שייכות למשיבים וזאת על יסוד הסכם הגירושין שהיה קיים בין המנוח לבין אמם, לשם הנוחות ובשל חשיבותו של ההליך המשפטי לענייננו, יקרא להלן "ההליך המשפטי הראשון".

4.         ביום 6.1.99 ניתן בהליך המשפטי הראשון פסק דין המאשר את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, ובו נקבע כי הדירה בטירת הכרמל שייכת לנתבעים.

טענת התובעים.

5.         התובעים חוזרים על העובדות המפורטות לעיל.

6.         לטענתם במועד הדיון שהתקיים בהליך המשפטי הראשון ובשל חשיבות טענה זו לעניננו אצטט אותה כדלהלן:

 " במסגרת דיון שהתקיים ביום 6.1.99 המליצה כבוד השופטת שטמר לצדדים 

     להגיע להסדר ביניהם, הצדדים יצאו למסדרון על מנת להידבר והגיעו לכלל