אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בצוואה

השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בצוואה

תאריך פרסום : 31/08/2015 | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
59955-09-14
13/08/2015
בפני השופטים:
1. י' שנלר-ס"נ-אב"ד
2. דר' ק' ורדי
3. ס"נ
4. ח' ברנר


- נגד -
המערער:
-י.ש
עו"ד בועז קראוס
המשיב:
יורשי עזבון המנוחה ר.ס ז"ל
עו"ד עופר קאופמן מנהל העזבון
עו"ד ראובן גוברין
פסק דין
 
         

השופט ד"ר קובי ורדי – סגן הנשיאה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופטת שפרה גליק) מיום 22/6/2014 בת.ע: 22477-10-11, 22600-10-11, 15094-02-11 שדחה את התביעה של המערער לקיום צוואת המנוח וקיבל את התנגדות המשיב לקיום צוואת המנוח ומתן צו ירושה אחר המנוח.

הרקע, העובדות והמחלוקת

  1. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגבי צוואתו מיום 27/3/07 (להלן – "הצוואה") של המנוח מ.ר ז"ל יליד 1956 שנפטר ביום 31/1/2008 (להלן – "המנוח").
  2. אין מחלוקת שהמנוח נפטר בהיותו נרקומן ואלכוהוליסט כבד, לאחר שגופתו נמצאה מוטלת מספר ימים לאחר פטירתו בדירתו ברחוב מ.א ...ת"א (להלן – "דירת מ.א").
  3. יש לציין שביום 23/4/2008 נפטרה המנוחה ר.ס ז"ל, אמו של המנוח, ולאחר מותה מונה עו"ד עופר קאופמן כמנהל עזבון זמני לעזבונה וזאת לאחר שהיא הייתה ערירית ודמנטית בשנותיה האחרונות, מונה לה אפוטרופוס והיא אף אושפזה בבית חולים לאחר שהמנוח תקף אותה בהיותו תחת השפעת סמים ואלכוהול. אח"כ אושפזה במחלקה סיעודית בבית אבות עד למותה.
  4. בצוואתו, ציווה המנוח את כל רכושו למערער שאינו קרוב משפחתו, לרבות דירת מ.א ודירה ברחוב ש. ת"א (להלן – "דירת ש.").
  5. המתנגד לצוואה, מנהל העזבון הזמני, טען כי הצוואה הוצאה במרמה, תוך השפעה בלתי הוגנת, תוך כדי איום ו/או עושק ו/או כפיה, כשיש לבטל את הצוואה עקב מעורבות המערער בעריכתה ו/או עקב השפעה בלתי הוגנת שהפעיל המערער על המנוח.

כן נטען כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה ושהמערער השתלט על המנוח ועל חייו, הוציא ממנו עוד בחייו כספים רבים והפעיל עליו לחצים שהמנוח לא יכל לעמוד בהם והחתים אותו על צוואה לטובתו.

כן נטען לפגמים צורניים בצוואה.

פסק דינו של בית משפט קמא

  1. בית המשפט קמא קבע שנפלו פגמים בצוואה באופן שאין תאריך לחתימת המנוח על הצוואה והצוואה אינה כוללת את הצהרת המצווה כי הצהיר בפני העדים שזו היא צוואתו ובנסיבות אלו חל היפוך הנטל הראייתי כך שעל המערער להוכיח את העובדה שהמנוח יכול היה להבחין בטיבה של צוואה ובהעדרה של השפעה בלתי הוגנת.
  2. בית המשפט ציין כי המומחה שמונה לחוות דעתו באשר לכשרות המנוח לעריכת הצוואה – פרופסור פניג (להלן – "המומחה"), לא קבע באופן פוזיטיבי כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נערכה. דהיינו המומחה לא קבע באופן פוזיטיבי כי המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה, ומשלא עשה כן, ועול ההוכחה בעניין זה היה מוטל על שכמו של המערער, קבע בית המשפט כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה ודינה להתבטל.
  3. כן קבע בית המשפט שגם מהיבט אחר נראה שהמנוח לא יכול היה להבחין בטיב הצוואה שכן מעיון בצוואה עולה שהמנוח לא ידע מה היקף רכושו ולראיה ציווה בצוואתו דירה שהיא בבעלות אמו (דירת ש.), וייתכן שאף לא היה מודע ליורשיו ולא ברור מדוע לא ציווה את רכושו לאימו.
  4. לגבי הטענה להשפעה בלתי הוגנת, שהנטל להוכחתה מוטל על הטוען להשפעה כזו, סקר בית המשפט קמא את התקיימות ארבעת מבחני העזר שנקבעו בפסיקה בעניין מרום וקבע שהוכח בפניו על פי התשתית הראייתית שהצוואה נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת של המערער ודינה להתבטל.
  5. לגבי מבחן העזר הראשון של "התלות והעצמאות", קבע בית המשפט קמא כי הוכח לפניו כי המנוח חי במצב של הזנחה מזעזעת ובמצב רפואי קשה. כך, התמכרותו לאלכוהול וסמים גברה קודם עריכת הצוואה והוא אושפז אך שבועיים לפני מותו. כן הוכח כי המנוח חי בתנאים בלתי אנושיים ובהזנחה, כשהמערער היה הנפש היחידה הקרובה לו והיה נותן לו כל פעם 50 ₪. בית המשפט קמא קבע כי המנוח לא היה עצמאי במהלך חייו ובוודאי לא בסמוך לפני עריכת הצוואה והיה במצב של "חי מת".
  6. לגבי מבחן העזר השני של "התלות והסיוע", קבע בית המשפט קמא כי נראה שהאדם היחידי שסייע למנוח היה המערער, כאשר המנוח אף נתן ייפוי כוח לטובת המערער.
  7. לגבי מבחן העזר השלישי של "קשרי המצווה עם אחרים", קבע בית המשפט קמא כי עובר לעריכת הצוואה המנוח היה בודד ומבודד ונטול קשרים חברתיים מלבד המערער.
  8. לגבי מבחן העזר הרביעי של "נסיבות עריכת הצוואה", ציין בית המשפט קמא את העובדה שלפי עדות עו"ד בן חור המנוח היה אצלו בתאריך 4/1/2007 בקשר לניסיון למכור את דירת ש. למערער, לאחר שמי שיצר את הקשר בינו למנוח היה המערער, כאשר עו"ד בן חור פנה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין עקב ייפוי הכוח הכללי בלבד שקיבל מהמנוח, אך אז המנוח ביקש ממנו לעצור את הטיפול כי מונה לאימו אפוטרופוס, ועקב כך פנה עו"ד בן חור לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, כאשר הקשר של עו"ד בן חור היה עם המערער ומשעו"ד בן חור החל לפעול ודרש דרישות, בוטלה הרשאתו.

כך גם המערער הוא זה שקישר בין המנוח לעו"ד נעמת שהוא זה שערך את הצוואה, המערער הביא את המנוח אליו, תיאם ביניהם את הפגישה והקשר בין עו"ד נעמת למנוח נעשה באמצעות המערער שהגיע גם לכל פגישותיו של המנוח עם עו"ד נעמת.

  1. דהיינו, המערער היה "איש הקשר" של המנוח לעורכי הדין ואולי אף לעולם בכלל. בית המשפט דחה את טענת המערער שהמנוח ביקש ממנו שייקח אותו לעו"ד נעמת וקבע כי המנוח לא יכול היה לבחור לעצמו עו"ד שאינו קשור למערער לשם עריכת הצוואה בלי תלות במערער ושהמנוח היה תלוי לחלוטין במערער.
  2. בית המשפט למד על מעורבות יתר של המערער בעריכת צוואת המנוח לטובתו, לאחר שהמערער היה נוכח במעמד ייפוי הכוח מן המנוח לטובתו במשרד עו"ד נעמת, וכן במועד עריכת הצוואה וגם אחרי עריכת הצוואה נתן למנוח עותק של הצוואה.
  3. בית המשפט ציין גם שקיים קושי בעדות עו"ד נעמת שלא ראה את מצבו הגופני המוזנח של המנוח וטען שהמנוח השיב באופן אינטליגנטי בשיחה עמו. כמו כן עד הצוואה עו"ד בראל לא הוזמן להעיד ואי העדת עו"ד בראל משמשת לחובתו של המערער.
  4. כך גם קבע בית המשפט קמא כי סמיכות הזמנים בין הניסיון למכור את דירת ש. למערער, לבין עריכת ייפוי הכוח והצוואה לטובת המערער, מעידה אף היא על מעורבות יתר של המערער בעריכת צוואת המנוח, כאשר המערער העריך שיפוי הכוח שבידי המנוח לא יהיה תקף והעריך שככל הנראה המנוח לא יאריך ימים ולכן פעל לעניין הצוואה.
  5. כך גם ציין בית המשפט קמא שהמערער רכש את דירת ב. ברמת אביב (להלן – "דירת ב.") מהמנוח ביום 18/11/14 במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק ושילם רק חלק מהתמורה ולא נמצאו הכספים שלכאורה נטען לגביהם ששולמו במזומן והנ"ל מהווה סיוע נוסף לפעילות היתר של המערער בעריכת צוואת המנוח.
  6. בסופו של יום, לאחר בחינת כל המבחנים הנקובים בפסיקה, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי הייתה השפעה בלתי הוגנת מצד המערער על המנוח וגם בגלל זה יש לבטל את הצוואה.

טענות הצדדים בערעור

  1. המערער יוצא חוצץ כנגד היפוך נטל הראיה להוכחת אי יכולתו של המנוח להבחין בטיבה של הצוואה עקב פגמים צורניים בצוואה, שזו טענה שלא נטענה כלל על ידי המשיב, אלא רק בסיכומיו, הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה ובכל מקרה לא נפלו פגמים בצוואה.
  2. לטענת המערער, מדובר בפסק דין מגמתי שסימן את המטרה ורק לאחר מכן סלל את הדרך אליה, תוך ציון למשל את דירת ב. בפסק הדין, עניין שלא נדון כלל לגופו בבית משפט קמא ונמצא בדיון בהליך משפטי נפרד שטרם הוכרע.
  3. כן טוען המערער כי שגה בית המשפט כשקבע כי לא הוכח שהמנוח היה כשיר לעריכת הצוואה, כאשר גם לפי חוו"ד המומחה לא נמצאה עדות רפואית המעלה ספק לגבי כשרות המנוח.
  4. כן טוען המערער כי לא הוכחה הטענה של השפעה בלתי הוגנת וגם אם המנוח חי בתנאים פיסיים קשים אין לכך קשר לסוגיית עצמאותו במהלך חייו, כאשר המנוח אכן התייעץ עם המערער אך לא כל הזמן והמערער גם לא עשה כלל שימוש בייפוי הכוח שניתן לו על-ידי המנוח. כך גם לא הוכח שהמנוח היה מבודד וללא קשר עם אחרים.
  5. לגבי נסיבות עריכת הצוואה והקשר עם עורכי הדין טוען המערער כי מי שביקש מעו"ד בן חור להפסיק את הטיפול היה המנוח, שהוא זה ששוחח עם עו"ד בן חור והוא זה שביקש לא לדווח למשיב על הנכס. אמנם המערער תיאם את הפגישה בין המנוח לעוה"ד והגיע עמו למשרד עוה"ד אך הוא עשה כן כחברו של המנוח, כשלמערער אין קשר לעו"ד נעמת והוא לא היה נוכח במשרדו בזמן עריכת הצוואה ששיקפה את רצון המנוח.

כך גם טען המערער כי לא היה כל ניסיון למכור את דירת ש. למערער.

  1. לטענת המשיב, אין מקום לערכאת הערעור להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא שהינן קביעות מבוססות ומעוגנות בראיות.
  2. לטענת המשיב אכן נפלו פגמים בצוואת המנוח באופן שיש להעביר בגינם את נטל הראיה לשכם המערער, כשמדובר בטענה משפטית שניתן להעלות גם בסיכומים, וכנ"ל לגבי אי כשרות המנוח לערוך צוואה.
  3. עיקר טיעוני המשיב עוסקים בנושא קיומה של השפעה בלתי הוגנת, תוך אימוץ קביעות בית המשפט קמא והעדויות והראיות המצביעים על כך ועל השתלטות המערער על חיי המנוח, כשמדובר בהשפעה בלתי הוגנת, מתמשכת של המערער על המנוח, שנועץ במערער כל הזמן כולל בענייני כספים, כשהמנוח תלוי במערער.

כך המערער הוא שיצר את הקשר בין המנוח לבין עו"ד בן חור על מנת לטפל ברישום של הזכויות בדירת ש. שלא הייתה בבעלות המנוח ונכח בכל הפגישות שבין המנוח ועו"ד בן חור שעסקו בעניינים אישיים של המנוח, כשהמערער הוא שקישר בין המנוח לעו"ד נעמת, תיאם את הפגישות ונכח בהן תוך מעורבות פסולה של המערער בעריכת הצוואה, כהשפעה בלתי הוגנת מתמשכת שלו והשתלטות על חייו וכספו של המערער.

  1. זאת בזמן שהמנוח היה נרקומן כבד ואלכוהוליסט, חלש גם בעת עריכת הצוואה, בודד ומבודד, כאשר שבועיים לפני עריכת הצוואה אושפז המנוח בבית חולים, חי בתנאים בלתי אנושיים בדירת מ.א, בהזנחה איומה, תוך תלות כלכלית ותלות מנטלית במערער.

