ואקנין נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו, רכיב הפסילה בפועל שבית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ע. נהרי), אשר פסל את המערער לשבע שנות פסילה מלנהוג, אשר עבר עבירה לפי סעיף 64 (א) לפקודת התעבורה – הפקרה אחרי פגיעה של נפגע תאונת דרכים.

בתיק זה, נשמעו ראיות ובסופן זוכה המערער מאחריות לתאונה, אך הורשע, כך מובן, בעבירת ההפקרה, למעשה , עפ"י הודאתו בעובדות הקשורות לכך.

בית משפט קמא התלבט וחשב היטב בטרם גזר דינו של המערער בגזר דין מנומק ויפה, לאחר קבלת תסקיר, בית משפט נתן דעתו לכל היסודות ולשיקולים הדרושים לקביעת עונש הולם וראוי, בחר להסתפק בהיבט המאס, בהטלת מאסר בעבודות שירות על המערער, ובהיבט הפסילה בפועל גזר, פסילה ארוכה של שבע שנים.

מדובר בתיק שבו הנסיבות החשובות לגזר הדין הינן העובדה שהנפגע בתאונה נפגע באופן קשה, הפגיעות שנפגע בגזע המוח בבסיס הגולגולת גרמו לנזקים, שייתכן והינם בלתי-הפיכים, בוודאי לתקופות ממושכות של טיפול שיקומי.

ידוע שתוצאות תאונת דרכים יש להן השפעה ניכרת על מידת העונש של הנהג, וכך צריך שיהיה.

בית משפט קמא, בגזר דינו, גם שקל באופן ראוי כל אותם שיקולים שיכולים להשפיע והקשורים במערער, כלומר, הפגיעה שהוא נפגע מהמעשה, בעיקר פגיעה נפשית., טיפול פסיכולוגי שקיבל עקב אחריותו לתאונה והאחריות שהוא לקח על עצמו.

עד כאן התייחסות לגזר דינו של בית משפט קמא ועתה לדין:

בית משפט העליון קבע יותר מפעם אחת שאין ערכאת הערעור שמה עצמה במקומה של הערכאה המבררת. נאמר למשל, בע"פ 3074/07, מדינת ישראל נ' מוחמד אבו-טקאפה [תק-על] 2008 (1), 5344:

"ההלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בעונש שגזרה ערכאה דיונית, אלא במקרים בהם הערכאה הדיונית טעתה או שהעונש שנגזר עליה חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות".

גם בנסיבות הלא קלות של המערער ותכונותיו החיוביות שכאמור, בית משפט קמא נזקק להן, בשל חומרת העבירה, הפגיעות הקשות בנפגע אף שהמערער זוכה מאחריותו לתאונה, לא אוכל לומר כאשר לנגד עיניי מטרות הענישה, מטרות המניעה, ההרתעה והגמול, שבית משפט קמא סטה במידה קיצונית ממידת העונש ההולם, אף כי העונש שהטל הוא עונש קשה בהיבט הפסילה שבו, ולא אתערב בגזר הדין והערעור יידחה.

ניתנה והודעה היום י"א אדר ב תשע"א, 17/03/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי