אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד בעניין מכסת ההיתרים לעובדים זרים בענף הבנייה

התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד בעניין מכסת ההיתרים לעובדים זרים בענף הבנייה

תאריך פרסום : 13/02/2008 | גרסת הדפסה
עע"מ
בית המשפט העליון
777-08-א'
12/02/2008
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
1. שלום בן משה הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת
2. יוסי אדלשטיין מנהל יחידת האכיפה במשרד הפנים
3. אהרון ברזאני מנהל אגף מת"ש יחידת הסמך
4. שר התעשייה המסחר והתעסוקה
5. שר הפנים
6. שר האוצר

עו"ד י' גנסין
עו"ד מ' צוק
הנתבע:
1. לשכת המסחר ת"א - התאחדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבניין
2. התאחדות הקבלנים והבונים בישראל

עו"ד ר' יאראק
עו"ד ש' חי-עם
החלטה

            זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט מ' סובל), אשר קיבל את עתירת המשיבות והורה למבקשים להעמיד את מכסת ההיתרים לעובדים זרים בענף הבניין על 12,000 היתרים עבור שנת 2008.

1.              ביום 12.9.06 התקבלה החלטת ממשלה מס' 446 לפיה "יש להעמיד את מכסת ההיתרים המרבית להעסקת עובדים זרים בענף הבניין על 12,000 מיום 1.10.07, כך שעד לתאריך זה לא יכנסו לארץ עובדים באופן שלא יאפשר לממש את המכסה המקסימאלית ביום האמור; על 9,000 מיום 1.10.08 ... ועל 6,000 מיום 1.10.09" (להלן: החלטת הממשלה). עם זאת, הלכה למעשה ניתנו על-ידי הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעסוקה, המסחר והתעשייה (להלן: הממונה; יחידת הסמך) היתרים במספר הנופל מהמכסה המרבית עליה הוחלט לתקופה המתחילה בחודש אוקטובר 2007.   

המשיבה 1, לשכת המסחר בתל אביב - התאגדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבניין מייצגת מול רשויות המדינה את עניינם של 39 מתוך 41 תאגידי כוח אדם שהתאגדו לצורך העסקת עובדים זרים בענף זה (להלן: התאגידים) והמשיבה 2, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל המייצגת מול הרשויות את ענייניהם המשותפים של קבלני הבניין והתשתיות בישראל המעסיקים עובדים זרים, עתרו לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים על מנת שזה יורה למבקשים ליישם את החלטת הממשלה. העתירה עסקה גם בסוגיות נוספות, אך אלו אינן נדרשות לצורך הכרעה בבקשה שלפניי.