 

דיון

  1. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור.
  2. גם בהנחה שלא נפלו פגמים בצוואה ושלא היה מקום להיפוך נטל הראיה לגבי הוכחת רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, ואף בהנחה שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה (וספק בכך), הרי במקרה דנן הוכח לטעמי שהייתה השפעה בלתי הוגנת של המערער על המנוח ומעורבות של המערער בצוואה שדי בה כדי לפסול את צוואתו.
  3. בית המשפט קמא שמע את העדים, בחן את הראיות, התרשם מהמערער והעדים וקבע את הקביעות לגבי השפעה בלתי הוגנת, תוך דחיית גרסתו העובדתית של המערער, כמו טענת המערער שהמנוח הוא שביקש שייקח אותו לעו"ד נעמת וקביעה עובדתית שהמנוח לא יכל לבחור לעצמו עורך דין ושהמנוח היה תלוי במערער, ותוך קביעת קביעות עובדתיות נוספות לגבי מצבו המוזנח, המזעזע והרפואי הקשה של המנוח (קביעות הנתמכות במסמכים הרפואיים ובחוו"ד המומחה) והתלות הבלעדית שלו במערער עמו התייעץ כל הזמן והיותו מבודד וללא קשרים חברתיים מלבד המערער עמו נפגש כל הזמן גם בענייני כספים.

מדובר בקביעות עובדתיות, שכידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בהן ככלל, ולא מצאתי התקיימותן של נסיבות חריגות המצדיקות במקרה זה סטייה מכלל זה. 

  1. מהעדויות והראיות שהובאו בפני בית משפט קמא עולה לכאורה תמונה מדאיגה, שיטתית ומתמשכת של ניסיון השתלטות, שבחלקו צלח, של המערער על רכושו של המנוח הן בחייו והן לאחר מותו וזאת בזמן שמדובר באדם שאין מחלוקת שהוא מעין "גולגולת דקה" מכור לסם ולאלכוהול שחי לבדו בתנאים לא אנושיים בדירת מ.א. ותלוי לחלוטין במערער.
  2. כך, המנוח הגיע עם המערער בתחילת ינואר 2007 לעו"ד בן חור וביקש להשלים עסקת מקרקעין שהחלה בשנת 1988 עת רכשו אמו ואביו של המנוח את דירת ש., אך טרם נרשמה הדירה על שמם ונרשמה לטובתם רק הערת אזהרה, כשברשותו של המנוח היה ייפוי כוח נוטריוני של אמו המייפה את כוחו לפעול בשם אמו.

עו"ד בן חור החליט לטפל עבור המנוח להשלמת רישום העסקה והחתים את המנוח ביום 4/1/2007 על יפוי כוח שהוא יכול לפעול בשם אמו להשלמת העסקה ואז התעוררה אצלו אי בהירות מסוימת ביחס ליפוי הכוח הנוטריוני שנמסר לו על-ידי המנוח ועו"ד בן חור ביקש לשוחח ישירות עם אמו של המנוח ולקבל תעודת רופא המאשר את כושרה לנהל את ענייניה ולאחר זמן נודע לו שאמו של המנוח נמצאת במרכז גריאטרי ואף מונה לה אפוטרופוס על גופה ורכושה.

