ויסמן ואח' נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על כך שבית משפט השלום (השופטת חנה לפין הראל) קיבלה את הערעור שהגישו המבקשים, אך לא חייבה את המשיבה בהוצאות. המשיבה מתנגדת לבקשה.

כאמור, זו בקשה הנסובה על חיוב ההוצאות בלבד. לפי סעיף 1 (8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור ) התשס"ט – 2009), לא תינתן רשות רשות על החלטה בענין הטלת הוצאות משפט, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו. הצדדים התבקשו להתייחס לתחולת צו זה על הבקשה, וטענת המבקשים היתה שהצו דן בהטלת הוצאות על הליכי ביניים ולא על הטלת הוצאות בפסק דין סופי , שהדרך לערער עליו היא בהגשת בקשת רשות ערעור. אני דוחה את הטענה שהצו חל רק על הליכי ביניים. אילו היה חל ק על הליכי בינים, לא היה צריך להוסיף לו את התוספת המתייחסת לפסק דין. מהמיעוט ניתן להבין, שהצו חל גם על הטלת הוצאות בפסק הדין עצמו. לפיכך, לפי הצו, אין ליתן למבקשים רשות ערעור בענין ההוצאות שלא הוטלו עם קבלת הערעור שהגישו.

אפילו לא היה חל הצו, אין דרכו של בית משפט לערעור לדון בערעור המוגש על הוצאות המשפט בלבד (וראה: בש"מ 05 / 11853 קירזון נ' מועצה מקומית אלעד [פדאור (לא פורסם) 06 (10) 463], עמוד 2). זאת ועוד, אין בבקשה דבר המצדיק שינוי החלטתו של בית המשפט שלא להטיל הוצאות. אמנם, המבקשים זכו בערעור ובביטול הליכי פינוי, עקב אי מסירת הודעת פינוי כדין, מכיוון שלא הוברר כיצד נמסרה הודעת הפינוי, אך זאת, לאחר שאין חולק שניתן כנגד המבקשים פסק דין פינוי, וכי הם ידעו שעליהם לפנות את הנכס, אלא שהגישו בקשה בטענת "פרעתי". בנסיבות אלה, היה זה בגדר שיקול הדעת הסביר של בית משפט השלום לקבל את הערעור אבל לא לחייב בהוצאות.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך 4,640 ₪. הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המבקשים תוחזר להם, לאחר שיוכיחו ששלמו למשיבה את הוצאות הבקשה לפי החלטתי זו.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.