2.              בית המשפט קמא קיבל את העתירה, ככל שהיא נוגעת למספר ההיתרים לעובדים זרים בענף הבניין שעל הממשלה להקצות, וקבע כי לתאגידים, אשר המטרה היחידה לשמה התאגדו ואשר להגשמתה הם פועלים, הינה העסקת עובדים זרים בתחום הבניין, ישנה זכות כי הממונה יקצה היתרים בהתאם למכסת ההיתרים המרבית שנקבעה בהחלטת הממשלה. את קביעתו זו, ביסס בית המשפט על מספר טעמים: ראשית, בית המשפט מצא כי אין מחלוקת על כך שקיים מחסור בעובדים זרים בענף הבניין ועל כך שקיימת דרישה מצד התאגידים למצות את מלוא המכסה. שנית, בית המשפט קבע כי השימוש במילה "מרבית" בנוסח החלטת הממשלה נועד לאפשר הפחתה הדרגתית במספר ההיתרים שיוקצה, וזאת במטרה לעמוד ביעדים לחודש אוקטובר 2008, אך הוסיף כי הפחתה הדרגתית זו אינה יכולה לשמש טעם להעמדת מספר ההיתרים בחודש אוקטובר 2007 על מספר נמוך מהמכסה המלאה. שלישית, בית המשפט סבר כי פרשנות אחרת מזו שבה נקט תעקר מתוכן את החלטת הממשלה, אשר נקבה במספר היתרים ספציפי בו יש לעמוד. בית המשפט הוסיף כי פרשנותו זו נתמכת גם בסיכום דברים שנערך ביום 16.12.04 בין יחידת הסמך למשיבה 2, לפיו התחייבה יחידת הסמך לעמוד במכסות מסוימות של היתרים, וכן בהתבטאויות שונות של הממונה עובר להגשת העתירה דנן. לאור זאת, קבע בית המשפט כי אין להשלים עם מצב בו לא הוקצתה כמות ההיתרים הנקובה בהחלטה כאשר מספר העובדים הזרים בארץ נמוך מהמכסה המרבית.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי בפרשנות החלטת הממשלה, כפי שהוצגה לעיל, אין כדי לסכל את המטרה של הפחתת מספר העובדים הזרים בענף הבניין באופן הדרגתי. זאת, בהתחשב בשני גורמים: הראשון, ההפחתה ההדרגתית המתרחשת במספר העובדים הזרים השוהים בארץ כתוצאה מהתהליך העקבי של עזיבת עובדים אלו. לדברי בית המשפט, תהליך זה צפוי להיות משמעותי יותר במהלך השנה הקרובה, וזאת לאור עזיבה מוגברת של עובדים למדינות אירופה, לאור הקשחת התנאים לשחלוף עובדים ולאור עזיבתם הצפויה של כ-800 עובדי תאגיד "יילמזלר" אשר ההיתר שניתן לו להעסקת עובדים פקע בסוף שנת 2007; השני, הפעלת סמכויות הפיקוח והאכיפה על-ידי המדינה נגד עובדים זרים שרשיון העבודה והשהייה שלהם בארץ פקע. לעניין זה, קבע בית המשפט כי כל עוד ניתן לעשות שימוש במנגנוני האכיפה והפיקוח לשם הגשמת המתווה שנקבע בהחלטת הממשלה, אין לאפשר פגיעה בזכותם של התאגידים לחופש עיסוק על-ידי הקצאת מספר נמוך של היתרים. לאור כל האמור, הורה בית המשפט לממונה להעמיד את מספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים בענף הבניין על 12,000, וזאת בהפחתת ההיתרים שניתנו לעובדים זרים בענף הבניין אשר אינם מועסקים בענף זה בפועל, כמו גם ההיתרים שניתנו לתאגיד "יילמזלר".  

3.              ביום 20.1.08 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהתעתדו להגיש על פסק הדין לבית משפט זה. הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע כי אין הוא רואה לדון באופן מפורט בסיכויי הערעור על פסק דינו שלו, שכן עניין זה ראוי שיוכרע על-ידי ערכאת הערעור, ותוך שציין כי חלק מהטענות המופיעות בבקשה לא הופיעו בכתב התשובה לעתירה וכי הבקשה לעיכוב ביצוע לא נתמכה בתצהיר כנדרש. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי מאחר והמבקשים בחרו על דעת עצמם שלא לקיים את פסק הדין במשך כחודש ימים, ומשמדובר בחלק משמעותי מהתקופה אליה מתייחס פסק הדין מלכתחילה, אין לטעמו מקום לעכב את ביצוע פסק הדין עד להגשת הערעור וכי יש להותיר את ההכרעה בשאלת עיכוב הביצוע בידי ערכאת הערעור.

4.              יומיים לאחר החלטה זו של בית המשפט קמא, הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק הדין ועימו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, יש לעכב את ביצוע פסק הדין בעיקר מן הטעם שנפלו בו טעויות מהותיות, להן השלכות על יישום מדיניות הממשלה באשר להעסקת עובדים זרים בענף הבניין וכן על זכויותיהם של עובדים אלו, וכן מאחר והתוצאות המעשיות של פסק הדין אינן ברורות. לדבריהם, ישנן מספר אפשרויות לפירוש פסק הדין: על-פי האפשרות הראשונה, קביעת בית המשפט המחוזי הינה כי קיימת חובה לעמוד במכסה המרבית של עובדים זרים בענף הבניין נכון לחודש אוקטובר 2007. ואולם, לאור הצורך בהפחתה הדרגתית במספר העובדים על מנת לעמוד ביעד שנקבע לחודש אוקטובר 2008, צריכה המכסה לעמוד, נכון לחודש דצמבר 2007 בו ניתן פסק הדין, על 11,250 עובדים. לטענת המבקשים, על-פי נתונים עדכניים נמצאים בארץ כיום כ-11,200 עובדים וכלל לא ברור האם פער זה מצדיק הבאת עובדים נוספים לארץ. על-פי הפרשנות השנייה, מוטלת על המבקשים חובה להעמיד את מספר ההיתרים על 12,000 גם כעת. עם זאת, לשיטתם, בפני בית המשפט קמא לא עמדו נתונים על מספר העובדים הנמצאים בארץ ועל מספר העובדים הצפויים לעזוב את הארץ ועל כן החלטתו אינה מבוססת. כך למשל, טוענים המבקשים כי עובדי חברת "יילמזלר" טרם עזבו את הארץ וכי על-פי נתוני משרד הפנים רק כ-150 עובדים זרים אחרים צפויים לעזוב בשנה זו. על-פי אפשרות נוספת לפירוש פסק הדין, משמעותו של פסק הדין הינה כי יש לאפשר את כניסתם לארץ של כ-1,000 עובדים זרים חדשים במועד זה. לטענת המבקשים, הדבר נוגד את המדיניות הנוהגת בדבר צמצום מספר העובדים הזרים בארץ ומסכל את היעדים שנקבעו בהחלטת הממשלה בדבר הפחתת מספר העובדים הזרים בענף הבניין באופן הדרגתי עד לשנת 2009. לטענתם, הדבר יביא גם לפגיעה מהותית בזכויותיהם של עובדים אלו, מהם נגבות עמלות תיווך גבוהות ביותר טרם הגעתם ואשר ייאלצו לעזוב את הארץ זמן קצר בלבד לאחר שהגיעו, על מנת לעמוד במכסות לשנת 2008. המבקשים מוסיפים כי בגין פגיעה חמורה אפשרית זו אף פנתה עמותת "קו לעובד" אליהם בבקשה שיערערו על פסק הדין.  

לאור האמור לעיל טוענים המבקשים כי במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, ייגרם נזק בלתי-הפיך לאותם עובדים. לעומת זאת, המשיבות לא הציגו, כך לטענתם של המבקשים, כל תשתית עובדתית המבססת את טענותיהן באשר לנזק שנגרם או ייגרם לעסקיהן עקב אי-מימוש מלוא המכסה. יתר על כן, טוענים המבקשים כי המשיבות לא הוכיחו קיומו של אינטרס ציפייה או הסתמכות כלשהו ביחס להחלטת הממשלה. לעניין זה, מציינים המבקשים כי סיכום הדברים האמור שנערך בין המשיבה 2 ליחידת הסמך, עליו נסמך בית המשפט קמא, מתייחס רק לשנים 2005-2006 ועל כן ממילא אינו רלוונטי לעת הזו. המבקשים מוסיפים כי ככל שיידחה הערעור לא תהיה מניעה לאפשר כניסתם של מספר העובדים הנדרש בלא שהדבר יביא לפגיעה כלשהי במשיבות.

מכל מקום, מדגישים המבקשים כי לשיטתם סיכויי הערעור על פסק הדין הינם טובים, וכי מכל מקום לא ניתן לקבוע שהם קלושים. לעניין זה, טוענים המבקשים, בין היתר, כי בית המשפט קמא שגה בפרשנות החלטת הממשלה כאשר קבע, בניגוד ללשון ההחלטה ולתכליתה, כי היא מטילה חובה להעניק את מספר ההיתרים המרבי הנקוב בה. עוד טוענים הם כי פסק הדין סותר פסיקה קודמת של בית משפט זה בה נקבע כי כאשר החלטת ממשלה קובעת מכסת היתרים מרבית לעובדים זרים, אין חובה להקצותה במלואה מקום שהדבר אינו מתחייב, וזאת לאור המגמה להפחית את מספר העובדים הזרים. לבסוף, טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו, הן לאור התערבותו בהחלטת ממשלה בנושא של עובדים זרים, הן לאור זאת שהעניק בפסק דינו סעדים שלא התבקשו בעתירה.