  1. רק אז ביקש המנוח מעו"ד בן חור את הפסקת הטיפול שביצע עבורו וכן אמר לו שאינו מעוניין בדיווח לאפוטרופוס שמונה ונוכח בקשתו זו הפסיק עו"ד בן חור את טיפולו.
  2. ביום 12/4/2007 פנה עו"ד בן חור במכתב לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (נ/4) בשאלה האם חלה עליו חובה להודיע לאפוטרופוס שמונה על אמו על המנוח, על הדירה שטרם נרשמה במלואה ע"ש האם וזאת למרות שהלקוח אינו מעוניין בכך.
  3. עו"ד בן חור העיד בבית המשפט שהוא מניח שתיאום הפגישה עם המנוח נעשתה על-ידי המערער ובפגישה עמו היו נוכחים הן המנוח והן המערער.
  4. ניתן אם כן לראות, שהמנוח פועל בתחילת ינואר 2007, באמצעות המערער, בניסיון להעביר את הזכויות בדירת ש. על שם הוריו, ומשנודע למנוח שעו"ד בן חור מבקש לבדוק את ייפוי הכוח שהמנוח מחזיק מאמו הוא מנתק קשר עם עו"ד בן חור ומבקש ממנו לא לדווח על כך לאפוטרופוס של אמו.
  5. והנה, בסמוך לאחר מכן, ולאחר שהמנוח מנתק קשר עם עו"ד בן חור, הוא פונה לעו"ד עופר נעמת, באמצעות המערער, כדי שיפעל בענייני הדירות של משפחתו של המנוח, כולל דירת ש..
  6. כך, עו"ד נעמת הצהיר בתצהירו (נ/7) שלא הייתה לו היכרות קודמת עם המנוח והמערער והמנוח הגיעו למשרדו מספר פעמים לפני מועד עריכת הצוואה שנעשתה ב-27/3/2007 להתייעצויות שונות, ככל הזכור לו, לגבי בעיות ברישום זכויות בטאבו בדירות שהיו למשפחה וכן לגבי צו ירושה של אחותו המנוחה של המנוח.
  7. כך גם הצהיר עו"ד נעמת שביום 27/3/2007, במועד שבו נערכה הצוואה, חתם המנוח גם על יפוי כוח נוטריוני לטובת המערער בפניו ולאחר מכן ביקש המנוח גם לעשות צוואה ואז ביקש עו"ד נעמת מהמערער לצאת מהמשרד וערך את הצוואה כשהוא ועו"ד בראל היו עדים לה.
  8. לעו"ד נעמת היה קשר קודם עם המערער אותו ייצג במכר דירה בח. בעבר והוא נפגש עמו לפעמים בבית הכנסת, כשהמערער הוא זה שקישר בינו למנוח והגיע עמו לכל הפגישות, שם דובר גם על הסדרת הרישום לגבי דירת ש. כשעו"ד נעמת מציין שיכול להיות שהייתה כוונה להוציא את הטיפול מעו"ד אחר ולהעביר את זה אליו (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 2/10/2013).

כל זאת, לאחר שכבר ביום 17/11/2004 נערך הסכם (נ/6) בין אמו של המנוח, אחותו של המנוח (שהתאבדה ביום 26/7/2005) שבו המנוח מסתלק מחלקו בנכס בדירת ב. לטובת אמו וכנ"ל אחותו, והאחות והאם מסתלקות לטובת המנוח מחלקן בדירת ש. באופן שדירת ב. תהיה שייכת לאם ודירת ש. למנוח.

