השלום: עיריית ירושלים תשלם 80 אלף שקל לגננת שנפלה לבור ניקוז חשוף ונפצעה.

מבוא

1.      התובעת, ילידת 9.10.70, נפגעה בתאונה שאירעה ביום 11.6.06, בדרכה להשתלמות גננות שהתקיימה במתנ"ס בשכונת רמות בירושלים . על פי המתואר בכתב התביעה, מעדה התובעת ונפלה כאשר רגלה נכנסה לתוך בור שלא היה מכוסה. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

2.      התביעה הוגשה בתחילה נגד עיריית ירושלים (להלן - " העירייה") בלבד,  וביום 4.9.08 תוקן כתב התביעה והוספה חברת הגיחון בע"מ - תאגיד הביוב והמים של ירושלים - כנתבעת 2. הנתבעת 2 שלחה הודעת צד ג' לעירייה ולחברה למתנ"סים (להלן- " הצד השלישי").

3.      בעקבות ממצאי דיון ההוכחות שהתקיים ביום 5.7.12, הודיעה העירייה כי היא מכירה "בכך שהתובעת אכן נפלה בבור שהוביל אל הספריה העירונית, ואנו מסכימים שהאחריות לבור האמור מוטלת על העירייה, כפוף לטענתנו בדבר האשם התורם",  וביקשה לדחות את התביעה נגד נתבעת 2 ונגד הצד השלישי. ביום 13.9.12 נדחו התביעה נגד הנתבעת 2 וההודעה נגד הצד השלישי.

4.      בין הצדדים מחלוקת באשר לאשם התורם, להערכת הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה ובאשר לפיצוי הראוי.

נסיבות התאונה

עדות התובעת

5.      בתצהיר עדות ראשית העידה התובעת על נסיבות התאונה: "... בסביבות השעה 20:15 ... הלכתי במעבר מקורה להולכי רגל ברחוב רקאנטי לכיוון המתנ"ס... לפתע רגלי השמאלית נכנסה לתוך פתח של מנהול בקוטר של כ-25 סמ' ועומק של 30 סמ', שלא היה מכוסה. קרסולי השמאלי התעקם ונפלתי הצידה ... יש לציין כי המקום היה חשוך מאוד, ללא תאורה במקום." (סעיפים 2-3) .

6.      במהלך חקירתה הנגדית השיבה התובעת שלא הייתה במקום לפני התאונה. כן פירטה שלאחר שהיא וחברתה אפרת החנו את הרכב "עלינו בשביל למתנ"ס. מהחנייה למעבר לספרייה היה שביל, ואז הגענו למעבר מקורה." (עמ' 16 שורות 13-14). "שוחחנו, לא הלכתי עם הראש באדמה, הלכתי בצורה רגילה, לא חיפשתי בורות. אי אפשר היה לראות את הבור, הוא בתוך המעבר המקורה והיה שם חושך מוחלט. נכנסנו, היה חושך מוחלט." (עמ' 17 שורות 4-5).

7.      התובעת העידה כי היא וחברתה לא ראו את הבור כיוון שהיה חשוך במקום וכאשר התובעת נפלה היא לא ידעה ממה היא נפלה, ולאחר כמה שניות, שהיא התחילה להתאושש הבחינה שהרגל שלה בתוך בור. (עמ' 21 שורות 23-33; עמ' 22 שורות 1-16).

8. מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי התובעת נעלה סנדלים שטוחות - ללא עקב. רגלה השמאלית של התובעת נכנסה לבור והיא נפלה ימינה. לאחר הנפילה הרימו אותה חברותיה, והיא התיישבה על הגדר (עמ' 19 שורות 15, 22-33; עמ' 20 שורות 1-12).

עדות גב' אפרת סויסה

9.      גב' אפרת סויסה, חברתה של התובעת שהייתה עמה בעת התאונה, העידה על נסיבות התאונה כדלקמן: "חנינו את הרכב וירדנו בשביל לכיוון הספרייה ששם היתה ההשתלמות. השביל היה חשוך, ד. הלכה לצידי. אז פתאום היא נפלה. היא עמדה לצידי וראיתי אותה מועדת. עזרתי לה לקום. היא לא יכלה לעמוד וללכת, היתה שם גדר והיא ישבה שם" (עמ' 3 שורות 23-25).

10.  לשאלה מה גרם למעידה של התובעת ענתה : "אני לא ראיתי מה היה שם, ורק כשהתקרבנו והיא סיפרה, ראינו שהיה שם בור שהרגל נכנסה פנימה. על פניו לא יכולנו לראות זאת." (עמ' 3 שורות 27-28).

11.  מהחקירה הנגדית עולה כי העדה והתובעת היו במקום לראשונה (עמ' 4 שורה 13); המקום היה חשוך (עמ' 4 שורה 22; עמ' 5 שורות 17-18); ורק כשהתקרבה מספר צעדים מהבור היא יכלה להבחין בו (עמ' 4 שורה 29; עמ' 5 שורות 4-5).

12.  לשאלה מה עשו בזמן הנפילה השיבה: "שוחחנו, זה לא ששוחחנו וצחקנו ולא שמנו לב לדרך, הסתכלנו גם על הדרך כי היה חשוך." (עמ' 5 שורה 33).

13. מהחקירה הנגדית עולה כי גם היא וגם התובעת לא ידעו בתחילה מה הגורם לנפילה (עמ' 7 שורות 4-11); וכי לאחר שהושיבו את התובעת על הגדר היא הצביעה על הבור שגרם לנפילתה, ומהגדר לא היה ניתן לראות את הבור כי היה חשוך ולכן אפרת התקרבה כדי לראות אותו (עמ' 7 שורות 21-24).

עדות גב' יהודית קפלן

14.  גב' קפלן, מנהלת הספרייה ברמות, העידה כי בתחילה היה הבור מכוסה ברשת ובשנת 2008 היא דיווחה לעירייה על כך שהרשת של הבור נעלמה.  (עמ' 8 שורות 21-28; עמ' 9 שורות 1-2).