5.              המשיבות טוענות מנגד כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, טוענות המשיבות כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב ובחוסר תום-לב וכי דינה להידחות מטעמים אלו בלבד. לטענתן, המבקשים היו מודעים לדחיפות שבביצוע פסק הדין, לאור ההפחתה הצפויה במספר ההיתרים בחודש אוקטובר 2008, וחרף זאת עיכבו, על דעת עצמם, את ביצוע פסק הדין שניתן ביום 23.12.07 במשך כחודש, למרות מספר פניות אליהם מצד המשיבות למימושו. המשיבות טוענות גם כי ככל שהמבקשים קיימו דיונים באשר לערעור על פסק הדין, כטענתם, היה עליהם להקדים ולבקש את עיכוב ביצועו של פסק הדין. כמו כן, טוענות המשיבות כי אי-ביצוע פסק הדין פוגע פגיעה מהותית הן בענף הבניין הסובל ממחסור בעובדים והן בעיסוקם של התאגידים אשר נסמכים באופן בלעדי על העסקת עובדים זרים. המשיבות אף מדגישות כי כל עוד לא ניתנת לתאגידים האפשרות לבקש היתרים, הם מנועים גם מלבקש רשיון לשנת 2008 ועל כן אינם יכולים לבצע כל פעילות. המשיבות מוסיפות כי לשיטתן, אין מקום להתחשב בטענת המבקשים בדבר הפגיעה בזכויות העובדים הזרים, שכן זו נטענה לראשונה במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט קמא. לעניין זה מוסיפות המשיבות כי בידי המבקשים הכלים למנוע פגיעה זו, על-ידי קביעה כי עובדים שיגיעו לארץ כעת לא יהיו אותם עובדים אשר יאלצו לעזוב עקב הקטנת המכסות בחודש אוקטובר 2008. על כן, אין לשיטתן בפגיעה הנטענת כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

באשר לסיכויי הערעור טוענות המשיבות כי בהתחשב בפסק דינו המקיף של בית המשפט קמא, המבוסס על מכלול הנתונים הצריכים לעניין, יש לקבוע כי סיכויי הערעור נמוכים. המשיבות מוסיפות כי המבקשים עצמם נמנעו מהצגת נתונים אודות מספר העובדים הזרים הנמצאים בארץ וצפויים לעזוב במשך השנה הקרובה, ועל כן אין הם יכולים להלין על כך כעת. המשיבות מוסיפות גם כי טענת המבקשים לפיה בארץ שוהים כעת למעלה מ-11,200 עובדים סותרת את הנתונים שהציגו בבית המשפט קמא, לפיהם שוהים בארץ רק כ-11,000 עובדים. זאת, בפרט בהתחשב בעובדה כי מאז ניתן פסק הדין ועד היום עזבו עובדים את הארץ ולא הגיעו אליה. המשיבות מוסיפות כי בפני בית המשפט קמא לא הוצגו כל טיעונים באשר לבחינת אפשרות ניודם של עובדים מענפים אחרים לענף הבניין ועל כן דינם של טיעונים מעין אלו להידחות עתה, ובפרט כאשר המבקשים לא סיפקו נתונים באשר למספרם של עובדים אלו ובאשר למידת הכשרתם לעבודה בתחום הבניין. לבסוף, טוענות המשיבות כי יש לדחות את הבקשה גם מן הטעם שהיא לא נתמכה בתצהיר כנדרש.

6.              לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מביאה, כשלעצמה, לעיכוב ביצועו. על מנת שיעוכב ביצועו של פסק דין, על המבקש להראות כי סיכויי הערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן שאם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי-הפיך (ראו למשל: עע"מ 7135/06 איגוד ערים דן לביוב ואיכות הסביבה נ' הוכמן (לא פורסמה, 29.11.2006)).

באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע דבר לגופו של עניין, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי הערעור חסר סיכוי. על פני הדברים, נראה כי יש בטענות המבקשים בערעור גם טענות בעלות נופך משפטי-עקרוני שיש בהן כדי להצדיק ליבון ובירור מהותי על-ידי ערכאת הערעור, וזאת להבדיל מטענות עובדתיות גרידא אשר אינן מצדיקות ברגיל את התערבות ערכאת הערעור. כמו כן, על אף היותו של פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק ומבוסס, וגם אם אפשר להסכים עם התוצאה אליה הגיע אני סבורה כי יש טעם בטענת המבקשים כי נותרו שאלות באשר לתוצאות האופרטיביות של פסק הדין אשר ראוי כי תיבחנה במסגרת הערעור ובטרם ייושם פסק הדין. כך למשל, דומה כי ראוי כי תיבחן לגופה טענת המבקשים לפיה יישום פסק הדין יביא להגדלת מספר העובדים הזרים בענף הבניין, וזאת בניגוד למדיניות הנוהגת שמטרתה לצמצם את מספר העובדים הזרים בענף זה (ראו למשל: בג"ץ 8155/03 א' ארונסון בע"מ נ' הממונה על יחידת הסמך לעניין הטיפול בעובדים זרים (לא פורסם, 10.11.2003).

          גם מאזן הנוחות נוטה לטעמי במקרה דנן לטובתם של המבקשים. מתן היתרים נוספים לעובדים זרים בענף הבניין, בין אם על-ידי ניודם מענפים אחרים, בין אם על-ידי כניסת עובדים נוספים לארץ, ייצור מצב דברים חדש, אשר שינויו במידה ויתקבל הערעור, ובפרט בהתחשב ביעדים הקבועים מבחינת מספר העובדים לחודש אוקטובר 2008, יהא כרוך בפגיעה בזכויותיהם של עובדים אלו. עובדים אלו נאלצים, כאמור, לשלם בארצות מוצאם עמלות גבוהות על מנת שיתאפשר להם לעבוד בישראל והבאתם לארץ לתקופה קצרה בלבד לא תאפשר להם להרוויח את לחמם ולכסות את חובותיהם, ועל כן עלולה לפגוע בהם פגיעה קשה. אציין עוד, כי גם אם בפני בית המשפט קמא לא עלתה הטענה בדבר הפגיעה בזכויות העובדים, אין בכך כדי להצדיק התעלמות ממנה, שכן זהו שיקול אשר על רשויות המדינה לשקול בעת תכנון מדיניות העסקתם (ראו למשל: בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, סעיפים 51-44 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (טרם פורסם, 30.3.2006)). כמו כן, מצאתי קושי בכך שטענה זו נשמעת מפי מעסיקיהם של העובדים דווקא, האמונים אף הם על הבטחת זכויותיהם. מכל מקום, אף אם המדינה יכולה לצמצם במידת מה פגיעה זו, כנטען על-ידי המשיבות, הרי שהיא תיאלץ להשקיע בכך משאבים רבים, ובכלל זאת לגבש נהלים באשר לקביעת קריטריונים לעזיבתם של עובדים מסוימים. מנגד, הנזק אשר ייגרם למשיבות בשל הפגיעה בפעילותן כתוצאה מאי-מתן ההיתרים, כמו גם הנזק לענף הבנייה כולו, הינו נזק כלכלי, שיהא ניתן לפיצוי מהמדינה, ככל שיהיה בכך צורך.

לבסוף, על אף שהמבקשים לא תמכו בקשתם בתצהיר כנדרש, לא ראיתי בכך בלבד כדי להביא לדחיית הבקשה, וזאת לאור העובדה כי גם בהתעלם מהנתונים העובדתיים המוצגים בבקשה, מהחומר המצוי בתיק עולה, על פניו, החשש לנזק שייגרם למבקשים, ובפרט לעובדים הזרים (ראו לעניין זה: עע"ם 4232/06 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה נ' מרכז הפרנסה בע"מ (לא פורסמה, 1.9.2006)). בנסיבות אלו, מצאתי כאמור כי יש להיעתר לבקשה.

7.              אשר על כן, הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 23.12.07 מעוכב בזאת עד למתן החלטה בערעור. עם זאת, על מנת לצמצם את הנזקים שעלולים להיגרם למשיבות כתוצאה מעיכוב הביצוע, ובהתחשב בכך שפסק הדין מתייחס אך לעשרת החודשים הקרובים, הדיון בערעור ייקבע למועד שיחול לא יאוחר מיום 29.2.08. 

ניתנה היום, ו' אדר א' תשס"ח (12.2.08).

                        ש ו פ ט ת


התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