  1. והנה מתברר שמסמך זה מתויק כמופיע בתחתית עמוד נ/6 ב"תיק י.ש", דהיינו מתויג בתיק לקוח י.ש. לא זו אף זו, ביום 18/11/2004 אחרי ההסכם הפנימי (נ/6) נערך הסכם מכר בין האם לבין המערער שרכש את דירת ב., כאשר לגבי רכישה זו מתנהלים הליכים משפטיים נפרדים בניסיון לביטולה וכן טענות לגבי אי תשלום התמורה של דירת ב. על-ידי המערער.
  2. כלומר, דירת ב. נרכשה על ידי המערער מאמו של המנוח ב-11/2004. ב-4/1/2007 ניסה המנוח אצל עו"ד בן חור להשלים את העברת הזכויות בדירת ש. על שם אמו, כשהוא אוחז בידו מסמך פנימי מ-17/11/2004 שאמו ואחותו מוותרות על הזכויות בדירת ש. עבורו, ומש"עלה" עו"ד בן חור על כך שיש בעיות עם יפוי הכוח של המנוח מאמו החסויה ביקש ממנו המנוח לא לדווח על כך לאפוטרופוס שלה וניתק עמו מגע.
  3. בתאריך 11/3/2007 היה מאושפז המנוח בבית חולים ... בגלל הקאות דמיות כשהוא סובל מחולשה ומסחרחורת וברח מאשפוז זה לאחר יממה.
  4. לא חלפו אלא כשבועיים מאז אשפוזו של המנוח, ובסמוך לניתוק המגע עם עו"ד בן חור, פונה המנוח, באמצעות המערער, לעו"ד נעמת ומשוחח עמו על נושא הרישום של הזכויות בדירת ש. וביום 27/3/2007 חותם המנוח על ייפוי כוח לטובת המערער ועושה צוואה בה מעניק את כל רכושו, כולל זכויותיו בדירתו במ.א ובדירת ש. (שבשלב זה אין לו זכויות רשומות בה), למערער.
  5. קשה להבין, כפי שתמה גם בית משפט קמא, כיצד עו"ד נעמת שלא הכיר את המנוח קודם וראה לפניו אדם רזה בצורה קיצונית "שלא נראה מיליון דולר" לדבריו, התרשם שמדובר באדם אינטליגנטי ביותר ולא נדלקה אצלו "נורה אדומה" לגבי מצבו של המנוח ובמיוחד לאור הפסקת הטיפול אצל עו"ד אחר ברישום הדירות (עו"ד בן חור) והאמור לגבי אמו של המנוח שידע שהיא מאושפזת במוסד.
  6. כל זאת, בזמן שאין לו כל היכרות עם המנוח ומי שמביאו אליו זה המערער עמו יש לו היכרות קודמת והוא זה שלטובתו נחתם יפוי הכוח הנוטריוני ונעשתה צוואה לטובתו. כך גם מצופה היה שהמערער, היודע שהמנוח נרקומן ואלכוהוליסט יודיע על מצבו לעו"ד נעמת שסביר שבמצב זה, אם היה יודע על כך, היה מבקש תיעוד רפואי.
  7. כך גם, המערער לא הביא לעדות את העד לצוואה עו"ד בראל והנ"ל עומד לחובתו כפי שציין בית המשפט קמא.
  8. כך גם, ברי כי לא המנוח הוא זה שניתק קשר עם עו"ד בן חור, לאחר שעו"ד בן חור גילה שאמו של המנוח חסויה וביקש להיפגש עמה, אלא מי שניתק קשר עמו זה המערער שלכאורה הפעיל את המנוח, "משך בחוטים", והביאו כשבועיים לאחר שהמנוח ברח מהאשפוז בבית חולים ... לעו"ד אחר (נעמת) שם הצליח במה שלא הצליח אצל עו"ד בן חור.
  9. כך גם, משהמערער הבין שלא יוכל להעביר את הדירה בש. על שמו באמצעות ייפוי הכוח שבידי המנוח עקב מצבה של האם, פעל לכאורה בדרך אחרת של הכנת צוואה בנוסף לייפוי הכוח מהמנוח, באופן שיבטיח "מכל הכיוונים" את השתלטותו על רכוש המשפחה.
  10. אדם שחי בתת תנאים ובהזנחה רבה שעיסוקו היומיומי הוא בהשגת סם ואלכוהול, לא פועל באובססיביות להעברת כל רכוש המשפחה למערער ויוזם בעצמו פגישות עם עורכי דין, כפי שהמערער מנסה לטעון, ואני דוחה את טענת ב"כ המערער בדיון בפנינו שהמערער שימש כ"נהג" של המנוח והביאו לפגישה לצורך טיפול מסוים.
  11. לאור כל האמור לעיל יש לבחון בזהירות רבה את הרצון החופשי של המנוח וגם אם היה המנוח כשיר במועד עריכת הצוואה לא ניתן להתעלם ממצבו הפיסי והמנטלי ומהיותו "גולגולת דקה" שיש להקפיד לגביו ב"שבע עיניים" בעת בחינת רצונו האמיתי והחופשי.
  12. כאמור, לא ניתן להתעלם ממצבו הבריאותי הקשה של המנוח שנפטר כשהוא שוקל 43 ק"ג, שחי בהזנחה בתנאים קשים והיה מכור לסמים ולאלכוהול ואף אושפז בבית חולים כשבועיים לפני עריכת צוואתו כשהוא סובל מהקאות דמיות וחולשה, כשהמומחה העיד שהייתה גם הגברה בתדירות שתיית האלכוהול לאחרונה ומדובר בארועים החוזרים וקורים כל מספר שבועות (כשהמנוח ברח על דעת עצמו מהאשפוז יממה לאחר אשפוזו).
  13. תמוה מאוד, מדוע במצבו הקשה, יטרח המנוח, בין אשפוזיו, לנסות להעביר את הזכויות בדירת ש. על שם אמו, לנסות להשלים את הרישום של הזכויות אצל עו"ד אחד ומשלא צלח הדבר לעבור לעו"ד אחר, לתת ייפוי כוח למערער ולעשות צוואה לטובתו לגבי כל רכושו.
  14. בסופו של יום המערער אוחז בדירת ב. (כל זמן שלא נקבע אחרת), בדירת מ.א. ובדירת ש. (אם ייקבע ששייכת למנוח) ונראה שמדובר בהתנהגות שיטתית של המערער שפעל ללא לאות תוך ניצול תלותו של המנוח בו ומצבו הבריאותי והמנטלי הקשה של המנוח.
  15. כפי שנקבע עובדתית על ידי בית משפט קמא, מי שעמד מאחורי הקלעים והפעיל את המנוח היה המערער שהוא זה שבחר עבורו את עורכי הדין (בן חור ונעמת) הביאו אליהם, היה נוכח בפגישות עמם, ומעורב באופן פעיל בכל מה שעשה המנוח.
  16. יש לציין גם שהמנוח לא ביקר בביתו של המערער, לא היה מוזמן על-ידי המערער לחגים והמערער לא ביקרו בדירתו (למעט בשבועיים האחרונים לפני שנפטר) למעט אולי פעם אחת.
  17. המערער עצמו ציין בעדותו שהמנוח עשה יפוי כוח עבורו כי הוא היה חלש והוא לא שאל למה הוא רוצה זאת ולא הציע לו (עמוד 39 לפרוטוקול מיום 24/10/2013), כך שבזמן שהמנוח היה חלש עשה את יפוי הכוח ואת הצוואה שנעשו באותו יום.
  18. כך גם העדים ג.י המכיר את המנוח מהילדות ומ.ט העידו על מצבו הפיסי הקשה של המנוח ושחי בתנאים תת אנושיים ומצבו הדרדר עקב תלותו בסם ובאלכוהול.

