התיישנות עונשים בגין דו"חות חנייה וחוקיות פעולות גבייה

            השופט ד"ר קובי ורדי

1.         בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (החלטה שהיא למעשה פסק דין) של כבוד השופטת דליה מארק הורנצ'ק מיום 26/10/06 בת.א 20309/06 שדחתה על הסף את תביעת המערערים כנגד המשיבים.

העובדות, המחלוקות והטענות בפני בית משפט קמא

2.         המערערים הגישו תביעה כספית כנגד המשיבים ע"ס 150,000 ש"ח ביום 14/3/06. עפ"י כתב התביעה, המשיבה 1 היתה מנהלת מחלקת אכיפה וחניה במשיבה 3 והמשיב 2 היה הממונה על הגביה במשיבה 3.

לטענת המערערים, הם שילמו ביום 30/4/02 "תחת מחאה" חשבון לתשלום חוב בגין רשימה של 20 דו"חות חניה שעבירת החניה ו/או העונשים עליהן התיישנו.

            לטענתם, ב-21/6/05 ביקרו מעקלים בביתם ומסרו להם דרישת תשלום בגין 23 דו"חות חניה נוספים וזאת בזמן שהעבירות ו/או העונשים עליהן התיישנו, והשאירו "התראה לפני עיקול".

            ב-23/11/05 ביצעה המשיבה 3 (להלן: "המשיבה") עיקול בחשבון הבנק העסקי של המערער 1.

            ב-9/1/06 ביצעו מעקלים עיקול ברישום בביתם בזמן שהמערער 1 שהה בחו"ל ואשתו, המערערת 3, נאלצה למסור שיק אישי שלה "תחת מחאה" ע"ס 6,161 ש"ח, תוך שמירת כל טענות המערער 1 בנוגע לדו"חות נשוא הדרישה, כשהשיק הופקד ע"י המשיבים ונפרע ביום 23/1/06.

            חרף התשלום האמור ב-26/1/06 ביצעה המשיבה עיקול נוסף בחשבונות הבנק של המערער 1 כשהעיקול בוטל רק ביום 29/1/06.

            ב-5/12/06 הטילה המשיבה עיקול נוסף על חשבון הבנק של המערער 1 שבוטל כעבור זמן מה.

            עפ"י כתב התביעה, פגעו המשיבים בצנעת הפרט ובפרטיותם של המערערים ופרסמו עליהם "לשון הרע", ביזו, השפילו אותם וגרמו להם עוגמת נפש וכן עוולו עוולת נזיקין של גזל ועיכוב נכס ו/או זכות שלא כדין ולחילופין המשיבים התרשלו, טעו, הציגו מצגי שווא ופעלו בתרמית ובחוסר תום לב כלפי המערערים וזאת בזמן שהעבירות ו/או הקנס התיישנו.

            לאור הנ"ל מבוקש, בכתב התביעה, מעבר להחזר סכום השיק שנפרע, פיצוי בסך 144,000 ש"ח.

3.         המשיבים טענו בכתב ההגנה להעדר סמכות עניינית לבית המשפט השלום ושהדרך לתקוף את דו"חות החניה הינה בביהמ"ש לעניינים מקומיים, זאת בהסתמך על ע"א 8080/99 וקס נ' עירית תל-אביב, (טרם פורסם, 5/12/05) (להלן: "פס"ד וקס").

            המשיבים טענו שעל אף שהתביעה מתכסה ב"אצטלה נזיקית", הרי טענתם המרכזית של המערערים הינה כי דו"חות החניה התיישנו ו/או לא בוצעו מעולם על ידם ולכן הם זכאים להשבת סכום קנסות החניה ששולם בגין הדו"חות ולפיצויים נזקיים.

לכן, טרם הדיון בטענות המערערים לגבי נזקים שנטען שנגרמו להם עקב גביית הקנס, נדרשת קביעת ביהמ"ש לעניינים מקומים לגבי תוקפם/התיישנותם של הדו"חות נשוא התביעה והאם אלה נשלחו למערער 1 כדין, בהתאם להוראות תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974.

לטענתם, רק במידה וביהמ"ש לעניינים מקומיים יקבע כי המשיבה 3 לא המציאה את דו"חות החניה למערער 1 כדין, כך שההליך הפלילי ו/או הקנס בטלים, יוכלו המערערים להעלות טענות נזקיות כנגד המשיבה מס' 3.

לטענת המשיבים, בהתאם לסעיף 229 (ח') לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), שעה ששולם הקנס נשוא דו"ח החניה רואים את החייב כמי שהודה באשמה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, הורשע ונשא את עונשו.

הסמכות לביטול דו"חות חניה נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים ולא לבית משפט אזרחי ולכן טענות המערער 1 לענין ביטול הדו"חות ו/או התיישנותם צריכות להיות מובאות בפני בית משפט לעניינים מקומיים ואין באפשרותו להשיג על הרשעתו הפלילית בפני בית משפט אזרחי, שזו משמעות התביעה של המערערים.

התביעות הנזקיות נשענות על הטענה המרכזית לבטלות /התיישנות הדו"חות ולכן בטרם יידונו הטענות הנזקיות נדרשת קביעה של בית המשפט לעניינים מקומיים לגבי תוקפם/התיישנותם של הדו"חות.