אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התקבל ערעור של המדינה על קולת העונש

התקבל ערעור של המדינה על קולת העונש

תאריך פרסום : 01/01/2012 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
7348-11
25/12/2011
בפני השופט:
1. ס' ג'ובראן
2. א' חיות
3. י' עמית


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד דפנה שמול
הנתבע:
שמעון אוזן
עו"ד ארז מושקוביץ
פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.8.2011 (ת"פ 8697-01-11 כבוד השופט ש' אטרש).

           נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן הכולל שלושה אישומים. האישום הראשון מייחס לו עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. האישום השני מייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. האישום השלישי מייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; וכן עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין. לפי המתואר באישום הראשון, ביום 1.11.2010 אמר המשיב למתנדב במשטרת ישראל כי הוא חייב לו 500 ש"ח על הדו"ח שהוא נתן לבן שלו. המשיב נצמד למתנדב ולקח מהכיס של הווסט המשטרתי שלבש סכום של 500 ש"ח במזומן. בהמשך, איים המשיב על המתנדב כי יקנוס אותו בסכום של 10,000 ש"ח, וכי ישרוף את משאיות הגרר שבבעלותו. לפי המתואר באישום השני, בעקבות המתואר באישום הראשון, הוצא צו מעצר נגד המשיב. ביום 5.11.2010 הבחין המשיב בשוטרים והחל להימלט מהם. במסגרת ניסיונותיו להימלט, נהג המשיב ברכבו בנהיגה פרועה ומסוכנת, פנה ללא מתן זכות קדימה, עקף במקום בו פס הפרדה רצוף וסיכן את הנוסעים האחרים בכביש. לפי המתואר באישום השלישי, באותו היום הובא המשיב להארכת מעצר. בתום הדיון הוא סירב להיכנס לניידת המשטרה וקילל את השוטרים שנכחו במקום. השוטרים נאלצו להשתמש בכוח סביר על מנת להעלותו לניידת. במהלך הנסיעה הוא המשיך לצעוק ולקלל את השוטרים וכן פנה אל השוטרים בביטויים גסים כפי שמתואר בכתב האישום המתוקן.

           בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב, בעקבות הודאתו, בעבירות המיוחסות לו, וביום 23.8.2011  גזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר מותנה של שבעה חודשים (חמישה חודשים באופן חופף וחודשיים באופן מצטבר); שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; וכן פיצוי למתנדב בסך של 1,500 ש"ח ופיצוי לשוטרת בסך של 1,500 ש"ח. מבחינת השיקולים לחומרה התייחס בית המשפט לעברו הפלילי המכביד של המשיב, וכן לכך שביצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה, תקופה קצרה לאחר ששוחרר מריצוי מאסר שהוטל עליו בתיק קודם, ובעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה. כמו כן, התייחס בית המשפט לחומרת העבירות בהן הורשע. מבחינת השיקולים לקולה, התייחס בית המשפט לכך שהמעשים שביצע המשיב לא נמצאים ברף הגבוה של העבירות בהן הורשע. כמו, כן התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות, המשפחתיות והכלכליות. בית המשפט התייחס גם לכך שהמשיב הופנה לבדיקה פסיכיאטרית בשל מצבו הנפשי, וכן לכך שהודה במעשיו ובכך שהביע חרטה וחסך זמן שיפוטי.

           מכאן הערעור שלפנינו.

           המערערת טוענת כי העונש שהוטל על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו, ואין בו כדי להרתיעו מפני ביצוע עבירות נוספות בעתיד. המערערת מוסיפה וטוענת כי העבירות החמורות שביצע המשיב, בצירוף עברו הפלילי המכביד, והעובדה שביצע אותן בעת שהיה משוחרר ברישיון ובעת שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה, מחייבים את החמרת העונש שהוטל עליו באופן ניכר. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתחשב במצבו הכלכלי של המשיב בשנים האחרונות כשיקול להקלה בעונשו. עוד טוענת המערערת כי אישיותו של המשיב, כפי שתוארה בגזר הדין, מצדיקה את הצורך בענישה מרתיעה והרחקתו מהציבור, שכן קיים חשש מפני ביצוע עבירות פליליות נוספות. עוד טוענת המערערת, בין היתר, כי המשיב לא ניצל הזדמנויות קודמות שניתנו לו, ועל אף שהתחייב בפני ועדת השחרורים לשמור על תנאי הרישיון, ביצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה תקופה קצרה לאחר ששוחרר מריצוי מאסר.

           מנגד, סומך המשיב את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו. לטענתו, צדק בית המשפט המחוזי בכך שהתחשב במצבו הנפשי הקשה ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וקבע כי אין למצות עמו את חומרת הדין. 

           לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

           אכן, הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). בענייננו, הגענו למסקנה כי בית המשפט המחוזי סטה ממדיניות הענישה הראויה במידה המצדיקה את התערבותנו וכי העונש שהוטל על המשיב אינו הולם את נסיבות המקרה ואת חומרת העבירות בהן הורשע.

           המעשים המיוחסים למשיב הם חמורים ביותר, כל מעשה כשלעצמו ובוודאי כאשר מתייחסים אל שלושת האישומים במצטבר. נדמה שאין צורך להכביר מילים על החומרה שבעבירות כלפי עובדי ציבור בכלל, וכלפי שוטרים הממלאים את תפקידם בפרט. כך, בעניין אחר הבעתי את עמדתי כי יש "לשוב ולהזכיר כי הדעת אינה סובלת שימוש בביטוים כה נלוזים גזעניים ומעוררי חלחלה כנגד שוטרי משטרת ישראל, אשר עושים את עבודתם נאמנה למען שמירת הסדר הציבורי ובטחון הציבור, ואף מסכנים את חייהם לשם כך...חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק..." (רע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.8.2010)). בענייננו, הביע המשיב זלזול בוטה הן במתנדב של משטרת ישראל והן בשוטרים שמילאו את תפקידם. המשיב קילל את השוטרים בשפה בוטה, הפריע להם במילוי תפקידם וכן איים עליהם שיפגע בהם, ברכושם ובמשפחתם. התנהגות מסוג זה, בייחוד כאשר מדובר בהתנהגות שאינה מקרה בודד אלא התנהגות חוזרת, מצריכה ענישה מרתיעה.

           אף בנוגע לעבירה של סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה, ובייחוד בנסיבות של בריחה מרכב משטרתי תוך כדי מרדף נקבע בפסיקה, כי מדובר בתופעה שיש להוקיעה ולהטיל בגינה עונשים כבדים:

"בית משפט זה נדרש לא אחת, ולמרבה הצער לעיתים תכופות מדי, לעבירה הנמצאת בליבו של תיק זה ול"תופעת המרדפים" אשר קנתה לה אחיזה במחוזותינו. תופעה חמורה זו, קוראת תיגר על שלטון החוק ושמה לאל את ביטחונם וחייהם של המשתמשים בדרך. האיסור הפלילי על סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה הינו אחד האמצעים להתמודדות עם תופעה חמורה זו, ורף הענישה החולש על העבירה משלים את המאמצים למיגורה. האינטרסים החשובים שבבסיסה של העבירה, שכיחותה של תופעת המרדפים, והקטל המתמשך בכבישי ארצנו חיזקו את משקלו של האינטרס הציבורי בדבר הרתעת העבריין והציבור כולו, והובילו לקביעתו של רף ענישה מחמיר. הענישה המקובלת עומדת כיום על מספר שנות מאסר ומספר שנות פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון רכב..." (ע"פ 9750/09 ליפייקו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.10.2010); ראו גם: ע"פ 5206/10 פוקהא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.1.2011)).

           אל חומרת העבירות שביצע המשיב מצטרפת העובדה שאלה בוצעו בעת שהיה עומד ותלוי נגדו מאסר מותנה בר הפעלה וכן העובדה שביצען בעת שהיה משוחרר ברישיון ממאסר קודם שהוטל עליו. עיון בגיליון המרשם הפלילי שלו מלמד שאין זו הפעם הראשונה בה הוא מורשע בעבירות כלפי שוטרים ובעבירות איומים. עובדות אלה מלמדות כי הרשעותיו הקודמות, תקופת המאסר שריצה ואף המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו - לא היה בהם כדי להרתיעו מלהמשיך ולבצע עבירות שיש בהן כדי להביע זלזול עמוק בשלטון החוק ובנציגיו. נסיבות אלה, בצירוף העובדה שהמשיב נהג ברכבו באופן המסכן את חייהם של הנוהגים בכביש, שכנעוני כי לא נותר מנוס אלא להטיל עליו תקופת מאסר משמעותית. אכן, חשוב לציין כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ובכל מקרה יש להתחשב אף בנסיבותיו האישיות של הנאשם. אלא, שבמקרה זה נתן בית המשפט המחוזי משקל יתר לנסיבות אלה, וזאת על חשבון שיקולים אחרים כדוגמת שיקולי הגמול וההרתעה.

           לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי העונש שהוטל על המשיב אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע ואת נסיבות המקרה וכי יש להחמיר החמרה משמעותית בעונשו. יחד עם זאת, התחשבנו אף בהלכה שלפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם הנאשם ונתנו משקל מיוחד למצבו הנפשי של המשיב. לפיכך, אנו מקבלים אפוא את הערעור, במובן זה שעונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב יעמוד על 22 חודשים. עונש המאסר של חודשיים שהופעל על ידי בית המשפט המחוזי במצטבר, יישאר על כנו כך שסך הכל על המשיב לרצות עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, לנוכח הרשעתו של המשיב בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ועברו התעבורתי המכביד, מצאנו לנכון להטיל עליו עונש של 12 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל, כאשר תקופת הפסילה תחל עם שחרורו ממאסר, וכן עונש של 12 חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי שלא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ויורשע בגינה. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. נוסיף, כי יש לקוות שהמשיב ישכיל לנצל הזדמנות זו על מנת להשתקם ולחזור לנהל אורח חיים נורמטיבי. חזקה על שירות בתי הסוהר כי יקח לתשומת לבו את מצבו הנפשי של המשיב ויפעל על מנת לשלבו, ככל האפשר, בהליך טיפולי.

           ניתן היום, ל' בכסלו התשע"ב (26.12.2011).

ש ו פ ט

      ש ו פ ט ת

                ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11073480_H01.doc   שצ

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