יש לציין גם שהעד ג. הצהיר בתצהירו גם על התלות שפיתח המנוח במערער ושהמערער שלט בו ובחייו וניסה להרחיקו מהמנוח (והוא לא נחקר על כך).

  1. במקרה דנן, אכן, כפי שקבע בית המשפט קמא מתקיימים מבחני העזר שנקבעו בעניין מרום, כאשר מהעובדות ומהראיות עולה שמדובר בהשפעה בלתי הוגנת מתמשכת של המערער על המנוח ואף מעורבות של המערער בעריכת צוואת המנוח.
  2. המערער הוא זה שקישר בין המנוח לעו"ד בן חור, נכח בכל הפגישות שביניהם, כאשר עו"ד בן חור ציין שאינו זוכר עם מי היו שיחותיו הטלפוניות ויכול להיות שהניסיונות ליצור קשר עם המנוח היו גם דרך המערער (עמוד 23 לפרוטוקול מיום 2/10/2013 שורות 8-10).

המערער הוא זה שקישר בין המנוח לבין עו"ד נעמת עמו הייתה לו היכרות מוקדמת, תיאם את הפגישות ונכח בהן כולל בחתימת יפוי הכוח לטובתו, כשברי, כפי שקבע בית משפט קמא, שהמנוח לא היה מסוגל לבחור בעצמו עו"ד ללא תלות במערער ושהמערער לא היה רק נהגו של המנוח כפי שטען אלא "משך בחוטים" והפעיל את המנוח לצרכיו, כולל ניתוק הקשר עם עו"ד בן חור, ההסתרה מהאפוטרופוס לגבי הפעולות לרישום הדירה, עריכת ייפוי הכוח והצוואה לטובתו, כל זאת תוך זמן קצר ביותר ובזמן שמצבו הרפואי של המנוח חמור וירוד.

  1. כפי שקבע בית המשפט קמא, בהתחשב במצבו של המנוח, שהיה נרקומן ואלכוהוליסט וחלש גם בעת עריכת הצוואה, מצבו הכלכלי הקשה ותלותו הכלכלית במערער שסייע לו באופן בלעדי כשהוא בודד ומבודד למעט הקשר עם המערער שייעץ לו בכל ענייניו והוא זה שהובילו תרתי משמע לפעולותיו הרכושיות, המפגשים עם עורכי הדין ועשיית הפעולות המשפטיות, הרי גם אם המערער לא נכח פיסית בעת חתימת הצוואה ויצא מן החדר, אין בכך לגרוע מההשפעה הבלתי הוגנת.
  2. כפי שנפסק בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813 (1998), אין די בקיומה של תלות או השפעה כשלעצמה, אלא יש להראות את יסוד אי ההוגנות שבהשפעה זו והאם תלות המצווה בנהנה היא מקיפה ויסודית עד כדי כך שהיא שוללת את רצונו החופשי של המצווה לעשות ברכושו ככל שיחפוץ (ראו בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6/5/2015) כבוד השופט הנדל שאישר את פסק הדין בעמ"ש (ת"א) 45610-09-12 פלונית נ' פלוני (להלן – "עמ"ש פלונית")).
  3. כפי שצוין בעניין פלונית, מצבו הירוד של המצווה מהווה נסיבה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, בהיותו מצווה נוח להשפעה העשוי להיות תלוי במידה כזו או אחרת בנהנה. כאשר מעורבות בצוואה אלא אם לא עלתה כדי מעורבות פסולה לפי סעיף 35 לחוק הירושה, מהווה אף היא נסיבה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת במסגרת מבחן "נסיבות עריכת הצוואה" (ראו דנ"א מרום).
  4. במקרה דנן, במבט על, על מכלול נסיבות עשיית הצוואה, תוך התייחסות למצבו הבריאותי, הפיסי והנפשי הירוד והרעוע של המנוח והתלות המוחלטת במערער שעשה בו כרצונו מובילים לחשד כבד ביותר לכך שהצוואה לא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, ושמדובר בהשפעה בלתי הוגנת.

התוצאה

  1. מכל הטעמים שפורטו, אמליץ לחבריי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪.

הערבון שהפקיד המערער יועבר למשיב, באמצעות בא-כוחו, על חשבון הנפסק לעיל.

 

 

ד"ר קובי ורדי, סג"נ, שופט

 

השופט ישעיהו שנלר, סגן הנשיאה

אני מסכים ומצטרף לאמור בפסק דינו של חברי השופט ד"ר ורדי, סג"נ.

במקרה דנן "המסה" של פעולות המערער מול המנוח, הן בהתייחס לרכושו של המנוח או רכוש נטען של המנוח, והן בכל הקשור לצוואה – מחייבים את המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, דהיינו כי מדובר במקרה דנן בהשפעה ובהשפעה בלתי הוגנת.

לא התעלמתי מכך שלמעשה בעת עריכת הצוואה לכאורה אמו הייתה קרובת המשפחה היחידה אך במצבה כפי שתואר, וכי על כן יכול וניתן היה להבין כי המנוח לא חפץ בהותרת רכושו ליורש לא מוכר או למדינה. אולם, לא רק שלא נטען והוכח כאילו דברים אלו הוסברו למנוח, אלא שלאור מצבו של המנוח קשה לקבל כי זה המניע של המנוח. יותר סביר כי המנוח הובל על ידי המערער הן לעורכי הדין והן לפעולה משפטית זאת או אחרת ובכלל האמור עריכת צוואה.

אין באמור משום קביעה כאילו המערער לא סייע במאומה למנוח, אולם מול ניסיונו של המערער להרחיק עצמו מהמנוח, לרבות כי כל שסייע בידי המנוח במתן 50 ₪ בתקופה קצרה, עומדים הקשרים "העסקיים" בהם היה מעורב מול המנוח.

בלשון אחרת, אם אכן היה מדובר ברצון חופשי של המנוח לגמול למערער על סיועו, מה לו לגמול למי שלטענתו כמעט ולא סייע לו. ואם מדובר במי שסייע לו באופן משמעותי, ניתן אולי היה להבין גמול של עריכת צוואה. אולם "גמול" בעסקאות אלו או אחרות הקשורות לרכושו של המנוח ובהתחשב במצבו ובמה שהיה בראש מעייניו, אינו נטול השפעה והשפעה בלתי הוגנת.

 

ישעיהו שנלר, סג"נ, שופט

אב"ד

 

השופט חגי ברנר:

אף אני סבור שדין הערעור להדחות, משום שכלל נסיבות הענין, כפי שפירט חברי סגן הנשיאה ד"ר ורדי, מתיישבות יותר עם המסקנה שהמנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצידו של המערער, מאשר עם המסקנה ההפוכה. בעיקר נותרה ללא מענה משכנע מצידו של המערער התהייה על מה ולמה הטריח המנוח את עצמו, במצבו הכל כך ירוד, לערוך צוואה לטובתו של המערער, שעה שניתן היה לצפות כי המנוח, בהיותו ערירי, חולה ומוזנח, לא יטריד את עצמו לעסוק בשאלה מה ייעשה ברכושו לאחר מותו.

הגם שלטעמי, שלושת מבחני העזר הראשונים לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, כפי שנקבעו בפרשת דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813 (1998), לא בהכרח מתקיימים בעניננו (מבחן התלות והסיוע, מבחן העצמאות ומבחן קשרי המצווה עם אחרים), שכן המנוח התגורר בדירה משל עצמו, היה עצמאי מבחינה פיזית, קיבל סיוע סמלי בלבד מהמערער והיה חופשי לנוע כרצונו ולהפגש עם מי שיחפוץ, הרי שמבחן העזר הרביעי- נסיבות עריכת הצוואה- מתקיים, ולכך יש להוסיף את מעורבותו היתירה של המערער בענייני רכושו של המנוח עוד בטרם נערכה הצוואה. במקרה דנן, נוצרה "מסה קריטית" של נסיבות ואירועים המוליכים למסקנה שהצוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת מצידו של המערער.

כמו כן אני מצטרף להערותיו של חברי סג"נ שנלר.

 

חגי ברנר, שופט

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של כבוד השופט ד"ר קובי ורדי.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  כ"ח אב תשע"ה, 13 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

 

                                                           

 

 

ישעיהו שנלר, סג"נ, שופט- אב"ד

 

 

ד"ר קובי ורדי, סג"נ, שופט

 

חגי ברנר, שופט

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